שביל ישראל - מהר מירון לנחל מירון

מומלץ מפה
8.6
סוג: רגל
1 הגדל תמונה
שביל ישראל. צילם חנן ישכר
הועלה על ידי מערכתמפה
2 הגדל תמונה
חורבת שמע. צילם חנן ישכר
הועלה על ידי מערכתמפה
3 הגדל תמונה
כיסא אליהו. צילם עומר יגאל
הועלה על ידי מערכתמפה
4 הגדל תמונה
שביל ישראל. צילם חנן ישכר
הועלה על ידי מערכתמפה
5 הגדל תמונה
שביל ישראל. צילם חנן ישכר
הועלה על ידי מערכתמפה
6 הגדל תמונה
חורבת שמע. צילם חנן ישכר
הועלה על ידי מערכתמפה
 

מהר אל הנחל

טיול נינוח בשמורת מירון. מביתו של היערן שנרצח, דרך שרידי היישוב שהקים ישראל ב"ק בזכות קשריו עם השלטונות, ועד כסאו של אליהו הנביא. מה לבורות העמוקים שבאדמות הר מירון ולגובי המס התורכים?
למידע נוסף ולכל מקטעי שביל ישראל היכנסו לעמוד השביל באתר מפה.

סוג: רגל
מקום: ליד סאסא
אורך המסלול (ק"מ): 8
משך הטיול: 4 - 6 שעות
מפת המסלול
תיאור המסלול
איך מגיעים
איך מגיעים: נוסעים על כביש 89 (נהריה-צפת) ופונים דרומה בקטע הכביש שבין חורפיש לצומת חירם (4 קילומטרים ממזרח לחורפיש או 3 קילומטרים ממערב לצומת חירם) לכביש צר ומתפתל, העולה להר מירון. עוברים על פני בית ספר שדה הר מירון ולאחר כ-5 קילומטרים מגיעים לפתח בסיס צה"ל שעל ההר. ממשיכים מעט בכביש שמתחת לבסיס ומגיעים לחניון הפיסגה 1 . כאן רואים את שביל ישראל המסומן בכחול לבן פונה מערבה. חניון פסגת הר מירון הוא נקודת המוצא של המסלול הנוכחי, העובר כולו בשמורת הר מירון. בקטעים הקודמים ירדנו ועלינו, הפעם מצפה לנו מסלול נינוח, רובו בירידה.
מחניון הפיסגה, סמוך לשולחנות הפיקניק, ממשיך שביל ישראל מערבה מלווה בסימון כחול, עובר בין עצי החורש, ומהר מאוד נפתח מולו הנוף. כ-400 מטרים של הליכה במגמת עליה קלה, והשביל נפגש עם שביל מסומן ירוק 2 , סמוך לקו הרכס. ממול נראים שרידי חורבות וכמה עצים זקנים. זוהי חורבת ב"ק, שעליה נספר בהמשך. מימין, במרחק כ-200 מטרים, ניצב בית חד-קומתי, בודד, שתריסיו כחולים. זהו בית היערן, והביקור בו מחייב סטייה קטנה, אך כדאית, מערבה משביל ישראל.
איך מגיעים
איך מגיעים: נוסעים על כביש 89 (נהריה-צפת) ופונים דרומה בקטע הכביש שבין חורפיש לצומת חירם (4 קילומטרים ממזרח לחורפיש או 3 קילומטרים ממערב לצומת חירם) לכביש צר ומתפתל, העולה להר מירון. עוברים על פני בית ספר שדה הר מירון ולאחר כ-5 קילומטרים מגיעים לפתח בסיס צה"ל שעל ההר. ממשיכים מעט בכביש שמתחת לבסיס ומגיעים לחניון הפיסגה 1 . כאן רואים את שביל ישראל המסומן בכחול לבן פונה מערבה. חניון פסגת הר מירון הוא נקודת המוצא של המסלול הנוכחי, העובר כולו בשמורת הר מירון. בקטעים הקודמים ירדנו ועלינו, הפעם מצפה לנו מסלול נינוח, רובו בירידה.
מחניון הפיסגה, סמוך לשולחנות הפיקניק, ממשיך שביל ישראל מערבה מלווה בסימון כחול, עובר בין עצי החורש, ומהר מאוד נפתח מולו הנוף. כ-400 מטרים של הליכה במגמת עליה קלה, והשביל נפגש עם שביל מסומן ירוק 2 , סמוך לקו הרכס. ממול נראים שרידי חורבות וכמה עצים זקנים. זוהי חורבת ב"ק, שעליה נספר בהמשך. מימין, במרחק כ-200 מטרים, ניצב בית חד-קומתי, בודד, שתריסיו כחולים. זהו בית היערן, והביקור בו מחייב סטייה קטנה, אך כדאית, מערבה משביל ישראל.
סטייה מהשביל. קפיצה לבית היערן
כיום מתגורר בבית פקח של רשות הטבע והגנים, שמצא מקום מצוין לחיות בו. היערן המקורי היה יוסוף ספאדי, דרוזי ממג'דל שאמס שסייע בתחילת שנות ה-1950 בהקמת רשת ריגול למען ישראל. הסורים חשפו את הרשת, אבל ספאדי הצליח לברוח לישראל, התחבא זמן מה בכפרי הדרוזים ח'ורפיש ובית ג'ן, ואחר כך קיבל עבודה כשומר יערות מטעם קרן קיימת וקבע את משכנו בבית הזה.
אבל הסורים לא שכחו ולא סלחו. ב-1955 נרצח ספאדי בידי עלי חרבוש, פליט מהגליל התחתון שפעל בשירות המודיעין הסורי והיה מסתנן מזמן לזמן לגליל ומבצע בו פיגועים. גם חרבוש לא הגיע לשיבה טובה, ושנים אחדות אחר כך עלה על מארב של צה"ל ליד חורבת חממה ונהרג. בנו של יוסוף ספאדי, שהיה בן שלושה חודשים בעת הרצח ושכב על בטנו של יוסוף בזמן שחרבוש ירה בו, מתגורר כיום במג'דל שאמס ועוסק במחשבים.
מבית היערן חוזרים אל החורבה על קו הרכס. זוהי חורבת ב"ק. החורבה היא שריד של כפר יהודי שהקים כאן באמצע המאה ה-19 ישראל ב"ק, תושב צפת ומחדש הדפוס בעיר. בשנת 1834 - זקני צפת עוד זוכרים - נפגעה צפת ב"מרד הפלאחים". לאחר ההתקפה פנה ב"ק לאיבראהים פאשא, מושל הארץ המצרי, וביקש לקנות ממנו אדמה. איבראהים הסכים, נתן לב"ק את אדמות הכפר הנטוש ג'רמק (ח'ירבת ג'רמק), וזה עבר למקום עם בני משפחתו ועם עוד עשר משפחות. שנים אחדות ישבו ב"ק וחבריו במקום, זרעו שדות ונטעו עצים (האגוז הגדול שעל ההר הוא מאז, בן יותר מ-150 שנה), אבל אז באו רעש האדמה הגדול של 1837 ומרידת הדרוזים של 1838, החיים בכפר נעשו לא בטוחים, וב"ק עבר לירושלים. שרידי באר ובית בד מהתקופה ההיא מלמדים שהיו כאן חיים פעילים למדי, ואפשר לנצל את הצל שמספק האגוז הענף לתצפית על רכס הרי מירון שממול ועל העיירה הדרוזית בית ג'ן.
בבחזרה למסלול. כמה גובים נכנסים בבור אחד?
לאחר הביקור בבית היערן ובחורבת ב"ק חוזרים אל השביל הרחב המסומן ירוק וממשיכים ללכת בו. השביל גולש בין החלקות המעובדות של הדרוזים. כל מטר אדמה בקרקע הסלעית מנוצל. כל חלקה מגודרת. אפשר להעריץ את מלאכת המחשבת של בניית הטרסות כאן בהר. בדרך כלל בנויות הטרסות מאבנים שנלקטו בסביבה או סוקלו מהחלקה. אבל באחת החלקות בדרך ראינו טרסות שחומר הגלם שלהן הוא מקררים ישנים. רק מקררים. מונחים זה ליד זה בסדר מופתי. איך הביאו לכאן את כל המקררים האלה? לאלוהים ולבעל החלקה פיתרונים.
הוטה
עוד כקילומטר על השביל הירוק ונראה מימיננו שיח ושלט אזהרה. אלמלא השלט אולי לא היינו מתקרבים לשיח, אבל משהתקרבנו אנחנו רואים שהוא מסתיר בור עמוק ומבינים שיש סיבה לאזהרה. זוהי "הוטה" 3 בעומק של 11 מ'. יש באזור הוטות עמוקות יותר. אחת מהן - ממערב לבית היערן, בצד השביל היורד לעין סרטבה - היא הוטת ג'רמק, והיא ההוטה העמוקה ביותר בישראל (150 מ'). סביב הבורות המוזרים הללו נרקמו אגדות מופרכות על מערכת סודית של מנהרות המקיפות את כל הגליל, וגם על מקור המלה הוטה.
וזוהי הגרסה הנחמדה ביותר המוּכּרת לי על מקור השם: בימי הטורקים, מספרים קשישי בית ג'ן, היו האנשים העניים נתונים לחסדיהם של גוֹבֵי מס ערלי לב. מאחר שהשלטונות לא דאגו להם, לא נותר להם אלא לדאוג בעצמם לכך שהגובים ייעלמו מהשטח. אחד מצעירי הכפר פיתה את גובה המיסים המקומי בסיפורים על אוצר זהב הטמון אי שם בהרים. גובה מיסים אוהב אוצרות? אוהב. דרוזי אוהב לרכוב על סוס? אוהב. לקח הדרוזי את הגובה, הביא אותו אל פתח ההוטה והצביע פנימה על האוצר הדמיוני. הגובה החמדן התכופף מעט, להיטיב לראות את האוצר המצפה לו, ואז דחף אותו הצעיר דחיפה קלה. כאשר נפל הגובה הנדהם שמעו אותו צועק הו..הו..טח! ומכאן נולד, לגירסת הקשישים, השם הוטה.
הסיפור הזה נפוץ בכל האזור. לכל כפר דרוזי יש הגובה שלו והצעיר האגדי שלו. ולפי הסיפורים, גם ההוטות העמוקות ביותר היו צריכות להתמלא מזמן, עד שׂפתן, בגובי מס טורקים.
כיסא של "כתר" וכיסא של אליהו
הדרוזים הם אנשים גאים. גברים בעלי שפמים סמורים מעבדים בשתיקה את החלקות. אנו פוגשים אחד מהם בלב שדה לא מעובד, יושב על כיסא פלסטיק אדום של "כתר". איש בודד, כיסא בודד, יש לו גם פינג'ן, כמובן, והוא נהנה מהפסקה קלה בעבודה. מה יהיה כאן? "מטע של שזיפים", אומר הדרוזי, מבטו חשדן, אולי אנחנו פקחים שיש להיזהר מהם.

על חלק מהחלקות בשמורת הר מירון מתנוסס הדגל הדרוזי בן חמשת הצבעים: אדום, צהוב, ירוק, כחול ולבן. כל צבע מסמל אלמנט מסוים במסורת הדרוזית, אבל עד היום לא פגשתי שני דרוזים שנתנו אותו הסבר לצבעי דגלם. אולי ההסבר הוא דתי, אמרו לי באדיבות, ואת סודות הדת לא כל אחד יודע ולא כל אחד שואל. זה עניין של החכמים.
במרחק 500 מ' מההוטה אנו רואים מצבת אבן ומעליה מתנוסס דגל חמישה צבעים כזה. זוהי אנדרטה לזכרו של סמל קאסם טאפש, שנהרג בלבנון באפריל 1992 ונקבר בחלקה הצבאית הגדולה של בית ג'ן. אפשר להבין מדוע החליטו בני משפחתו להקים אנדרטה כאן, על חלקת אדמה פרטית שלהם. הנוף כאן עוצר נשימה. וייתכן שיש גם סיבה סמויה. איש לא יעז להרוס אנדרטה לזכר חלל צה"ל. וכשיש אנדרטה, יש צורך גם בכביש גישה נוח, המקום הופך לאתר ציבורי, ולעובדות אלה יש חשיבות על רקע המאבק המתמשך על השמורה. הדרוזים חוששים שינשלו אותם מאדמתם, והאנדרטה, כמו הדגל, היא עוד משלט.
כמה מאות מטרים אחרי אנדרטת טאפש אנו עוזבים את השביל הירוק ופונים שמאלה. אחרי כ-300 מ' אנו עוברים על פני גת עתיקה חצובה בסלע. באביב אפשר לראות בבור ההיקווּת שלה הרבה סלמנדרות. אחרי עוד 20 מ' אנחנו מגיעים להוטה נוספת 4 , הפעם בעומק של 43 מ'. זעקתו של גובה המיסים הטורקי ודאי הדהדה בה שעה ארוכה. עוד 500 מ' של הליכה לרגלי מצוק יפה ובו צנירים ואנחנו מגיעים לעין זבד 5 . בקיץ, כשטיילנו כאן, המעיין היה יבש והיה אפשר להציץ למחילה הנמוכה, שם מקום הנביעה. בחורף מתמלאת השוחה המדופנת של עין זבד במים, ויש כאן גם סלמנדרות וגם אחו יפה.
אחרי עין זבד אנחנו חוצים שביל כחול וממשיכים בתוך גיא קטן, בין עצי אלון צפופים. משמאל אפשר כבר לראות את בתי המושב מירון. אחרי עוד 10 דקות של הליכה אי אפשר להחמיץ את הסלע הגדול והזקוף המזדקר מצידו השמאלי של השביל. "כיסא אליהו" 6 קוראים לסלע הזה. למה אליהו? אומרים שכאן יופיע אליהו הנביא באחרית הימים, ישב על הסלע וגם יתקע בשופר. אנחנו לא ראינו, אבל אומרים שהמקום חביב במיוחד על אברכים מקרוב ומרחוק, השואבים דרגה מסוימת של רוחניות מישיבה על כיסאו של הנביא. גם מי שאינו קרוב לרוח הקודש לא יוכל להתעלם מהמראה היפה הנשקף מנקודה זו.
ירידה קצרה ותלולה בשביל מוליכה אותנו אל חורבת שמע 7 . האם קרוי המקום, בסירוס קל של האותיות, על שמו של שמאי הזקן? נראה שלא. המומחים אומרים שהמקום היה מיושב מאז תקופת הברונזה הקדומה ועד התקופה הערבית. בחפירות שנערכו כאן נחשף בית כנסת עתיק, יוצא דופן בגודלו ובמספר הפריטים הארכיאולוגיים שהשתמרו בו. בין השאר יש בו שער מעוטר במנורת שבעת הקנים, עמודים גדולים, ספסל אבן ששימש כנראה את המתפללים, ומדרגות רחבות היורדות אל מה שהיה כנראה האולם הראשי. סביב בית הכנסת יש עוד שרידים קדומים, ובהם גיתות ומקווה טהרה חצוב בסלע. ליד חורבת שמע יש מאוזוליאום מרשים בן שתי קומות - הוא מרשים בעיקר בגלל גודל האבנים שלו, קשה לדעת איך נסחבו עד ראש הגבעה - ובו על פי המסורת קבורים שמאי ואשתו.
שביל ישראל ממשיך לרדת אל אפיקו של נחל מירון. יורדים בו עם הסימון, וכ - 500 מ' אחרי חורבת שמע מגיעים אל חניון מירון 8 , המצוי לצידו המערבי של כביש מספר 866. זוהי נקודה טובה לחבור אל הרכב, להצטייד במים, או לעשות הפסקה ארוכה, אולי אפילו שנת צוהריים מאוחרת, לקראת המשך הדרך.
כדאי לדעת
ניתן להצטייד במים רק בנקודת המוצא ונקודת הסיום ויש להיערך לכך בהתאם.
המסלול עובר בשמורת הר מירון, אזור עשיר בבעלי חיים וכן בציידים החומדים את בשרם. אם תשמעו יריות, אל תקחו אותן באופן אישי. לא את נפשכם מחפשים היורים.
המסלול מומלץ בכל עונות השנה, למעט ימי גשם.
על אף שבכל חלקו הראשון של הטיול, בין חניון הפיסגה לאנדרטת טפאש, יש דרכי רכב, אסור באיסור חמור להיכנס עם רכבי שטח אל תחום השמורה.
תחבורה ציבורית
אל בית ספר שדה הר מירון, כ-3 ק"מ צפון-מערבית מנקודת המוצא, מגיעים קו נתיב אקספרס 367 (צפת-נהריה) וקו אגד 361 (צפת-חיפה).
בנקודת הסיום, קרוב לצומת מירון עוצר קו אגד 361 (חיפה-צפת).


סימני המסחר "שביל ישראל" ו"מלבן לסימון השבילים" מוצגים באתר מפה באדיבות החברה להגנת הטבע.
למידע נוסף היכנסו www.teva.org.il
מפת המסלול – גרסה להדפסה
הורדת קובץ לניווט: GPX TWL
נקודת ציון
( 14 )

גולשים היו ודירגו

דרגו עכשיו
  • sasmic

    sasmic
    קליל ויפה|4 17.06.14
    מקטע קל מאוד שכולו בירידה, הנוף לאורך המסלול מאוד יפה. רצוי לשלב עם חלק נוסף, למי שעושה את המסלול מצפון לדרום אפשר בהחלט לשלה עם העליה למירון.
  • peereran

    peereran
    נוח מדהים שווה לשלב עם חלק נוס|5 03.06.14
    מסלול קצר מאוד עם נוף מדהים, רובו בירידה מומלץ לעשות כהמשך ישיר לעליה של מירון
  • achav

    achav
    טיול נהדר|5 13.04.13
    11-4-2013 טיול מקסים. הרחבנו אותו להר הלל כדי לראות את אדמונית החורש הפורחת בתחילת אפריל. ירידה נוחה וקלה עם המון פינות חמד. מופע פריחה מרהיב לאורך כל הדרך. סחלבים, לוטם שעיר ולוטם מרווני ועוד המון המון פרחים, ססגוניים. נופי הגליל העליון פרושים לאורך הדרך. מומלץ מאד לתקופה.
  • קרןהפוך

    קרןהפוך
    מצומת חירם לעין מירון (14 ק"מ)|4 09.03.13
    עלייה הדרגתית אך מאתגרת להר. בעלייה יש עצי קטלב מפותלים ויפים (וגם קרים! ליום חם אפשר להניח עליהם מצח). הנוף משביל הפסגה נהדר לכל הכיוונים. ירידה די תלולה מהחניון עד לעין מירון.
  • goodlife

    goodlife
    קטע בסדר|3 18.10.12
    החלק המענין הוא דווקא בהתחלה בשביל הפסגה תצפית וחלמוניות בדיוק עכשיו. אח"כ הליכה רוב הזמן בדרך רכבים וזה פחות מענין. הנוף יפה בעיקר בקטע הסופי של הירידה. שימו לב שקטע סופי לפני החניון סומן מחדש טיפה שונה.
  • MeirMenahem

    MeirMenahem
    יפה ומעניין, במיוחד חירבת ב''ק|4 15.10.11
    עץ האגוז עכשיו בסתיו מניב פירות מעולים! ללקט ולהנות. (ולהשאיר גם לאחרים). להתייחס בכבוד אל הדרוזים! הם מלח הארץ! (כולם משרתים בצבא ונאמנים למדינה).
  • rond4

    rond4
    מסלול משפחות מצוין כל השנה|4 25.09.10
    בכיוון הירידה אפשר לסיים בשעתיים וחצי פלוס זמני עצירות וכו. הרבה אטרקציות בדרך, טבעיות ואחרות.
  • avx1

    avx1
    קצר ולעניין - לא ליום שלם|4 08.03.08
    מסכים עם קודמי chupal. חברים עשו אותו כהמשך / סיום למסלול הקודם (של נחל דישון) וסיימו "בחיים". מעבר לכך נוף יפה - מתאים מאוד לטיול משפחות
  • chupale

    chupale
    נחמד|3 27.01.08
    מסלול יפה, אך ל"שבילסטים" הוא קצר מדי. בשעתיים וחצי מסיימים אותו (כ - 5 ק"מ). כדאי להמשיך עד כביש 85.
  • ilyara

    ilyara
    4 - 6 שעות?!|5 18.11.07
    משך הטיול 4 - 6 שעות שצוין ב"פרטים מלאים" הוא מתעה. 4 - 6 שעות פרושו קטע יומי למטייל בשביל. קבוצה רגילה עוברת את המסלול היפה הזה ב 2 - 2.5 שעות.
- 1
עוד טיולים מומלצים


עוד טיולים