קו 2 בדרך לירושלים
אספקת מים לירושלים הייתה סוגיה בוערת עוד משחר ההיסטוריה של העיר. ניקבת השילוח, אמת המים החשמונאית, אמות המים שבנה הורדוס ובורות מים חצובים בסלע הם עדות למאמצים הרבים שהושקעו בנוזל יקר הערך. בשנת 1950, לאחר מלחמת העצמאות, הקימה חברת מקורות את דיזל – חולדה, תחנת שאיבת מים תת קרקעית שפעלה מתוך בונקר, שמטרתה לספק מים לירושלים. התחנה, ששמה מעיד על מנוע הדיזל שהיווה את ליבתה, דחפה את המים לצינור שהונח מיד לאחר המלחמה. הצינור, באורך 31 ק"מ ובקוטר 24 אינץ', מכונה הקו השני לירושלים והמים בו הגיעו בתחילה מבריכות מרר ומקידוחי גבעת ברנר ובהמשך גם מקו ירקון נגב מזרחי. הקו הראשון הוקם על ידי הבריטים בשנת 1936 ובו מקור המים היה מעיינות הירקון. מאז נוספו תחנות, נוסף קו שלישי, רביעי וכעת החמישי בשלבי הקמה. תחנת דיזל חולדה שנשתמרה במלואה, פעלה לסירוגין ובהתאם לצורך עד שנות ה-80.
פיקניק בצל ההיסטוריה
כיום מפעילה כאן חברת מקורות אתר המתעד את תולדות אספקת המים לירושלים מימי המנדט הבריטי ועד ימינו. האתר מטופח ויפה ובשוליו כמה עצי זית שבצילם הוצבו ספסלי עץ ושולחנות פיקניק. על גבעה קטנה, שמתחתיה נמצא הבונקר, מוצגים חמשת הצינורות שממחישים את ההבדלים בין קווי המים לאורך השנים ובעיקר את יכולת הקיבולת והשינוע של המים. הנוף מהגבעה יפה ושלו. התצוגה בבונקר עניינית ובמרכזה משאבת הדיזל שנצבעה בכחול וניראת כמו צעצוע גדול. המיצג חסר במצגות אינטראקטיביות כפי שהורגלנו להן במרכזי מבקרים אחרים, אך הוא עשיר בהיסטוריה של מדינת ישראל. תמונות בשחור לבן והסברים תכליתיים מעבירים היטב את חשיבות מפעל המים של מקורות ביישוב הארץ. ובמילים אחרות: אל תסתכלו בקנקן אלא במה שיש בו.
הביקור בבונקר אפשרי רק בתיאום מראש במסגרת סיור מודרך. הסיור מתאים לילדים מגיל 10 ואינו כרוך בתשלום. בשביל פיקניק בצל עצי הזית אין צורך בתיאום וכך גם לגבי המיצג בראש הגבעה.
איך מגיעים: האתר נמצא בין קיבוץ חולדה למזכרת בתיה, בסמוך לכביש 411.
למגיעים מכיוון מזכרת בתיה – עוברים את הגשר מעל כביש 6 ולאחר כ-800 מטר פונים ימינה אל דרך עפר בהתאם לשלט המורה על עבודות בקו החמישי.
למגיעים מכיוון חולדה - עוברים מתחת לגשר הרכבת (כקילומטר מערבית לכניסה לקיבוץ) וברגע שאפשר פונים ימינה כדי לעשות פרסה - חוזרים לכיוון חולדה ופונים ימינה אל שביל העפר.