שביל ירושלים 2 - מבנייני האומה להר הצופים

מומלץ מפה
8.2
סוג: רגל
 

חוצים את ירושלים

ירושלים, בירת ישראל, נותרה מחוץ לתוואי שביל ישראל. השביל אמנם מגיע אל הרי ירושלים, אבל משם פונה מערבה לעבר שפלת יהודה. קמו גורמי שמירת הסביבה באזור ירושלים, עשו מעשה והוסיפו לו לולאה המאפשרת ליהנות גם מיופייה של הבירה. שביל ירושלים הוא שביל כמעט מעגלי שאורכו כ-40 ק"מ. הוא מתחיל בשמורת הסטף ומתחבר שוב לשביל ישראל ליד עין חנדק, לא הרחק מהמקום שבו התחיל. יש לו סימון ייחודי משלו - שלושה פסים בצבעים כחול, זהב ולבן, ועליהם מוטבע לעיתים סמל העיר, האריה.
שביל ירושלים חולק אצלנו לארבעה קטעים ולהלן הקטע השני בו לא רק משקיפים על העיר מרחוק אלא גם מתחככים עם תושביה. מהכניסה לעיר והכבישים הרחבים מפלסים דרך אט אט לסמטאות הצרות של השוק, נחלת שבעה ומאה שערים. משם ממשיכים צפונה לשיעור מורשת קרב בגבעת התחמושת ומיד לשיעור באוניברסיטה בהר הצופים, שאכן צופה על העיר החדשה והעתיקה.

סוג: רגל
מקום: סביבת ירושלים
אורך המסלול (ק"מ): כ-7.5
משך הטיול: 4 - 6 שעות
תיאור המסלול
בנייני האומה
מרחבת בנייני האומה 1 עולים בשדרות שז"ר ומגיעים אל צומת מרומזר. מימין - קרית הממשלה, בית המשפט העליון, הכנסת. משמאל - הכביש ההולך אל שכונת רוממה ואל השכונות החרדיות. ממשיכים ישר במגמת ירידה קלה. פרויקט בנייה גדול מתרומם פה מימין, בעבר שכנו במיתחם הזה הצריפים של משרד החוץ. בצומת הבא פונים שמאלה 2 לרחוב שמואל ברוך, וממשיכים ברחוב אגריפס. חנויות של סיטונאי קטניות, רהיטי קש, תבליני המזרח הרחוק, וכמה מסעדות שכבר הפכו לפולקלור: "סטקיית חצות" - אימו הורתו של ה"מעורב ירושלמי", מסעדת "סימה", ומימין "מורדוך", הנודע בזכות מרק הקובה המצוין שלו. כבר מרגישים היטב את המולת שוק מחנה יהודה הנמצא במעלה הרחוב, משמאל.
שוק מחנה יהודה
בשנים האחרונות שופרה באופן ניכר חזותו של שוק מחנה יהודה. לבסטות הקולניות נוספו לא מעט מסעדות עדכניות, ואלה הוסיפו נדבך של חדשנות וטרנדיות ל"עזורה" המצוינת ול"רחמו" המצוינת פחות, שהתהדרו שנים באוכל ירושלמי עממי המבושל על פתיליות. אם השוק צפוף לכם מדי, כדאי לפנות לצד השני של אגריפס. ליד בית מספר 85 ניצב שער אבן הנושא מזמור תהילה לנדיב משה מונטיפיורי, והוא יכניס אתכם לשכונת אוהל משה, אחת משכונות הנחלאות. אחרי הביקור בשוק ממשיכים במורד רחוב אגריפס. חולפים על פני מרכז "כלל" (משמאל), ובכיכר 3 פונים ימינה לרחוב מרדכי עליאש, שבהמשך משנה את שמו לשמואל הנגיד. ברמזורים פונים שמאלה 4 לרחוב בארי, שמשנה את שמו להלל.
בנייני האומה
מרחבת בנייני האומה 1 עולים בשדרות שז"ר ומגיעים אל צומת מרומזר. מימין - קרית הממשלה, בית המשפט העליון, הכנסת. משמאל - הכביש ההולך אל שכונת רוממה ואל השכונות החרדיות. ממשיכים ישר במגמת ירידה קלה. פרויקט בנייה גדול מתרומם פה מימין, בעבר שכנו במיתחם הזה הצריפים של משרד החוץ. בצומת הבא פונים שמאלה 2 לרחוב שמואל ברוך, וממשיכים ברחוב אגריפס. חנויות של סיטונאי קטניות, רהיטי קש, תבליני המזרח הרחוק, וכמה מסעדות שכבר הפכו לפולקלור: "סטקיית חצות" - אימו הורתו של ה"מעורב ירושלמי", מסעדת "סימה", ומימין "מורדוך", הנודע בזכות מרק הקובה המצוין שלו. כבר מרגישים היטב את המולת שוק מחנה יהודה הנמצא במעלה הרחוב, משמאל.
שוק מחנה יהודה
בשנים האחרונות שופרה באופן ניכר חזותו של שוק מחנה יהודה. לבסטות הקולניות נוספו לא מעט מסעדות עדכניות, ואלה הוסיפו נדבך של חדשנות וטרנדיות ל"עזורה" המצוינת ול"רחמו" המצוינת פחות, שהתהדרו שנים באוכל ירושלמי עממי המבושל על פתיליות. אם השוק צפוף לכם מדי, כדאי לפנות לצד השני של אגריפס. ליד בית מספר 85 ניצב שער אבן הנושא מזמור תהילה לנדיב משה מונטיפיורי, והוא יכניס אתכם לשכונת אוהל משה, אחת משכונות הנחלאות. אחרי הביקור בשוק ממשיכים במורד רחוב אגריפס. חולפים על פני מרכז "כלל" (משמאל), ובכיכר 3 פונים ימינה לרחוב מרדכי עליאש, שבהמשך משנה את שמו לשמואל הנגיד. ברמזורים פונים שמאלה 4 לרחוב בארי, שמשנה את שמו להלל.
כנסת ישראל הישנה
משמאל לרמזור הבא, פינת רחוב המלך ג'ורג', יש גן קטן ובמרכזו מנורת שבעת הקנים, סמלה של כנסת ישראל. הבניין שמימין - בית פרומין - היה משכן הקבע הראשון של הכנסת, לאחר שעזבה את בית הסוכנות היהודית. בניין לבן, עגלגל, אבל אל תצפו לחזות בו באינטימיות שבה ניהלו בן גוריון ובגין ז"ל ויכוחים אידיאולוגיים נוקבים ומרים. חלק גדול מחנו הוסר לאחר שהוסב להיות בית הדין הרבני של ירושלים. ממשיכים במורד רחוב הלל. כאן המרכז התוסס של ירושלים. הרחוב המקביל משמאל הוא שמאי, וזה שאחריו, בן יהודה, הוא לב המדרחוב הירושלמי. זמרי רחוב בצד נביאים מטעם עצמם מנסים ללכוד את תשומת לב העוברים ושבים. בצומת הבא 5 פונים שמאלה ברחוב סלומון ונכנסים אל שכונת נחלת שבעה.
נחלת שבעה
נחלת שבעה היא השכונה השלישית שהוקמה מחוץ לחומות העיר העתיקה (קדמו לה משכנות שאננים וימין משה). שבעת מייסדיה, ובראשם יוסף ריבלין ויואל משה סלומון (ששנים ספורות אחר כך היה אחד מארבעת מייסדי המושבה הראשונה, פתח תקווה), רכשו שטח אדמה שומם קרוב למגרש הרוסים וחילקו אותו לשבע רצועות אורך, כדי שכל אחד מהם יזכה לחזית לרחוב יפו, רחובה הראשי של העיר, שהיתה בשליטת הטורקים. ריבלין זכה להיות הראשון שיבנה את ביתו בשכונה, ובבית שבנה התגורר תקופה מסוימת בגפו, משום שאשתו חששה לעזוב את הביטחון שהקנו חומות העיר העתיקה, שבה גרו. ברבות השנים החלה השכונה לפרוח ולשגשג, ובשנות ה-1980 עברה תהליך שיקום: הבתים העתיקים שופצו תוך שמירה על צורתם וסגנונם, הרחובות רוצפו, עסקים רבים נהרו לכאן, והשכונה הפכה למרכז תוסס. כדאי לבוא לכאן שוב בערב - פאבים, בתי אוכל, ומסעדות, מרכז חיי הלילה של ירושלים. לרבים מהבתים חצרות פנימיות מעניינות ויפות. מומלץ לשוטט ולהציץ. חוצים את נחלת שבעה ומגיעים לרחוב יפו. משמאל - כיכר ציון. במרכז הכביש מסילת הרכבת הקלה. פונים ימינה ברחוב יפו. משמאל - מגרש הרוסים ובו הכנסייה הרוסית, בתי המשפט השלום והמחוזי של ירושלים.
כיכר ספרא
בהמשך הרחוב, משמאל, בניין העירייה, כיכר ספרא. שמה של הכיכר הוא אות הוקרה למשפחת המיליונרים הברזילאית (ממוצא סורי) שתרמה להקמתה ולהקמת בית העירייה החדש (נחנך ב-1993) הצופה עליה. עד אז היו משרדיה של עיריית ירושלים מרוכזים בבניין סמוך, ברחוב יפו 22, אך ככל שהעיר גדלה הבניין הקטן יחסית לא יכול היה לענות על הצרכים. ירושלים היא עיר של שכונות, ומוסדותיה עדיין מפוזרים בה. אל הבניין מובילה שדרת דקלים, ונטיעתה לוותה במחלוקת ציבורית. המתנגדים לה טענו שאינה מתאימה לאופייה של העיר. בכיכר ניצב פסל סביבתי הנראה כמיתקן קדום לשאיבת מים - בורג ארכימדס. הבורג מסתובב בתעלה צרה, ותנועתו מעלה את המים לאמת מים הנמתחת על הכיכר. המחסור במים, כידוע, היה אחת המצוקות הרציניות של העיר בימי המצור עליה ב-1948. מכיכר ספרא נראית היטב חומת העיר העתיקה. הרובע הנוצרי סמוך מאוד לכאן, ומימין, בהמשך, שער יפו. מיד בהמשך הרחוב מנזר נוטרדם דה פריז, שעמד בשעתו בגבול שטח ההפקר של ירושלים. אבל שביל ירושלים מתקדם מזרחה וצפונה.
משרד החינוך
בקצה כיכר ספרא פונים שמאלה 6 לרחוב שבטי ישראל, ויורדים בו. השכונה מימין לרחוב היא שכונת מורשה (מוסררה), שעד 1967 היתה על גבול שטח ההפקר של העיר. סמוך לרמזור - בית מספר 34, הוא בית מחניים, המכונה גם בית פרוטיגר. הבנקאי השוויצרי יוהנס פרוטיגר הוא שהקים את הבית במאה ה-19 ומאז הבית עבר גלגולים רבים. בין השאר שימש את בית הספר לבנות הנודע של אוולינה דה רושטילד וכיום יושבים בו הנהלת משרד החינוך ולשכת השר. רחוב שבטי ישראל מצטלב עם רחוב הנביאים. חוצים אותו ועוברים ליד בניין יפהפה בצד שמאל של הרחוב. זהו בניין בית החולים האיטלקי, מבנה בסגנון רנסנסי שהיה מטה חיל האוויר הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה, אחר כך שימש כעמדת תצפית צה"לית על העיר העתיקה, וכיום גם הוא מצוי בידיהם האמונות של אנשי משרד החינוך.
מאה שערים
ממשיכים ברחוב שבטי ישראל עד סופו. מימין - שכונת מאה שערים, השכונה החרדית ביותר בירושלים. אם תכנסו לסימטאות הקטנות תגלו שורות ארוכות של בתים עם חצר פנימית משותפת המזכירות גטו יהודי מזרח-אירופי, המולה מסחרית, בתי מדרש רבים. בבית המדרש של חסידות ברסלב, רחוב מאה שערים פינת רחוב סלנט, מוצב כיסאו של הרבי. את הכיסא גנבו חסידיו בימים שרוסיה עדיין היתה סובייטית. ברחוב – מיגוון תלבושות המייצגות את החצרות החסידיות השונות. השפה הרווחת היא יידיש.
מעבר מנדלבאום
רחוב שבטי ישראל מגיע בקצהו אל שדרות חיים ברלב 7 . בעוד שני בתים - בניין מנדלבאום. כאן היתה העמדה הישראלית הקיצונית מול הלגיון הירדני בירושלים של טרום מלחמת ששת הימים, והיא שימשה כנקודת מעבר ממערב העיר למזרחה, למי שהורשו לכך - חיילי האו"ם ונציגים דיפלומטים. הבניין בן שלוש הקומות נמצא ב-2011 בתהליכי שיפוץ. ממשיכים צפונה בשדרות חיים ברלב עוד כ-1.5 ק"מ, מימין - המושבה האמריקאית, ובה מוסדות פלסטיניים ידועים כמו האוריינט האוס ובית המלון אמריקן קולוני. בפינת רחוב שלמה זלמן שרגאי פונים שמאלה, אל אתר ההנצחה בגבעת התחמושת.
גבעת התחמושת
בתקופת המנדט הבריטי הפכו הבריטים את הגבעה הזאת למחסן תחמושת ששירת את בית הספר לשוטרים בשכונת שייח' ג'ראח הסמוכה, ומכאן שמה. הירדנים הפכו את הגבעה למוצב ענק מבוצר, מוקף בתעלות קשר עמוקות, וממנו חלשו על חלקה הצפוני של ירושלים שלפני מלחמת ששת הימים. ב-5 ביוני 1967, להפתעת ישראל, שהיתה משוכנעת שהמלך חוסיין יישאר מחוץ למלחמה ולא יצטרף למצרים ולסוריה, החלו הירדנים להרעיש את הקו העירוני של ירושלים באש מרגמות. מחשש לּמובלעת הישראלית בהר הצופים הוחלט להשתלט על מה שנדרש כדי לאבטח את הדרך אליה. על חטיבת המילואים של הצנחנים, בפיקודו של מוטה גור, הוטל לכבוש את בית הספר לשוטרים ואת גבעת התחמושת. הקרב, שנערך כבר באותו הלילה, גבה קורבנות כבדים, רובם מגדוד 66 של הצנחנים. 36 מלוחמי הגדוד נהרגו ועשרות נפצעו בקרב פנים אל פנים מתעלה לתעלה, קרב שהונצח בשיר "גבעת התחמושת". משם המשיכה החטיבה לכיבוש העיר העתיקה. 15 מהלוחמים, ובהם כמה מחללי הקרב, עוטרו לאחר מכן בעיטורי הגבורה, המופת והעוז על אומץ ליבם תחת אש. כעשר שנים לאחר מכן, ביוזמת ההורים השכולים, הפכה הגבעה לאתר הנצחה לחללים בקרב לשחרור ירושלים, 183 במספר. באתר שומרו תעלות הקשר, מפוזרים בו שלטי הסבר על מהלך קרב על הגבעה, ויש בו אולמות הרצאות ומוזיאון.
חוזרים אל שדרות חיים ברלב, חוצים את הכביש בצומת המרומזר ויורדים ימינה אל רחוב קלרמון גאנו. משמאל - בנייני המטה הארצי של המשטרה וקרית משרדי הממשלה. במורד רחוב קלרמון גאנו מגיעים אל כיכר מייג'ור טאלוק . פונים בה שמאלה לרחוב אהרון קציר. משמאל מלון "דן ירושלים" - בעבר הייאט, המלון בו נרצח השר רחבעם זאבי בשנת 2001.
תצפיות מהאוניברסיטה העברית בהר הצופים
רחוב קציר מוביל אל צומת הכניסה לאוניברסיטה העברית שעל הר הצופים. אתם פונים ימינה לשדרות האוניברסיטה העברית, אחרי כ-100 מ' פונים שמאלה לשדרות שיירת הר הצופים. כאן כבר אפשר לראות מדי פעם את סימון שביל ירושלים, שנעדר עד כה מן הדרך. מכאן פונים ימינה לרחוב שומרי ההר ומתקדמים לקצה המערבי של הקמפוס השוקק, עד מצפור גליק. מכאן יש תצפית יפה מאוד על העיר העתיקה והחדשה. ממשיכים ברחוב בנימין מזר, ועוד כ-600 מ' מגיעים אל קצה הקמפוס ואל מצפור נוסף שפונה הפעם מזרחה- מצפור הלברט . כאן רואים היטב כי ירושלים היא למעשה ספר המדבר. למטה שטח צחיח, סלעי וטרשי. אפשר להבחין בתנועה היוצאת מהמנהרה שלמטה לכיוון מעלה אדומים ויריחו. אפשר לראות גם את גדר ההפרדה, החוצה את הכפר עיסאוויה שתחתינו. ממשיכים ברחוב בנימין מזר עוד כ-20 מ', פונים ימינה ברחוב מרטין בובר, ובצומת הקרוב פונים ימינה ומיד שמאלה לרחוב הדסה למפל. כאן, מעברו השני של הכביש, על גדר האבן שמעל עמק צורים, נראה היטב סימון שביל ירושלים. מזה כמה שנים מתקיימת פעילות ארכיאולוגית בעמק צורים הנמצא למטה. עפר שהושלך לכאן מהר הבית, כפסולת על ידי הוקף המוסלמי, מסונן בעמק על ידי ארכיאולוגים ומתנדבים. אלה מנסים לחלץ ממנו שברי מידע שיעזרו להתקדם בפאזל הארכיאולוגי שנבנה אט אט ומתאר את ההיסטוריה החומרית של הר הבית ובתי המקדש שהיו עליו. במצפור יש מגרש חניה ונקודת תצפית יפה על העיר העתיקה ממנה נראים ממול כיפת הסלע המוזהבת, שכונות שייח' ג'ראח וואדי ג'וז למטה.


סימני המסחר "שביל ישראל" ו"מלבן לסימון השבילים" מוצגים באתר מפה באדיבות החברה להגנת הטבע.
למידע נוסף היכנסו www.teva.org.il
מפת המסלול – גרסה להדפסה

רוצים להיות המדרגים הראשונים?

דרגו עכשיו
עוד טיולים מומלצים
פארק איילון-קנדהפארק איילון-קנדה מומלץ מפה9.4לפני שנים רבות חי בעמק נסיך מרושע. יום אחד נקרתה בדרכו זקנה וביקשה דבר מה לאכול. בעט הנסיך בזקנה העלובה, והזקנה, כדרכן של זקנות מן האגדות, גילתה את פניה האמיתיים, פני המכשפה מן ההר. לפני שהספיק בן המלך לברוח, הטילה בו את קללתה והפכה אותו למפלצת באגם. השנים עברו. בן המלך נשכח. לילה אחד נשארה רועה צעירה ללון עם עדרה על שפת האגם. בחצות עלה מפלץ מן המים והתחנן בפני הנערה המבוהלת שתיגע בו. ריחמה הנערה על המפלץ, שחתה אל היצור המפחיד ונגעה בידו. בו ברגע צללה הנערה למים והחלה טובעת, אבל אז חזר בן המלך לדמותו הישנה, צלל אחרי הנערה אל המים והציל את חייה. מאז, כמובן, הם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. כך מספרת האגדה על האגם שבמורד עמק המעיינות בפארק קנדה. סביב האגם הקטן יש המון מדשאות וכל מה שצריך המפקנק המפונק, כולל שירותים וברזיות, פחי אשפה וגם גזלן קבוע בשבתות ובחגים. תוכלו לחנות כאן ולערוך פיקניק חביב שבמהלכו אולי תצליחו להשתמש בדמיון ובכושר התיאטרלי שלכם כדי להלהיב את הילדים באגדה על בן המלך המרושע. אזור הפקניק מונגש לנכים.קרא עוד


עוד טיולים