1 הגדל תמונה
תחנה 8 - נדיה ליד הפסל שלה
הועלה על ידי מערכתמפה
2 הגדל תמונה
נדיה, אדי וגיל ליד הפסל בתחנה 8
הועלה על ידי מערכתמפה
3 הגדל תמונה
נדיה ואדי כהן
הועלה על ידי מערכתמפה
4 הגדל תמונה
נדיה כהן, אדי כהן, גיל ברנר בתחנה 7
הועלה על ידי מערכתמפה
5 הגדל תמונה
מחלון המפקדה. צילום: דורון כהן, מפה
הועלה על ידי מערכתמפה
6 הגדל תמונה
תחנה 7 - המפקדה הסורית בקוניטרה. צילום: דורון כהן
הועלה על ידי מערכתמפה
7 הגדל תמונה
נדיה כהן בתחנה 5
הועלה על ידי מערכתמפה
8 הגדל תמונה
תחנה 5
הועלה על ידי מערכתמפה
9 הגדל תמונה
מרפסת התצפית
הועלה על ידי מערכתמפה
11 הגדל תמונה
תחנה 4 - תצפית מחנה פיק
הועלה על ידי מערכתמפה
12 הגדל תמונה
תחנה 3 - מחסום הטנקים. צילום: דורון כהן, מפה
הועלה על ידי מערכתמפה
13 הגדל תמונה
נדיה כהן ליד שלטי ההנצחה. צילום: דורון כהן, מפה
הועלה על ידי מערכתמפה
14 הגדל תמונה
תחנה 2 בית המכס, גיל ברנר ונדיה. צילום דורון כהן
הועלה על ידי מערכתמפה
 

באותו בוקר של סוף חודש מאי 2015, במסגרת ציון 50 שנה לתלייתו של אלי כהן ז"ל בכיכר אלמרג'ה בדמשק, גמענו בשקיקה קילומטרים וסיפורים בכביש 98 ברמת הגולן. בין חמת גדר, בגבול הדרומי עם סוריה, לקוניטרה הישנה, בגבול הצפוני עם סוריה, היתה לנו הזכות לסייר יחד עם פורום מצומצם ומכובד. הפורום כלל את נדיה כהן, אלמנתו של אלי כהן ז"ל, אדי כהן – אחיינו, ומורה הדרך גיל ברנר שחקר את סיפורו של המרגל מדמשק, יזם את הקמת השביל וגם היה אחראי ברמת הביצוע עד הפרט האחרון. במהלך יום קצר אחד ניסינו לתפוס משהו משלוש וחצי שנים של דרמה, מתח, הצלחה, חרדה, בין 1962 ל-1965 בקו בת ים-דמשק. זה היה יום מרגש מאוד, מפעים ומטלטל, ורצינו לשתף אתכם, גולשי האתר, במה שעברנו ולהמליץ לכם לעלות צפונה אל דרך הזיכרון הזו ולהתרגש גם כן.

קישורים חשובים: אתר ההנצחה לזכר אלי כהן, השתתפות במאבק להחזרת עצמותיו של אלי כהן לישראל

סוג: רכב רגיל
מקום: רמת הגולן
אורך המסלול (ק"מ): 75
משך הטיול: 2 - 4 שעות
מפת המסלול
תיאור המסלול
תחנה מספר 1 - אל-חמה
לאחר נסיעה מפותלת, שמרגישה כמו ארץ אחרת, מגיעים לחניון חמת גדר. בקצה השמאלי של החניון, ממשיכים בכביש שיוצא לעבר חורשת איקליפטוסים. ליד מתקני שירותים שידעו ימים יפים יותר יש גדר נעולה שמפרידה בין העומדים לידה לבין שרידי מבני בסיס אל-חמה הסורי. כאן, בחדר האוכל של אתר המעיינות החמים סעד אלי כהן, או כאמל אמין ת'אבת כפי שהכירו אותו כאן, עם קצינים רמי דרג. בסמוך למבנה נמצאת התחנה הראשונה בשביל אלי כהן. ליד אבן הנצחה יש עמדת הסבר קולי שפותחת יום של הרפתקאות, עניין, התרגשות וכאב.
תחנה מספר 2 - בית המכס הצרפתי
לפני שסוריה קיבלה עצמאות ב-1946השלטון בארץ היה של המנדט הצרפתי. לנו היו את הבריטים ולסורים את הצרפתים. מלבד כמה מילים בשפה הערבית המקומית השאירו הצרפתים לסורים במתנה גם בסיסי צבא, תחנות ביקורת ומכס. הם כנראה גם אלה ששתלו את האיקליפטוסים ברמת הגולן כדי להצל על בסיסיהם ולא בעצת אלי כהן, כפי שמאמין כל עם ישראל. לא יאמן, אבל תחנה כזו מתחילת המאה ה-20, שהוצבה בגבול המנדט הבריטי והצרפתי, שמאוחר יותר היתה בשימוש הצבא הסורי, עומדת על תלה בכביש היורד לחמת גדר, הלוא היא אל-חמה בפי הערבים. אלי כהן, בשם כאמל אמין ת'אבת, עבר כאן אחרי שהשיג אישור מיוחד שהתיר לו להיכנס לשטח צבאי סגור, בדרכו למעיינות החמים באל-חמה, לשם רק קצינים הורשו להגיע.
תחנה מספר 1 - אל-חמה
לאחר נסיעה מפותלת, שמרגישה כמו ארץ אחרת, מגיעים לחניון חמת גדר. בקצה השמאלי של החניון, ממשיכים בכביש שיוצא לעבר חורשת איקליפטוסים. ליד מתקני שירותים שידעו ימים יפים יותר יש גדר נעולה שמפרידה בין העומדים לידה לבין שרידי מבני בסיס אל-חמה הסורי. כאן, בחדר האוכל של אתר המעיינות החמים סעד אלי כהן, או כאמל אמין ת'אבת כפי שהכירו אותו כאן, עם קצינים רמי דרג. בסמוך למבנה נמצאת התחנה הראשונה בשביל אלי כהן. ליד אבן הנצחה יש עמדת הסבר קולי שפותחת יום של הרפתקאות, עניין, התרגשות וכאב.
תחנה מספר 2 - בית המכס הצרפתי
לפני שסוריה קיבלה עצמאות ב-1946השלטון בארץ היה של המנדט הצרפתי. לנו היו את הבריטים ולסורים את הצרפתים. מלבד כמה מילים בשפה הערבית המקומית השאירו הצרפתים לסורים במתנה גם בסיסי צבא, תחנות ביקורת ומכס. הם כנראה גם אלה ששתלו את האיקליפטוסים ברמת הגולן כדי להצל על בסיסיהם ולא בעצת אלי כהן, כפי שמאמין כל עם ישראל. לא יאמן, אבל תחנה כזו מתחילת המאה ה-20, שהוצבה בגבול המנדט הבריטי והצרפתי, שמאוחר יותר היתה בשימוש הצבא הסורי, עומדת על תלה בכביש היורד לחמת גדר, הלוא היא אל-חמה בפי הערבים. אלי כהן, בשם כאמל אמין ת'אבת, עבר כאן אחרי שהשיג אישור מיוחד שהתיר לו להיכנס לשטח צבאי סגור, בדרכו למעיינות החמים באל-חמה, לשם רק קצינים הורשו להגיע.
במסגרת הכשרת התחנה כתחנה בשביל אלי כהן, האישור הוגדל ונתלה על לוח מתכת בבית המכס. כיצד הצליח איש שמעמדו אינו אפילו של אזרח להיכנס לשטח צבאי סגור בתוך שטח צבאי סגור? בזכות קסם אישי, כישרון חברתי יוצא דופן, אינטליגנציה רבה, וכנראה גם יכולת משחק מצוינת. תחת סיפור הכיסוי שלו - כסוחר ערבי עשיר שצמח בארגנטינה ומגיע לסוריה כדי להשתקע מחדש במולדתו – רכש חברים במהרה ובאמצעותם יצר קשרים בצמרת המטכ"ל הסורית. חבר טוב שלו, רס"ן מועז זהר א-דין היה אחיינו של רמטכ"ל צבא סוריה, אלוף עבד אלכרים זהר א-דין. לאחר שהתלונן אלי בפני מועז על הקור העז בסתיו הדמשקאי, ואיים שזה עוד יגרום להחזיר אותו לארגנטינה החמה, השיג מועז מדודו את האישור הנדיר לכניסה מיוחדת למרחצאות החמים באל-חמה.
תחנה מספר 3 - מחסום טנקים
הרבה דברים השתנו מאז שנות השישים. בישראל, בסוריה, באמצעי הצבא ובמחילות המודיעין. כנראה שחמישים שנה מרגישים הרבה יותר זמן ממה שהם ולכן מצאנו את עצמנו מופתעים ומתרגשים לראות בעיניים מקומות ומבנים שנשארו כשהיו ולא צריך הרבה דמיון כדי להסריט אותם בראש פעילים וחיים בשנים ההן. כזה הוא מחסום הטנקים שהקימו הצרפתים בזמנו, ואמצו הסורים, לאורך כביש קוניטרה- אל-חמה, כיום כביש 98.
ליד בולדרים ענקיים ממערב לכביש, שחסמו מעבר, הוצב שלט ותחנת מידע קולית. התחנה מתמקדת בכישוריו המודיעיניים של אלי כהן. מפעילו במוסד מספר על זיכרון פנומנלי. במהלך שהותו בסוריה עבר אלי בכביש לאל- חמה שלוש פעמים, הלוך ושוב. בזמן המעבר בכביש צילם בראשו את פריסת הכוחות הסורים בגולן, וידע להעביר לצבא הישראלי את מיקומן המדויק כמו את מיקומו של מחסום הטנקים שלפנינו. בכך השפיע על החלטות טקטיות במלחמת ששת הימים שהצילו חיי חיילים רבים, כמו היכן להנחית כוחות צנחנים כדי שלא יתקלו במכשולים מיותרים. אי אפשר לפספס את פסל הבזלת שיצר בהתנדבות יובל לופן. הפסל בן ארבע פרצופים, עם הפנים לארבע מדינות: ישראל, סוריה, לבנון וירדן. הפסל מסמל את אלי שהיו לו עיניים בגב, ואולי היה מרובה פרצופים, כמו מלאך. מהמקום נשקף נוף בקעת נהר הירמוך, ולכיוון מערב רמת פוריה, בקעת יבנאל ואף הר תבור.
תחנה מספר 4 – מועדון הקצינים במחנה פיק
פונים מערבה לכביש 789 ושמאלה בין המטעים לכביש הגישה לאפיק. נכנסים לתוך היישוב, בכיכר שמאלה ואחר כך ימינה לאורך הגדר ההיקפית. בפינה יש מבנה נטוש שנראה מקום עם סיפור. גם כאן, קשה להאמין איך הכל נשאר כשהיה בשימוש הסורים. ידוע שאלי כהן ביקר במחנה וככל הנראה הובא לכאן, למועדון הקצינים, לתצפת על הכינרת ועל ישראל. יוזם השביל קרא לתחנה "מרפסת הר נבו" לאמור שכאן משקיף אלי כהן על ארצו, כל כך קרובה מצד אחד אך כל כך רחוקה ואינה נגישה מצד שני. הגבעה הבולטת היא סוסיתא העתיקה, העיר בגדה השנייה של הכינרת היא טבריה. מועדון הקצינים של המחנה הצבאי פיק נבנה כנראה בשנות ה-50 על ידי מהנדסים רוסים. זהו ביטוי פיזי לסיוע וגיבוי ארוך שנים של רוסיה בסוריה. היו שטענו כי אלי כהן היה בשליחות גם מטעם ארצות הברית, ולמען ה-CIA אסף ידיעות על המעורבות הרוסית בסוריה.
תחנה מספר 5 – מחנות אל-עאל
מיד אחרי שעוברים את כביש הגישה למושב אלי עד, שמנציח בשמו את אלי כהן, עוצרים בתחנת האוטובוס בצד ימין על הכביש הראשי. תחנה זו מוקדשת לגזר הדין ויש בה עמדת הדרכה קולית. בסוף ינואר 1965 כחודשיים אחרי ביקורו האחרון והטעון בארץ, אלי כהן נתפס משדר בביתו שבדמשק. בחודשים שקדמו לתפיסה התהדקה הטבעת סביבו וכנראה שכל הנוגעים בדבר, כולל אלי עצמו, הרגישו בכך. הוא הוחזק בביתו 8 ימים ולאחר חודש התחיל משפט בזק בדלתיים סגורות שארך חודשיים וחצי. התקשורת הסורית היא היחידה שהורשתה להיכנס ולתעד את המשפט. חמשת השופטים, בהם סלים חאטום מפקד הקומנדו הסורי, היו חבריו ומכריו של אלי והיה להם אינטרס לסיים מהר עם המשפט כדי שלא יחקרו ויתעכבו על כל המידע שהדליפו אליו. במהלך החקירה עונה אלי קשות ולמרות זאת שמר תמיד על הופעה מכובדת אל מול המצלמות, לא הלשין על חבריו, וכנראה לא חשף מידע רגיש שיכל לסכן את מדינת ישראל.

זה היה בית דין צבאי וסעיף האישום התמקד בשהייתו של אלי כאזרח מדינת אויב בשטח הצבאי הסגור של מחנות אל-עאל (המחנות הגבוהים בערבית), שהיו ממש כאן בחורשה הסמוכה, והעברת מידע לאויב לגבי השטח הצבאי. גזר הדין האכזרי היה מוות בתלייה. ב-18/5/1965 נתלה אלי כהן בכיכר המרכזית בדמשק עטוף בשלט שעליו כתוב מעשה הבגידה לכאורה.
תחנה מספר 6 – חניון פיקניק
מעט אחרי שעוברים את הפנייה לכביש הגישה לחיספין פורשים מהכביש ימינה לכביש הסורי המקורי שעובר כמעט במקביל לכביש הראשי. שם הוצבו שולחנות פיקניק ונשתלו עצי בר אופניים לגולן כדי לספק פינת מנוחה לעוברים בדרך. גיל ברנר, יוזם השביל ומומחה לסיפור אלי כהן, משקה את השתילים, מייצב את האדמה, מנקה פה ושם, ודואג שיהיה מישהו שידאג בהתנדבות לפינה הזו גם בהיעדרו. איזו יוזמה נדירה. נדיה כהן מספרת כמה היא מתרגשת מהמחוות הכנות הללו ומהמחויבות של ברנר לנושא ולשביל, ואנחנו מתרגשים יחד איתה. העמדה הקולית כאן חושפת את עדויותיהם של אנשי מוסד שעבדו עם אלי ובהם הנציג הישראלי האחרון שפגש אותו ונסע איתו במכונית במשך שלושה ימים, תוך כדי שיחה ארוכה, מפאריז להמבורג. זה היה חודשיים לפני שנתפס. המוסד שחרר את ההקלטות הללו לרגל חמישים שנה לתלייה.
רצועת התלים הגעשיים
מצפינים עוד ועוד עוברים את שרשרת התלים הגעשיים הכבויים. ראשון תל א-סאקי הקטן, אחר כך בולט תל פארס, בהמשך רכס בשנית שפסגתו הגבוהה היא הר חוזק ואחד משפיציו הוא תל אלע'סניה (הר בני רסן), שמוכר בזכות טורבינות הרוח שמסתובבות בראשו ומפיקות חשמל. בצפון-מערב נישא הר אביטל. לאחר פנייה חדה ביותר שעושה הכביש שמאלה, ופנייה ימינה, צפונה, בצומת עין זיוון, נוסעים עד מרפק כביש 98 שפונה שמאלה בזווית ישרה. בדיוק בקודקוד המרפק פורשים ימינה לדרך עפר. מנווטים אל המבנה הגדול והבולט ביותר.
תחנה מספר 7 – המפקדה הסורית בקוניטרה
כאן היינו בשוק. מפקדה סורית שלמה שפיקדה על כל הגולן עומדת כפי שהיא, נטושה ובלתי נגועה כמעט כפי שנעזבה על ידי המפקדים והחיילים הסוריים במהלך מלחמת ששת הימים. מתחילים ברחבת העפר בחוץ. מאחור, למרגלות גרם המדרגות ההרוס, רואים את שרידי הכביש הסורי המקורי. ציטוטים מספר משלי ותהלים בענייני תחבולות, סוד ומודיעין, מוטבעים על אבן הבזלת. גם סמל המוסד הישראלי מוטבע כאן, מעל האבן מנעול מפוסל שדרכו נראה מבנה המפקדה העצום. המנעול מסמל את עבודת המודיעין שמטרתה פריצת המנעול של מוסדות אחרים אך שפתי העוסקים במלאכה זו חתומים ונעולים. אלי כהן עבר במפקדה זו כמה פעמים מפני שהוא היה זקוק לחתימת קצין המודיעין של המפקדה על מנת להמשיך לתוך השטח הצבאי הסגור, הנמתח מכאן, קוניטרה, ודרומה עד אל-חמה. כדאי מאוד להיכנס בעקבותיו לתוך מבנה המפקדה, אך בגלל שלא נעשו כאן חיזוקים והמבנה לא הוכשר למבקרים, הכניסה היא על אחראיות המטייל.
בתוך בניין המפקדה
עולים במדרגות אל הקומה השנייה. בראשן רואים מה גרמה פצצת מטוס ישראלי לגרם המדרגות הממשיך למעלה, ביום הרביעי למלחמת ששת הימים. גם את המבנה הזה בנו הרוסים ואולי בשל כך הוא איתנו עד היום. עם הפנים למדרגות פונים ימינה ומחפשים באחד המסדרונות חור בתקרה. כאן נפלה עוד פצצה ישראלית שלא התפוצצה. מיקום הנפילה הוא בסמוך ללשכת המפקד. המידע המדויק על מיקום הלשכה יכל להגיע רק ממישהו שהיה בתוך המבנה כמו אלי כהן. בעקבות ההפצצה הישראלית מהאוויר החליט המפקד לנטוש ולהפקיר את המפקדה, כ-10 שעות לפני הפשיטה הישראלית. בסוריה הנסיגה נתפסה כמובן כעוול והמפקד נשפט. נמשיך את מסלולנו במסדרונות הארוכים בעקבות אלי כהן וחבריו הקצינים. מחפשים את החדר הקיצוני בפינה הצפון-מזרחית של המבנה שצורתו האות כ'. מקובל שכאן ישב קצין המודיעין ולכן כאן נתלו על הקיר לוחות ההנצחה והגדלה נוספת של האישור החתום על ידי קצין המודיעין. בחלל זה מתוכננת לקום תצוגה של תמונות מחייו ושירותו של אלי כהן. מהחלון נשקפת קוניטרה הישנה, שהסורים דאגו להשאירה על חורבותיה לאורך השנים למען יראו אומות העולם את כוחה ההרסני, לטעמם, של מדינת ישראל.
תחנה מספר 8 – פסל המשפחה
חוזרים חזרה דרומה בכביש הראשי כ-1.5 ק"מ ופונים ימינה בכביש צר. לאחר 300 מטרים עוצרים בצד הכביש ועולים לכיוון פסל הבזלת. כשהגענו לתחנה הסופית הזו ההתרגשות היתה רבה. גיל ברנר טפטף לאורך כל המסלול שכאן יהיה השיא מבחינה רגשית. את הפסל הציבו הפסל יובל לופן וברנר עצמו באותו בוקר, ממש כך. נדיה רואה אותו בפעם הראשונה. הפסל הוא של נדיה הצעירה ושלושת ילדיה בחיקה, הילדים שלה ושל אלי. כולם מביטים צפון מזרחה לתוך סוריה , לכיוון דמשק שרחוקה מכאן בסך הכל 75 קילומטרים. המבט הוא מבט של צפייה, ציפייה להחזרת עצמותיו של אלי כהן לישראל.

נדיה, שהתאפקה במהלך כל היום, מחבקת ומנשקת את גיל ברנר. היא, כמעט בת 80, שסבלה כל כך הרבה לאורך השנים אך תמיד שמרה על איפוק ואצילות בריאיונות ובכתבות, התרגשה כאן מאוד. נדיה עדיין לא נחה, ונאבקת יחד עם כל המשפחה על השבתו של בעלה המנוח הביתה. היא גם פועלת שנים רבות להקמת מוזיאון לזכרו, ומנסה למצוא את הדרך להנצחה ראויה שלו. הנצחה לטעמה. הנצחה חינוכית ורגישה, מעניינת ונגישה, כמו שנעשתה כאן בשביל לדעת כולם. נפרדנו נרגשים, וידענו שזו הייתה חוויה חד פעמית שלא תחזור.
כדאי לדעת
גיל ברנר, יוזם שביל אלי כהן, הוא מורה דרך שמעביר סיור מעמיק ברמת הגולן בעקבות אלי כהן. למתעניינים מומלץ להתלוות אליו לסיור מרתק. טלפון: 052-2692631, מייל: gilbestguide@gmail.com
לא חייבים לעשות את כל הדרך בפעם אחת. התחנות במסלול בנויות כך שהן רלוונטיות גם למי שלא ביקר בתחנות האחרות. כדי לגוון ולרענן ניתן לשלב במסלול ביקור בשמורות הטבע של הגולן ובמעיינות הנובעים לאורך המסלול.


סימני המסחר "שביל ישראל" ו"מלבן לסימון השבילים" מוצגים באתר מפה באדיבות החברה להגנת הטבע.
למידע נוסף היכנסו www.teva.org.il
( 1 )

גולשים היו ודירגו

דרגו עכשיו
  • leornevo

    leornevo
    שביל אלי כהן = מוטב מאוחר ,,|5 21.06.15
    נפגשתי לראשונה עם הפסל החדש בנקודה 3 בשביל המוביל למעיין עין יעקב והרגשתי שאכן סוף סוף התחילו בהנצחה שהייתה צריכה להתחיל כבר מיזמן ומוטב שכך, כל עוד נדיה כהן עדיין זוכה לכך בחייה, כג'יפאי המטייל רבות ברמה - נגיע עם החברים הצעירים ועם תיירים לספר את סיפור הגבורה, התעוזה והחוכמה של אלי כהן ז"ל הי"ד - בהצלחה
- 1
עוד טיולים מומלצים


בריכת הקצינים - עין עלמיןבריכת הקצינים - עין עלמין מומלץ מפה8.8דרך כבושה בנוף צרוב־שמש וקבוצת אקליפטוסים עייפים אינם מסוג המראות שמעוררים את הדמיון. אבל בסוף הדרך, מעט אחרי האקליפטוסים, מסתתרת פינת חמד ובה מים ותאנים והרבה צל. חונים ליד קבוצת האקליפטוסים והולכים בשביל קצר, שמוביל אל מערכת של מדרגות שבורות המרחיקות אותנו מן השמש הקופחת אל אפלולית צילם של עצי תאנה גדולים. ריח התאנים משכר, מעלף ממש, מים זורמים בין שברי מדרגות ושורשי עצים, ובתחתית המדרגות בריכת בטון המוזנת במי מעיינות קפואים. לפני מלחמת ששת הימים היה מוצב סורי בחורשת האקליפטוסים הקרובה. הבריכה נחפרה למען קצינים שישבו כאן בקו החזית עם ישראל, והיא המוּכרת פחות מבין בריכות הקצינים שבגולן. האגדה מספרת שאת מבצע ההסתרה של הבסיסים הסוריים תחת עצי אקליפטוס יזם המרגל הישראלי אלי כהן, וכי המבצע נועד לעזור לצה"ל לזהות את המחנות. בהזדמנות זו תוכלו להשקיף על הירדן בעיניו של חייל סורי, ולהיזכר בימים שבהם פינת החמד הזאת היתה חלק מהסיוט הקבוע של תושבי היישובים שלרגלי רמת הגולן. איך מגיעים: מכביש מספר 888 פונים מערבה אל דרך כבושה, שתחילתה מעט מדרום לכניסה למחנה ירדן. הדרך יורדת לכיוון ערוץ הירקרא עוד
עוד טיולים