שביל ישראל - מתל אביב למקורות הירקון

מומלץ מפה
8.7
סוג: רגל
1 הגדל תמונה
קייק בירקון איזור בני דן
הועלה על ידי y_trumper
2 הגדל תמונה
בריכת הנופרים ליד פארק אפק
הועלה על ידי goodlife
3 הגדל תמונה
קשת בירקון מגשר בר יהודה (אבן גבירול)
הועלה על ידי y_trumper
4 הגדל תמונה
מראה בנחל
הועלה על ידי goodlife
5 הגדל תמונה
מראה בנחל
הועלה על ידי goodlife
6 הגדל תמונה
חציית הנחל, זהירות...
הועלה על ידי goodlife
7 הגדל תמונה
בית הבטון
הועלה על ידי goodlife
8 הגדל תמונה
בית הבטון
הועלה על ידי goodlife
9 הגדל תמונה
נקודת מיים ליד כפר הבפטיסטים
הועלה על ידי goodlife
10 הגדל תמונה
בית הבטון בשיפוצי שימור, כן ירבו 28.7.06
הועלה על ידי ovedsh
11 הגדל תמונה
מתחת לגשר הירקון 28.7.06
הועלה על ידי ovedsh
 

טיול לאורך האפיק המפותל של הירקון, משפך הנחל במערב ועד מקורותיו במזרח. חציית החלק הצפוף של גוש דן, בין חובבי ג'וגינג וברווזים, והליכה בשולי המטרופולין עד למבצר קדום ששלט על הדרך מן ההר אל החוף.

למידע נוסף ולכל מקטעי שביל ישראל היכנסו לעמוד השביל באתר מפה.

סוג: רגל
מקום: שדרות רוקח, תל אביב יפו
אורך המסלול (ק"מ): כ- 26
משך הטיול: 6 - 8 שעות
מפת המסלול
תיאור המסלול
איך מגיעים: גן הבנים נמצא במדשאה שבמפגש הרחובות אבן גבירול ושדרות רוקח בצפון תל אביב.

גן הבנים 1 הוא גן מטופח כל כך, שכמעט קשה לזכור שהוא גם אתר הנצחה: שמותיהם של (כמעט) כל חללי העיר תל–אביב במלחמות ישראל מונצחים כאן על עמודי שיש שחור, שנראים כמו אבוקות גדולות אפלות. עמודי השיש ניצבים בקבוצות של שלושה־ארבעה, מקובצים לפי תקופות ומלחמות: חללי המחתרות, חללי מלחמת העצמאות וכן הלאה. לשווא חיפשתי שם את חללי מלחמת לבנון, ואת חללי האינתיפאדה הראשונה והשנייה. מסתבר שההנצחה מסתיימת בתקופה ש"בין מלחמת יום כיפור למבצע שלום הגליל".
יוצאים מהעיר
שביל ישראל חוצה את הגן מצפון לדרום ומתקרב אל הירקון. לאחר כמה עשרות מטרים נפגש השביל עם טיילת פארק הירקון (יש כאן גם שלט הדרכה של שביל ישראל, שמבהיר מהו המסלול הצפוי לנו היום) ופונה שמאלה אל הטיילת. עצי דקל, שבילים נוחים, פחי אשפה, והכל מטופח מאוד, נוח מאוד. נעים להתחיל בוקר של טיול בתל–אביב. עד מהרה מתברר שלא רק אנחנו שומרים על כושר. התל–אביבים מקפידים על כך הרבה יותר ממנוונים כמונו. כאן, מכל מקום, אפשר לקבל את הרושם שזה מה שהכי חשוב להם. ללכת הלאה.
איך מגיעים: גן הבנים נמצא במדשאה שבמפגש הרחובות אבן גבירול ושדרות רוקח בצפון תל אביב.

גן הבנים 1 הוא גן מטופח כל כך, שכמעט קשה לזכור שהוא גם אתר הנצחה: שמותיהם של (כמעט) כל חללי העיר תל–אביב במלחמות ישראל מונצחים כאן על עמודי שיש שחור, שנראים כמו אבוקות גדולות אפלות. עמודי השיש ניצבים בקבוצות של שלושה־ארבעה, מקובצים לפי תקופות ומלחמות: חללי המחתרות, חללי מלחמת העצמאות וכן הלאה. לשווא חיפשתי שם את חללי מלחמת לבנון, ואת חללי האינתיפאדה הראשונה והשנייה. מסתבר שההנצחה מסתיימת בתקופה ש"בין מלחמת יום כיפור למבצע שלום הגליל".
יוצאים מהעיר
שביל ישראל חוצה את הגן מצפון לדרום ומתקרב אל הירקון. לאחר כמה עשרות מטרים נפגש השביל עם טיילת פארק הירקון (יש כאן גם שלט הדרכה של שביל ישראל, שמבהיר מהו המסלול הצפוי לנו היום) ופונה שמאלה אל הטיילת. עצי דקל, שבילים נוחים, פחי אשפה, והכל מטופח מאוד, נוח מאוד. נעים להתחיל בוקר של טיול בתל–אביב. עד מהרה מתברר שלא רק אנחנו שומרים על כושר. התל–אביבים מקפידים על כך הרבה יותר ממנוונים כמונו. כאן, מכל מקום, אפשר לקבל את הרושם שזה מה שהכי חשוב להם. ללכת הלאה.
אחרי כ־300 מ' עובר השביל מתחת לגשר הירקון. מתחת לגשר תלויות מודעות ביתיות נואשות: אבד כלב באזור הספּוֹרטֶק לפני למעלה מחודש. המוצא הישר מתבקש להתקשר. אשתדל לפקוח עיניים. אני יודע כמה כואב לאבד כלב. השביל מטפס מהגשר והולך קרוב לגדת הירקון. אנחנו נכנסים עכשיו לגני יהושע (פארק הירקון), הריאה הירוקה של תל–אביב. מימין הנחל ומשמאל הספורטק — מגרשי כדורגל וכדורסל שקבוצות לא מקצועניות מתאמנות בהם בעיקר בערבים ובסופי שבוע. האם הכלב האבוד עדיין מחפש שם את בעליו?
איפור לפני הריצה
שבע וחצי בבוקר, ולא תאמינו איזו תנועה ערה יש כאן על השבילים. כל סוגי הכלבים, כל סוגי האופניים, כל סוגי האנשים. קשישים נמרצים וגברים צעירים רגע לפני הנסיעה למשרד, בחורות שמנסות לרזות עוד וגברים כבדים שמתים להיפטר מהכרס, רצי מרתון והלכים גרומים. עשרות אנשים, עשרות אופניים, ואפילו כמה גולשי גלגיליות מיומנים. אלה המסוכנים ביותר. אתה צריך לסמוך על האינסטינקטים שלהם ולהתפלל שלא יפילו אותך.
הפארק נחמד מאוד. פרט למדשאות ולשבילים מטופחים יש גם ברזיות לאורך הדרך, ובכל מאה מטרים מופיע סימון של המרחק. הסימון מיועד לחובבי הריצה, והוא מאפשר לנו לחשב את קצב ההליכה. עוד קילומטר, ואנחנו עוברים מתחת לגשר של דרך נמיר. הוא רחב יותר מגשר הירקון, ופס של אור מסתנן בין שני חלקיו ומרצד מהפנט על פני המים הירקרקים. תחת הגשר הזה אני רואה לראשונה את הכתובת "ארהלה צודק". מכיוון שבהמשך הטיול ראיתי אותה לפחות חמש פעמים לא נותר לי אלא להסכים. אבל צודק במה?
הנוף האנושי ממשיך להיות צפוף. אפשר להביט ולהקשיב ולהגיע לכל מיני מסקנות: השיחות בין הזוגות ההולכים בשביל עוסקות בדרך כלל בזוגות אחרים. דיסק־מן וטלפון סלולארי (רצוי מהסוג הזעיר) הם ציוד חובה למי שעושה ג'וגינג. ועוד דבר — תל–אביביות רבות מתאפרות לפני שהן יוצאות לריצת בוקר. הן מטופחות, וכך גם הגברים הצעירים שכאן. האם הספורט מעודד את ייצור ההורמונים, או שמא ייצור הורמונים מוגבר דוחף אנשים לרוץ?
שלט בצד הדרך מודיע כי השחייה בירקון אסורה. מי היה מעלה על דעתו? למרות זאת, אי אפשר שלא להעריך את פעולות הניקוי שנעשו כאן. המים זורמים. פה ושם נראית אגמיה. יש חיים בנחל. עוד כחצי קילומטר ואנחנו עוברים ליד בריכה מלאכותית. במרכז הבריכה אי קטן ובו ברווזים משועממים. מביטים באדישות על שני כלבים צעירים שנובחים עליהם בתסכול. מעבר לבריכה נראות שדרות רוקח. התנועה שם צפופה אבל נטולת רעש. המרחק בין שתי גדות הירקון הוא כעשרים מטרים, ואפשר לראות כי יש תנועה ערה של הולכים ורצים גם על הגדה הדרומית של הנחל.
אבל על הגדה שלנו התנועה ערה יותר. עוד מעט ואנו עוברים ליד גשר להולכי רגל הנטוי מעל הנחל ("גשר בבלי"). כאן יש גם מתקן שירותים. ושוב "ארהלה צודק". אחרי גשר בבלי נעשית התנועה בטיילת ערה פחות. עוברים תחת גשר הרכבת ונתיבי איילון 2 . תחת הגשר הזה השביל רחב ככביש. "כמה עוד נשאר", שואלת ילדה קטנה, על אופניה הקטנים, את גבו של אביה. "הרבה", הוא עונה.
מי הירקון כמעט עומדים כאן. כחצי קילומטר אחר־כך האפיק מתעקל דרומה. הנוף הרחב של פארק גני יהושע נפתח מולנו. השביל יורד לכמה עשרות מטרים מהטיילת ועובר ליד אמפי ווהל. כאן נוהגת להקת משינה, אחת לשנתיים בערך, לערוך מופע חגיגי לרגל האיחוד החד פעמי והאחרון בהחלט של חבריה. באזור הזה אבדה הכלבה של הילה וגלעד, שחורה עם פס לבן בצוואר, וכפות רגליים קדמיות לבנות. גם כאן, במודעות התלויות על עמודים ועצים, תמונה של הכלבה היפה הזאת. נקווה שמצאו אותה.
מדרום נראים המגדלים של אזור הבורסה של רמת גן. שביל ישראל חוזר אל הדרך הסלולה לצד המים ועובר ליד הסכר של אתר שבע טחנות. משמאל נראה האגם של גני יהושע. סירות פדלים מחכות למדוושים. הנוף נעשה פראי יותר. להקה של ברווזים עוברת בנחל. דייג אחד אופטימי יושב בין שיחי גומא. סל לידו והוא מקווה לטוב. המים כבר ממש עומדים כאן. משמאל המימדיון ומימין הטריבונות של איצטדיון רמת גן. כאן נגמר פארק הירקון 3 . סיימנו עכשיו את החלק הצפוף והאיני ביותר של שביל ישראל.
נחל עם ריח של סבון
השביל עובר תחת רשת של קווי מתח גבוה. החשמל מזמזם באוזניים. מימין ניצב גשר המכביה, שנבנה מחדש לאחר שקודמו הצניח את העוברים עליו אל מימיו המזוהמים של הירקון. לא עוברים עליו, וטוב שכך, אלא ממשיכים ליד מגרשי הטניס של הדר יוסף. מעט אחר־כך מגיע השביל ל"עשר טחנות" וממשיך מתחת לכביש הסואן אל המשך ההליכה על הגדה הצפונית של הירקון ומדרום לשכונת רמת החייל. מתחברים אל דרך עפר מסומנת כחול (במפות סימון השבילים מסומן השביל הכחול כמתאים לרכב שטח. זה נכון לגבי רוחבו של השביל, אבל הגישה אליו קשה, לא כל רכב שטח יצליח לצלוח את התעלות שבו, ולקראת סופו הוא פשוט חסום על־ידי גזע עץ).
משני עברי השביל שיחי סוף, והמים העומדים של הנחל כמעט נסתרים מעינינו. מעט מצפון לנו נמצא אזור העסקים והבילויים השוקק של רמת החייל. אפשר לעלות על הסוללה שליד הנחל ולהציץ, ואם התעייפתם, זה המקום לסטייה קטנה מהמסלול ולתפיסת אספרסו אכזרי ומשובח.
שביל ישראל עוזב את העיר וממשיך ללכת מזרחה בצמוד לנפתולי הנחל. מסביב שדות מאובקים, מוגבלים ברשת של כבישים. כ־2 ק"מ ממזרח ל"עשר טחנות" עובר השביל תחת כביש מספר 4 4 , לא הרחק ממסילת הברזל לראש העין, ונכנס אל תוך אזור של פרדסים. בשלהי החורף אפשר להתענג עד טירוף מריח הפריחה המתוק שעומד כאן. משמח לגלות שבניגוד לאזור השרון, שרבים מפרדסיו הפכו לאתרי נדל"ן, הפרדסים באזור הירקון דווקא נראים מטופחים ומטופלים. אבל נראה שהשמחה הזאת לא תימשך הרבה שנים. אזור התעשייה של פתח תקווה נראה מכאן היטב, וכמו כל אזורי התעשייה וההיי־טק המצליחים, גם לו יש מן הסתם שאיפות התפשטות.
צמחיית הגדות באזור זה דלילה יותר. מדרום נראות שורות ארוכות של מצבות. בית העלמין הענקי ירקון. השביל ונחל הירקון עוברים מתחת לכביש מספר 5 וממשיכים להתפתל מזרחה. השביל ממשיך ללכת בשולי פרדסים. הצמחייה שעל גדות הנחל נעשית סבוכה יותר. כ־2 ק"מ לאחר שחצינו את כביש 5 פונה הדרך המסומנת כחול צפונה, ואילו אנחנו ממשיכים ללכת בצד הנחל בשביל עם הסימון של שביל ישראל בלבד. כחצי קילומטר אחר־כך מתחברת אלינו משמאל דרך רחבה, עם סימון שבילים שחור. איתה, עוד מעט, חוצה השביל את נחל הדר הנשפך לירקון 5 (החציה נעשית על סכר בטון נמוך, צריך ללכת כאן במים). למים יש ריח של סבון והם מלאים קצף. בקיצור — שפכים. מהסכר מתעקל השביל ימינה וממשיך להיצמד אל גדת הירקון. יש כאן הרבה אקליפטוסים, אפר ירוק נחמד, וגם שלושה בחורים שמגרים אותנו עם ריח קבבים על האש.
ממשיכים מזרחה, עוברים ליד בית אריזה קטן בשולי פרדס ופונים עם סימון השביל ימינה. גזע עץ חוסם את הדרך, ואנחנו מדלגים מעליו בקלילות. השטח כאן פתוח למדי, וכבר שומעים היטב את רעש המכוניות במחלף ירקון הסמוך. השביל עובר מתחת לכביש 40, וממשיך ללכת על הגדה הצפונית של הנחל. ליד מיבנה נטוש, בצילם של אקליפטוסים ענפים, מסתיים השביל המסומן שחור, וכאן אנחנו גם חוצים סוף־סוף את הירקון 6 : המים זורמים, אבל יש שורה של סלעים בנחל, ואם נדלג עליהם בזהירות נגיע לגדה השנייה בלי להרטיב כמעט את הנעליים.
בגדה הדרומית של הנחל מתחיל שביל רחב ששיחי קיקיון וקנה משני צידיו. ההליכה בשביל מזכירה יער טרופי, אבל אין צורך לשלוף את המצ'טות: החוויה נמשכת לא יותר מכמה עשרות מטרים, ולאחריהם אנחנו מוצאים את עצמנו ליד פרדס. סימון השביל נחבא בצד הדרך, וייתכן שתתקשו לראותו. אנחנו ממשיכים, מכל מקום, ישר (משמאל לפרדס) וכבר רואים מימיננו את מחלף הירקון. עוד כמה מאות מטרים והשביל מתעקל שמאלה - תיבה של חברת מקורות שעליה סימון השביל, מציינת את מקום ההתעקלות - ומעט אחר–כך אנו עוברים ליד טנדר טרנזיט צהוב. דלתות הטנדר הזקן פתוחות, הוא לא ייסע עוד לעולם, אבל הוא עדיין יכול לשמש מחסה בימים של גשם.
מבשר הבטון
אנחנו קרובים מאוד לכביש מספר 5. במקום שכביש הגישה אל גן האירועים "גן הסלעים" מתעקל ימינה אל הכביש, אנחנו פונים שמאלה אל דרך עפר שהולכת במקביל לכביש. עוד מעט היא תביא אותנו אל גשר, שעובר מתחת לכביש 5, ותעביר אותנו בביטחה אל צידו הדרומי של הכביש.
מולנו ניצב "בית הבטון", שהוא הבניין הראשון שנבנה בארץ מבטון: עד ראשית המאה ה־20 השתמשו בטיט, בעץ ובאבנים להקמת בניינים בארץ. ב־1913 הקים כאן בצלאל יפה תחנת שאיבה מודרנית, ששימשה את פרדסי פתח תקווה, ועשה את הצעד הראשון לקראת הגשמת החלום לעטוף את הארץ ב"שלמת בטון ומלט". מאז, כמו שכולנו יודעים, בטון לא חסר כאן.
שוב אנחנו הולכים לצד אפיק הירקון. זהו שביל טוב לטיולי אופניים ולמשחקי מחבואים. אפשר להיעלם בקלות בשדות התירס שמימינו או בין האקליפטוסים שמשמאלו. אם תביטו ימינה, תראו תל גבוה במרחק קילומטר מכם. לא, זה לא אתר עתיק אלא הר הזבל של מזבלת סגולה. עוד מעט ונראה מימיננו גדר תיל ומאחוריה הבתים והשדות של כפר הבפטיסטים. ב–1956 באה לכאן קבוצה של בפטיסטים מארצות־הברית והקימה כפר קטן ובו בית־ספר לילדים פלסטינים יתומי מלחמת העצמאות. הנועזים שבילדי פתח תקווה אהבו לבוא לכפר בשבת, להציץ בגניבה אל בית־התפילה ולהאזין לעוגב שליווה את התפילות. ב־1964 סופח כפר הבפטיסטים לשטח השיפוט של פתח תקווה, והיום הוא משמש בעיקר כמרכז סמינרים לנוער נוצרי.
אפק היא בעצם בינאר באשי
בעבר המשיך שביל ישראל לאורך הירקון והכניס את ההולכים בו אל תוך הגן הלאומי ירקון. אבל הכניסה לגן עולה כסף, ולכן שינו מתכנני השביל את מסלולו, והיום הוא עוקף את הגן ממערב: כקילומטר אחרי בית הבטון פונים שמאלה והולכים דרומה לכיוון מסילת הברזל. כ-700 מ' אחרי הפנייה מגיעי אל המסילה, חוצים אותה, פונים שמאלה וממשיכים ללכת מזרחה במקביל לה.
בסוף העקיפה של הגן הלאומי אנחנו מגיעים אל מיבנה בטון מעוגל שניצב ליד מסילת ברזל, לא הרחק מהיציאה מהגן הלאומי ירקון 7 . המיבנה המעוגל הוא מצדית קטנה, שרבות מסוגה בנו הבריטים בימי המרד הערבי כדי להגן על כל מיני יעדים שהמורדים ביקשו לפגוע בהם (במקרה שלנו - גשר מסילת הברזל מפתח תקווה לראש העין). הצורה הכללית של המצדיות מזכירה קופסת טבליות, ולכן ניתן להן הכינוי הסטרילי פילבוקס. בפילבוקס יש חרכי ירי מוגנים בתריסי פלדה ודלת ברזל כבדה, ואם יימצא אדם חזק ונדיב שיסכים להרכיב אתכם על כתפיו, תוכלו להציץ פנימה ולהיווכח שמישהו עדיין משתמש במיבנה הזה: יש בפנים מחצלת ושרידים של נרות, והרצפה טואטאה היטב. מסתורין.
ממשיכים מזרחה ולאחר כ-450 מטרים מגיעים לפיצול שבילים. במקור, ממשיך שביל ישראל על גשרון עץ להולכי רגל וחוצה את הירקון, מעליו נטוי גשר גדול יותר של מסילת הברזל מבני ברק ללוד. אם גשרון הולכי הרגל עודנו בשיפוצים תאלצו לעקוף את המעבר ובפיצול השבילים לפנות דרומה עם דרך העפר, בין קני הירקון והשדות, ולחצות את הירקון עם אותה הדרך בחלקה הצפוני של בריכת הנופרים. החיבור חזרה עם שביל ישראל הוא בהמשך, כ-250 מטר מזרחה מהנקודה בה חוצה דרך המעקף את הירקון. השביל ממשיך מזרחה לצד מסילת הברזל. עוד כמה מאות מטרים ואנו מגיעים לחורשה גדולה משמאל לתל אפק 8 . התל ידוע גם בשם מבצר אנטיפטריס, שמו הערבי הוא תל ראס אל־עין ("תל ראש העין"), ושמה הנכון של המצודה העות'מנית הנראית בראשו הוא בינאר באשי ("קלעת ראס אל־עין" בערבית).
העיר אפק נזכרת לראשונה בכתבי המארות המצריים מראשית האלף השני לפנה"ס. מהחפירות עולה כי העיר פרחה בתקופה הכנענית, חרבה בשריפה בסוף המאה ה־13 לפנה"ס והוקמה מחדש בתקופה הישראלית. בתקופה ההלניסטית נקרא היישוב במקום פגאי ("המעיינות"), ובסוף המאה הראשונה לפנה"ס הקים כאן הורדוס עיר חדשה וקרא לה על־שם אביו אנטיפטריס. עיר זאת חרבה ברעש אדמה בתחילת המאה החמישית, ומאז הוקמו כאן מצודות בלבד, שנועדו להגן על המעבר הצר שבין הירקון למורדות השומרון.
השרידים בראש התל הם של חאן־מבצר ממלוכי, ששופץ בידי העות'מנים, והם כוללים חומה ומגדלים, וכן חצר פנימית ובה שרידי בתים קדומים יותר שנחשפו בחפירות בתל. מהמבצר יש תצפית יפה, והוא מוקף פארק גדול (פארק אפק) שבו שולחנות פיקניק ומתקני ספורט. שווה בהחלט לסטות מעט משביל ישראל ולעלות לשם.
כדאי לדעת
מים בדרך: בנקודת המוצא, בגני יהושע (פארק הירקון) ובנקודת הסיום.


סימני המסחר "שביל ישראל" ו"מלבן לסימון השבילים" מוצגים באתר מפה באדיבות החברה להגנת הטבע.
למידע נוסף היכנסו www.teva.org.il
מפת המסלול – גרסה להדפסה
הורדת קובץ לניווט: GPX TWL
נקודת ציון
( 15 )

גולשים היו ודירגו

דרגו עכשיו
  • קרןהפוך

    קרןהפוך
    שופרא דשופרא|5 20.03.16
    מהנמל לצומת ירקונים. החלק שעובר בתוך פארק הירקון מרונן לב ומשובב נפש. פקחתי את עיני ושאפתי את כל הירוק הנעים והעירוני הזה, עם כל הרצים והרצות. גיליתי אזורים חדשים ולא מוכרים. כשיוצאים מפארק הירקון הליכה בטבע ליד הירקון, וקשה להאמין שאנחנו נמצאים במרכז גוש דן. המסלול עצמו ארוך 22 קילומטרים ודי מעייף למרות המישור, אך היופי מפצה.
  • achav

    achav
    לאורך הירקון|3 19.03.13
    הלכנו ממקורות הירקון לרידינג. די ארוך , אבל אפשרי. המסלול נוח וקל ועביר. רצוי לא ללכת ביום חם מידי. מזל שיש אקליפטוסים מצלים כמעט בכל מקום.
  • yashfe

    yashfe
    טיול מקסים ליום חורף שמשי|5 22.12.11
    הגענו למבצר אנטיפטרוס ב08:30 והלכנו עד מסעדת הפינה הירוקה בשדרות רוקח בתל אביב. כדאי לשמור את מספר הטלפון של הקבלה בפארק על מנת לפתוח את השער האחורי שהיה במקרה שלנו סגור. המסלול משולט היטב. החלק הראשון, עד המפגש עם כביש 4, לקח לנו בהליכה מתונה עם עצירות לצילום, כ7 שעות. מכביש 4 לפינה הירוקה (ליד איילון) לקח כשעה וחצי. בדרך היו שני מעברי מים רדודים והרבה מאוד שקט, שלווה וטבע באמצע גוש דן. חבל רק שהירקון מכביש 40 ומערבה, כל כך מזוהם. בסה"כ, מאוד מומלץ!
  • sasmic

    sasmic
    פשוט ויפה|5 02.07.10
    רכבנו מכיוון תל אפק ודווקא הסתדרנו לא רע מבחינת הדרך. המסלול עצמו יפה מאוד, כולל חציית הירקון במספר מקומות (בחורף יכול להיות בעייתי), עליות וירידות קצרות אך תלולות מאוד ולאמיצים יש אפילו בריכה טבעית (בריכת הנופרים) בצמוד לתל אפק. בנוסף לנוף זכינו לליווי מוסיקאלי קיצבי בדמות מסיבת טראנס שנמשכה עד שעות הבוקר. סה"כ מסלול מהנה, יפה מאוד ולא קשה מידי.
  • meron16

    meron16
    מתפתל ומתפתל ומתפתל|3 25.06.10
    התחלנו מגשר המכביה, הירקון מתפתל לאיטו ואנחנו איתו, הליכה מאד רגועה. ערוצון קטן לפני כביש 40 עלול להוות בעיה בחורף. לקארת הסוף עוברים מתחת לפסי רכבת ומגיעים לכניסה האחורית לפארק מקורות הירקון- הסימון מבלבל שם -לא ללכת לאורך הפסים אלא לפי השילוט לבריכת הנופרים. לא לוותר על טבילה רצינית עם הנופרים! סיימנו בת. הרכבת ליד תל אפק.
  • goodlife

    goodlife
    כל כך קרוב ופשוט לביצוע !|5 29.05.10
    עדכון נוסף - המעבר ליד הפילפוקס בבריכת הנופרים הקרובה לפארק אפק נחסמה. אפשר להמשיך בקביל לנחל ולחצות בהמשך. בקטע בין כביש הוד השרון - פ"ת ועד רמת החייל מרבית הסימונים נעלמו עקב עבודות הפיתוח. ללכת צמוד לנחל... 24.4.10 בימים אלו נערכות עבודות עפר לשיפור הדרך הצמודה לגדת הירקון בין צומת ירקונים לרמת החייל. כבר עתה הדרך נוחה מאוד להליכה, רכיבה וברובה גם לנסיעה בגיפ. להערכתי נדרש סימון מחדש לשביל בקטע זה עם השלמת השינויים. השביל מעניין, חולף בדרך על אתרים שחלקם עוברים שיפוץ בימים אלו. רובו ככולו באזור מוצל או צנוד למקומות מוצלים בהם אפשר לנוח. יום שבת - להקות אופניים רבות מדי פעילות במסלול.
  • iofer

    iofer
    ליד הבית|4 17.09.09
    קטע נחמד שאת חלקו הראשון בפארק הירקון אפשר לעשות בלילה. חלק ניכר מהמסלול המפותל של הירקון גם הוא בצל. קשה להאמין שהשביל נמצא כל כך קרוב לכבישים המרכזיים של אזור המרכז.
  • chupale

    chupale
    כיפ|4 22.05.09
    אני שבילסטית שצועדת בשביל במקטעים. את הקטע הנ"ל רכבנו באופנייים. אפשר את כולו, ואפילו כדאי, במיוחד אם זה בעונה החמה, כי אז אפשר לצאת בשעה 16:00 או עם שחר, וב - 3 שעות קסומות להגיע מהים ועד עינת. מומלץ
  • nisimbarda

    nisimbarda
    מומלץ , אפילו בחום|5 20.08.08
    חלק גדול מהדרך מוצל ובאווירת בריחה מעשן הכבישים הסמוכים, קטעי המים מרעננים את האוויר אם כי לעיתים גם קצת מסריחים אותו ... מתאים לכולם, אפשר גם לחלק לקטעים קצרים יותר, לפי מה שבא. מומלץ הקטע באזור הבפטיסטים.
  • shamirt

    shamirt
    לכל המשפחה|4 27.01.08
    בין עם על אופניים או ברגל את המסלול כאן ניתן לעשות את כולו או חלקים ממנו לפי הזמן שיש והחשק. לכל המשפחה בכל מצב.
- 1
עוד טיולים מומלצים


עוד טיולים