פסטיבל צוללן 2016

 

פסטיבל צוללן- מחול עכשווי בתל אביב-יפו הוא פסטיבל מחול עכשווי המתקיים מדי שנה במשך 3 סופי שבוע אינטנסיביים. הפסטיבל הוא חל׳ מגל בשדה המחול הישראלי, הקורא ליותר מחשבה, מעורבות ונוכחות עדכנית ומגוונת של התחום.

פסטיבל צוללן מציג ברחבי תל אביב ויפו במגוון חללים, תיאטראות, מוזיאונים וגלריות; עבודות מאת כוריאוגרפים מובילים, צעירים ומנוסים, מהארץ ומחו"ל. הפסטיבל קורא למחול ששפתו ייחודית, מחול שמנהל מגע עם המקומי והעולמי, מחול שהוא תוצר של שיתוף פעולה בין גופים רבים, מחול שחושב את עצמו ומדמיין את עתידו.

לצד המופעים, הפסטיבל מבקש לחשוב את תפיסת ההווה לצד חקירת העבר – וכך, ההיסטוריה, התיאוריה והפילוסופיה של המחול מקבלות חשיבות. הממד הפוליטי, האסתטי והחברתי של המחול שואפים להיות מוצגים אחד לצד השני ולכן הפסטיבל מזמין ויוזם שיתופי פעולה מגוונים בכדי לממש חגיגת מחול עכשווי.

משתתפים: הכוריאוגרפית דיינה מישל מקנדה, איריס ארז, יסמין גודר, ענת דניאלי, מור שני ולהקת ענבל, פרויקט 48 במחול של קבוצת מחול דנה רוטנברג, טליה דה פריס ודן וינשטיין, שירה אביתר, אילנה כהן, מלכה חג׳בי, אורלי פורטל, קימ טייטלבאום ומורן יצחקי אברג‘ל, אורי טורקניץ, אריאל כהן, שני גרנות, נבו רומנו.

ביקורת מערכת מאת: תמי כץ לוריא על המופע של אורלי פורטל
אורלי פורטל רקדה איתי בלהקת 'קול ודממה' של משה אפרתי, לפני כעשרים ושש שנה. אני זוכרת ממנה בעיקר תשוקה למחול, כזו שבאה מהבטן, עם ניצוץ תמידי בעיניים. אני יודעת שהיא עברה מאז כברת דרך במחול, דרך אנסמבל בת שבע, קונטקט אימפרוביזציה וריקודי בטן, וממש סיקרן אותי לראות מופע שלה. היא הייתה שם ביום חמישי, ב-15 בספטמבר 2016, על הבמה של תיאטרון ענבל, עם אותה תשוקה ואותו ניצוץ בעיניים, וכישפה אותי.

הערב היה בנוי משתי יצירות: קטעים מרביע, וסוויריה. היצירה 'רביע' נוצרה בהשראת רביע-אל-אדוויה, מיסטיקנית סוּפית מהמאה ה-8, שבאהבה, חמלה ופשטות מעשיה, היוותה את ניצני התפישה הסופית. היצירה מבוססת על מוסיקה פרסית-סופית ושיריו של ג'לאל אל-דין אל-רומי, גדול המשוררים המיסטיים במאה ה-13, אשר הוקדשו למורו ואהובו שאמס א-דין טבריז. בשיריו מדבר רומי על אהבה אקסטטית ואחדות אלוהית לנוכח חוויה של דואליות וקונפליקט הנובעים מהיפרדות מהאהוב, ומביע את הרצון והתשוקה העזה לאיחוד מחדש.

שבע רקדניות, ובמרכזן אורלי פורטל, לוקחות את הקהל למסע מהפנט של מעגליות ועוצמה נשית. התנועות מעגליות אינסופיות, תוך שימוש מרובה באגן ובראש: אחד מהאלמנטים הסופיים הבולטים הם הסיבובים הבלתי פוסקים של הראש. הן נעות בשורות, ומדי פעם אורלי יוצאת, כמו נזרקת החוצה מהשורה, וחוזרת ומתאחדת איתה. התלבושת היא חלק מהתנועה המעגלית הבלתי פוסקת הזאת. השמלות, בעיצוב רקפת לוי, תפורות ממספר שכבות, המתעופפות בזמן הסיבובים בשלוש שכבות, ויוצרות תנועה עוצמתית, כשבהמשך הריקוד מוסרת השכבה העליונה. בריקוד הזה אין מרוץ אחר דבר, ולכן הוא מהפנט כל כך. לא אחרי טכניקה, למרות הביצוע המושלם והמהוקצע, לא אחרי פירוטכניקה, לא אחרי חידושים תנועתיים והפתעות, אלא רק ניסיון למשוך אותך לעומקו של עולם מיסטי קסום, ובכך הוא מצליח בהחלט.

אם רביע, היצירה הראשונה בערב, הכניסה אותנו לאווירה המיסטית העמוקה, הרי שהיצירה השנייה , סוויריה, העמיקה והביאה את החוויה לשיא. "עשרים שנים של ריקוד ודיסציפלינה רוסית לא יישרו את כתפיי השמוטות." במילים אלה, המדוברות בשפת אביה, מרוקאית-דריג'ה, נפתחת יצירתה החדשה של הכוריאוגרפית אורלי פורטל. היא ניצבת במרכז הבמה בגלימה ירוקה מכף רגל ועד ראש, והאותיות והמשפטים נכתבים על המסך מלמטה למעלה, משפט משפט, אפקט מקסים לכשעצמו. פורטל לוקחת אותנו אל מסע קסום בין אסווירה, עיר הנמל העתיקה והעולם החדש.

שבע רקדניות מחוללות בשילוב ייחודי של רכות ועוצמה, כל שריר בגוף נוכח, מפליאות בנגינתן המשתלבת בטבעיות במוזיקה הטקסית של הגנאווה כמו גם במקצבי השירה המדוברת של ג'יל סקוט-הרון.

במרווח שבין המועקות פורצת שירת הלב מן הסרעפת ועד קצות האצבעות, מחוללת טראנס-פורמציה. הפוגה. סוחפת בתשוקה אדירה, בשמחה, באחדות, בהשלמה. הכל היה פה: מוטיבים גנאווים עתיקים, רמזים להיפ-הופ עכשווי, לפלמנקו, למלנכוליות והדברנות של טום ווייטס (בעיקר בשימוש ביצירות השירה המדוברת של ג'יל סקוט) ובעיקר עוצמה נשית רכה וחזקה כאחת.

בשיחה שלאחר המופע, שהעשירה והעמיקה את חווית הצפייה, דיברה פורטל עם הקהל, שוב מהבטן, ושוב עם אותו הניצוץ בעיניים; הסבירה שהיא לא מנסה לעשות פולקלור, אלא להביא את הפולקלור כאלמנט נוסף ביצירה האמנותית שלה, שהיא בעצם מחול עכשווי, בו היא מדברת את השפה הכי עמוקה שלה, ורוקדת את הקשר המשפחתי-עדתי שלה לשורשים. לאחר שנים של אימוני הגוף בטכניקות הבלט הקלאסי והמחול מודרני, רק עכשיו היא מגיעה לתמצית העמוקה ביותר של המחול עבורה, וזה בדיוק מה שראינו על הבמה.

כוריאוגרפיה: אורלי פורטל | ריקוד, שירה ונגינה: אורלי פורטל, אלה גרינבאום, קרן זוהר, רוני שחר, אורטל אצבחה, מיכל ענבר, יעל חלפון | מוסיקה: שילוב בין מוסיקה גנאווית-מרוקאית עתיקה, מוסיקה ושירה מרוקאית עכשווית, -הרון ומוסיקה אלקטרונית עכשווית | הפקה ועריכה מוסיקלית: נדב ברנע | אנימציה לוידאו: יואב בריל | עיצוב תאורה: נדב ברנע | עיצוב תלבושות: אנה כרושציבה.

( 1 )

גולשים היו ודירגו

דרגו עכשיו
  • Seshtma

    Seshtma
    צוללים למרחב ובוחנים אותו|4 08.09.18
    במסגרת פסטיבל צוללן הייתי בשני מופעים שונים במקומות שונים. האחר של הוא של ליג'יה לואיס בתיאטרון ענבל, המחול מבוצע על ידי שלושה רקדנים שחורי עור הבוחנים את גבולות הבמה, המרחב והכח, כך שבמחול הם בוחנים את גבולות המתחם והיחסים שבין הגוף למרחב.המחול הוא בהחלט יצירה מקורית עם הרבה מחשבה מאחוריו. התנאים הסביבתיים עשן אבק עד חנק ללא ראות של המתרחש פגמו בהנאה השני "רטרוספקטיבה: הכנסת אורחים" – מיכל סממה במרכז מנדל היה מקורי מאוד. סממה ערכה פה במרכז מנדל אירוע החוזר לאחור לעבודות שלה בעבר באופן שבו המרחב הציבורי וטקסיו הרשמיים או הבלתי רשמיים פוגשים את הגוף הפרטי של האומן. במופע יש עירום גברי ונשי מלא
- 1
עוד מופעים ואירועים