שביל ישראל - משער הגיא אל קיבוץ צובה

מומלץ מפה
8.5
סוג: רגל
1 הגדל תמונה
משער הגיא לצובה (סוף המסלול)
הועלה על ידי eyalsh
2 הגדל תמונה
אנדרטת קאליש
הועלה על ידי goodlife
3 הגדל תמונה
נוף בעליה מבני ברית להר כרמילה
הועלה על ידי goodlife
4 הגדל תמונה
מערת בני ברית
הועלה על ידי goodlife
5 הגדל תמונה
עין לימון
הועלה על ידי goodlife
6 הגדל תמונה
רכס השיירות
הועלה על ידי goodlife
7 הגדל תמונה
אנדרטת בני ברית
הועלה על ידי goodlife
8 הגדל תמונה
משער הגיא לצובה (סוף המסלול)
הועלה על ידי eyalsh
9 הגדל תמונה
עין לימור
הועלה על ידי ovedsh
 

מקרבות העצמאות לקרבות החומוס

טיול בנוף הררי יפה המאפשר תצפית על הדרך הראשית לירושלים והיכרות עם אתרי קרבות ממלחמת העצמאות. חלקים מהדרך אינם מוצלים ואף מונוטוניים משהו, אך יש גם שבילי יער נסתרים ונעימים בחסות אורנים צפופים. מי שיכבוש את יצרו ולא יצא ליד מושב שואבה אל אתר קרבות החומוס באבו גוש, יזכה גם לשבת על כמה כסאות וספסלים שאנשים טובים השאירו למענו ולטבול במעיין יפה
למידע נוסף ולכל מקטעי שביל ישראל היכנסו לעמוד השביל באתר מפה.

סוג: רגל
מקום: ליד מסילת ציון
אורך המסלול (ק"מ): 19
משך הטיול: 6 - 8 שעות
מפת המסלול
תיאור המסלול
המסלול מתחיל במקום שבו דרך בורמה עוקפת את שער הגיא מדרום. נקודת המוצא שלנו נמצאת על כביש מספר 38, כ - 500 מ' מצפון למושב מסילת ציון 1 . מול תחנת הדלק תראו שלט הכוונה, שעליו כתוב "דרך בורמה", ולידו שלט הכוונה של שביל ישראל. ליד השלט יש ברז וספסלים נוחים בצל האורנים. מקום טוב לקפה וארוחת בוקר
על אחד האורנים ליד שלט ההכוונה יש סימון של שני שבילים. סימון אדום וסימון ירוק. השביל האדום הוא המשך דרך בורמה בקטע הידוע גם כ"דרך הג'יפים". בימים ההם רק הג'יפים יכלו לעבור את הקטע הזה. בינתיים הורחבה הדרך וגם המיצובישי שלכם יעבור אותה בנקל. אבל השביל האדום אינו מיועד לנו. השביל שלנו הוא השביל הירוק.
המסלול מתחיל במקום שבו דרך בורמה עוקפת את שער הגיא מדרום. נקודת המוצא שלנו נמצאת על כביש מספר 38, כ - 500 מ' מצפון למושב מסילת ציון 1 . מול תחנת הדלק תראו שלט הכוונה, שעליו כתוב "דרך בורמה", ולידו שלט הכוונה של שביל ישראל. ליד השלט יש ברז וספסלים נוחים בצל האורנים. מקום טוב לקפה וארוחת בוקר
על אחד האורנים ליד שלט ההכוונה יש סימון של שני שבילים. סימון אדום וסימון ירוק. השביל האדום הוא המשך דרך בורמה בקטע הידוע גם כ"דרך הג'יפים". בימים ההם רק הג'יפים יכלו לעבור את הקטע הזה. בינתיים הורחבה הדרך וגם המיצובישי שלכם יעבור אותה בנקל. אבל השביל האדום אינו מיועד לנו. השביל שלנו הוא השביל הירוק.
בצל הזית מעל התנועה
השביל מתחיל ליד אנדרטה לזכר מתנדבי המח"ל. זהו שביל רחב, מתפתל בחורש, וגם רכב יכול לעבור בו. אחרי עשר דקות של טיפוס, אתם כבר מתנשפים, השביל מתיישר ועובר בשטח חשוף, שריד לדליקה הגדולה שכילתה חלק מהיער ב - 1995. שלוש רועות בדוויות מבשלות תה על ערימת זרדים בצד השביל. העיזים לוחכות מסביב, והרדיו (חליל יש לרועים, לרועות יש רדיו) מאיץ בהן למלא לוטו כל שבוע, כי המזל רודף אחריך עד העדר. הן צעירות, עליזות, אבל משתתקות כשאני שואל מנין הן. אחת מהן מסבה את ראשה אל הגבעה ממול. משם צופים בנו שני רועים. אולי בני משפחה ואולי מחזרים עקשנים.
כחצי שעה אחרי היציאה נראה מימין את מושב בית מאיר. הרמקול של בית ההארחה שלהם קורע את השקט: "משפחת זווילי נקראת דחוף לטלפון". כאן, יותר מקילומטר אחרי נקודת המוצא, השביל נעשה צר יותר ואינו עביר עוד לרכב. עוד כמה עשרות מטרים והשביל שלנו חוצה שביל מסומן כחול, גם הוא להולכי רגל בלבד, המחבר את השביל שלנו עם דרך הג'יפים המסומנת אדום. רבע שעה אחר-כך ואתם במשלט 21. מקום טוב לשיטוט קצר שבסופו מנוחה רצינית 2 .
עכשיו, כשאתם במשלט 21, נוף נהדר נפרש לפניכם. כל שפלת החוף ומחלף שער הגיא, הדרך העולה לירושלים ופאתי בית שמש, אזור מעלה בית חורון ושלוחת הרי בית אל ועמק איילון. שלטי הדרכה צנועים מספרים על הקרב שנערך על משלט זה, שעמדותיו הטבעיות השתמרו עד היום. כדאי מאוד לעשות סיבוב במסלול המעגלי של המשלט כי בקצהו, מעל הכביש הראשי, בצל עץ זית רחב, יש ספסל עץ ירוק, ונעים מאוד לשבת עליו בזמן שהקפה מתבשל על הגזייה. הנוף נהדר ורעש המכוניות החולפות בכביש למטה נשמע כמו המיה מרגיעה של מים רבים.
חייבים לשבת על הספסל הירוק
אנחנו ממשיכים בשביל הירוק. השביל הרחב מתפתל בין טרסות טבעיות, צמחיית יער ענפה וקרחות שחורות, שריד מן השריפה ההיא. באחד העיקולים, במרחק של כחצי שעה הליכה ממשלט 21, תראו אורן גדול וספסל 3 . גם הספסל הזה ירוק, וגם עליו אתם חייבים לשבת. זוהי "תצפית רמה" על הר ארנה ויש ממנה מבט יפה על הכביש ועל דרכי העפר המובילות לירושלים. רק כשנמצאים בעמדה כזו מתברר כמה הרבה דרכים מובילות לירושלים. כשאתם יושבים על הספסל, מעל כלי הרכב הממהרים, קצת קשה להבין מה בוער שם לכולם, ומה בוער לנו כשאנחנו נמצאים שם למטה.
הספסל הירוק נמצא גם מעל חוות הכלבים של שער הגיא ומעל קבר אימאם עלי שעל הכביש הראשי. אגדה ערבית מספרת כי יום אחד פגש האימאם נערה בוכייה, וזו סיפרה לו כי כד השמנת שנשאה נפל וכל תכולתו נשפכה. האימאם מיהר לבוא לעזרת הנערה, נטל את רגבי האדמה הרוויים שמנת, סחט אותם ומילא מחדש את הכד. אלא שפעולה זו הכעיסה מאוד את האדמה, שאינה אוהבת סחטנים, והיא הודיעה לאימאם הטוב, כי כשם שהוא סחט אותה, כך היא תפלוט את גופתו לאחר מותו. ואכן, משמת האימאם וניסו לקוברו, חזרה האדמה ופלטה את גופתו, ולכן יש בארץ כמה מקומות שבהם מצוין מקום קברו של אימאם עלי.
עוד עשר דקות של הליכה ואנחנו במשלט 16 4 . גם כאן כמה שלטי הנצחה צנועים - גושי בזלת ועליהם טבלאות נחושת - המספרים את סיפור השיירות בדרך לירושלים ואת סיפור כיבוש המשלט במסגרת מבצע "מכבי". במשך ארבעה ימי קרבות עבר המשלט מיד אל יד, ורק ב - 9 במאי 1948 נכבש סופית בידי אנשי הפלמ"ח. יש במשלט גם גלעד צנוע ללוחמים שנפלו בקרב על הגבעות האלה. "באב אל-ואד", כתוב שם ליד שמותיהם של הנופלים ממחלקת הצופים של קיבוץ נען, "לנצח זכור נא את שמותינו". ויש גם, כמובן, תצפית - הפעם אל כביש מספר 3955, שאליו נגיע עוד מעט.
הדרך אל הכביש נמצאת במגמת ירידה. השביל רחב ונוח להליכה. כ - 15 דקות הליכה ממשלט 16 והשביל המסומן אדום של "דרך הג'יפים" מתחבר לשביל הירוק שלנו. במקום ההתחברות יש גם שלט הכוונה של הקק"ל המשרטט את כל השבילים באזור. מעלינו הר ועליו חורשת אורנים - "שמורת המסרק". עוד הליכה קצרה וממש על שפת הכביש נראה עוד לוח הדרכה, הפעם השלט הכתום של שביל ישראל. אם תביטו מערבה, לכיוון המסרק, תראו את קבר שייח' אחמד אל-עג'מי, שבזכות קדושתו ניצלו האורנים שעל ההר מכריתה.
מי שבא להתייחד, ומי שבא למסיבת אסיד
מעט אחרי השלט אנו מגיעים לכביש 3955 5 . פונים ימינה (לכיוון בית מאיר) והולכים כ-50 מ' לצד הכביש. כאן רואים לול עופות ולידו, על עמוד חשמל, סימון של שביל ישראל וסימון כחול המורה לנו לפנות שמאלה. עוד כ - 500 מ' והשביל הכחול מסתיים בצומת טי של שביל שחור. כאן אנו פונים ימינה והולכים בשביל השחור. השביל עובר בין אורנים מרשרשים, ומכיוון שהוא נמצא במגמה קלה של ירידה, הוא מזמין ממש הרחבת צעד.
לאחר כרבע שעה על השביל השחור נפתח הנוף, שעד עתה הוסתר על-ידי האורנים, ואנחנו נראה מולנו את העיר בית שמש. זה הזמן להביט שמאלה, כי עוד מעט, קצת פחות משני ק"מ אחרי שעלינו על השביל השחור, נפנה שמאלה אל שביל רגל מסומן כחול 6 , שיוריד אותנו אל אפיק נחל כסלון (השביל השחור מוביל בסופו של דבר אל כביש 38).
צריך להיזהר מעט בירידה, היא אינה קלה - התרגלנו לצעד רחב ועכשיו צריך פסיעות קטנות. השביל יורד בין מדרגות סלע גבוהות (ילדים קטנים יזדקקו כאן לעזרה), אבל לאחר כ-20 מ' הוא נעשה מתון ונוח. זהו שביל יפה, העובר בין אורנים צפופים. מחטי האורן בולעים את רחש הנעליים, כך שתוכלו לצעוד בלי לשמוע כמעט את עצמכם. זהו שביל נסתר לגמרי, ואם תביטו לאחור לא תראו מאין בעצם באתם. אבל הסימון של השביל ברור ומופיע מדי כמה עשרות מטרים, וגם אם איבדתם אותו, אין לכם מה לדאוג כל זמן שאתם על שביל והוא במגמת ירידה אל הנחל. אנחנו עברנו את השביל הזה בקיץ, והיה נעים לחוש את הקרירות הבאה מן האורנים. בחורף, כשהכל פורח, ודאי יפה כאן יותר.
כחצי שעה לאחר התחלת הירידה לנחל כסלון יגיע השביל לעץ חרוב גדול מוקף שברי סלע. השביל אינו ברור כאן, ולכן כדאי לחפש את הסימון שלו ליד החרוב. הסימון יפנה אותנו מעט ימינה, להליכה קצרה לרגלי מצוק חשוף שלרגליו אורנים ואלונים ושיחי סירה קוצנית. מעט אחר-כך השביל שוב יורד אל האפיק, ועוד עשר דקות של הליכה ואנחנו באפיק של נחל כסלון, מול פתחה של מערת בני ברית 7 . גלעד גדול, הניצב בפתח המערה, מספר כמעט ביובש על אחת מתוך אין-ספור הטרגדיות של השואה. בנימין פוגל ואשתו מינדה הקימו את הגלעד לזכר "אשתי מילנה, בתנו פרומה והילד יצחק, בנותינו חנה וברנדיל, אחיותינו חווה ושלווה וילדיהם, שהובלו לאושוויץ על-ידי ההונגרים והושמדו על-ידי הנאצים".
מערת בני ברית היא מערה טבעית, שהורחבה כדי לשמש מקום התייחדות. בפתח המערה שער ברזל רחב, ויש להצטייד בפנס או בנר כדי לעמוד שם בחשיכה, עם עצמך, ולזכור. בחזית המערה נמצאת קרחת יער המתאימה למנוחה של ממש. אין שם נקודת מים, אבל יש שפע של שולחנות וספסלים ומרחב. שביל עולה מפתח המערה, מגיע אל פיסגת הגבעה שבה היא חצובה, מקיף את הפיסגה וחוזר ויורד אל פתח המערה. מהמערה יוצא גם שביל של הליכה קלילה, המגיע לכביש 38 ומהווה נקודת יציאה אפשרית מהמסלול.
ממערת בני ברית ממשיך שביל מסומן אדום ההולך מזרחה בצמוד לאפיק נחל כסלון. ההליכה בדרך נעימה אם כי בעונה השחונה היא עלולה להיות מונוטונית משהו. למרבה הצער, לאורך הדרך נכרת צחנה כבדה מהביוב המוזרם לאורך האפיק. אם לא מלהיבה אתכם המחשבה על אקליפטוסים ואורנים לאורך הנחל, ואם אינכם משתוקקים לראות להקות של חוגלות נרעשות חוצות מזמן לזמן את דרככם, ואם אינכם מתלהבים אפילו מהמחשבה שעם קצת מזל תוכלו להיתקל כאן בצבי או שניים מקפצים בין העצים, ואם אתם יוצאים לטיול הזה בשתי מכוניות, אופרציה לא מסובכת תוכל לחסוך מכם את ההליכה בקטע הזה של הדרך.
יציאה: אל קרבות החומוס באבו גוש
אחרי שבעה ק"מ על השביל המסומן אדום לאורך נחל כסלון תראו סימון שאי אפשר לפספס אותו על אחד האורנים משמאל לדרך: אדום קדימה, ירוק שמאלה 8 . מי שרוצה להפסיק כאן את המסלול יעלה על השביל הירוק ויגיע אחרי כעשר דקות אל שביל מסומן שחור. כאן פונים ימינה - כבר רואים את הבתים הקיצוניים של שואבה - ואחרי עוד עשר דקות של הליכה מגיעים אל תחנת הדלק והפנקייק של המושב. אם פנקייק זה הטעם שלכם, עצרו כאן.
אפשר גם להמשיך על כביש מספר 1 בכיוון ירושלים ולפנות שמאלה לאבו גוש. אף זה אתר קרבות ידוע - קרבות חומוס בחומוס. עד לפני כמה שנים היה חומוס אחד ידוע באבו-גוש: החומוס של אבו שוקרי במרכז הכפר ליד המסגד. אבל ככל שגדל מספר הרעבים הנוהרים אל מסעדות אבו גוש, וככל שגדל מספר המתפרנסים מרעבים אלה, כך גדלה קנאת המסעדנים אלה באלה. תיכנס למסעדה אחת ובעל הבית ישמיץ באוזניך את החומוס של המסעדה הסמוכה. תשאל את בעל המסעדה הסמוכה ותשמע אין-ספור אגדות מסמרות שיער על כל מתחריו.
אבל אבו גוש היא יותר מזה. ליישוב יש היסטוריה מעניינת - מאז שכנה כאן עיר הגבעונים קריית יערים, דרך הימים שבהם גירשו בני משפחת אבו גוש את תושבי הכפר הערבי הקטן קריית אל-עינאב והתיישבו כאן והשתלטו על האזור כולו, ועד היחסים המיוחדים שנרקמו בשנות ה - 1930 וה - 1940 בין בני הכפר והיישוב היהודי - ויש בו כמה אתרים הראויים לביקור: במרכז היישוב, ליד המסגד, נמצא מנזר בנדיקטיני. זהו, שימו לב, המיבנה הצלבני השלם ביותר שנמצא בארץ. המנזר מוקף גן יפה, ובתוך כנסיית המנזר יש ציורי פרסקו מהמאה ה-12 (הציורים שוחזרו בשנת 2000), וגם מעיין קטן הנובע בקריפטה של המנזר. ובקצה היישוב, בחלקו הצפוני-מערבי, מתנשא תל קריית יערים. בפיסגת התל יש מנזר, "גבירתנו של ארון הברית" שמו, שממנו תצפית יפה אל האזור, ובחצרו שרידים של כנסייה ביזנטית.
מישהו השאיר כיסא ליד המעיין
מי שיחליט לוותר על החומוס של אבו גוש וימשיך בשביל המסומן האדום 8 לא יצטער על כך. בעוד 2.5 ק"מ הוא יזכה לטבילה במעיין יפה. כדי להגיע אל המעיין נמשיך בשביל האדום במגמה קלה של עלייה. אחר-כך הדרך נעשית רחבה, וכ - 1.5 ק"מ אחרי ההתפצלות לכיוון שואבה תראו בצידו הימני של השביל מיבנה בטון הרוס ודרך מעליו. זהו הסימן שאנחנו כבר קרובים מאוד לעין לימור, הידוע גם בשמו המשובש עין לימון.
עוד כמה מאות מטרים ותראו כי אדם מתחשב, כנראה אחד הרועים בסביבה, חשב עליכם והכין כאן למענכם ספה בתוך עץ. אותו בעל יוזמה קשר משטח של פח בין ענפי עץ אלה, ומה יותר טוב, ביום של שמש קופחת, מלהשתרע על הפח הזה, בצל האלה, ולחכות בסבלנות לאביב?
500 מ' מספת החלומות ואתם בעין לימור 9 . יש כאן בריכת אגירה מהתקופה הרומית, שבה נאגרו בעבר מי המעיין. בפינת הבריכה הקדומה מצויה בריכת אגירה קטנה עשויה בטון, וקצת מעליה ניקבה בסלע. אם תיכנסו לניקבה, תגיעו אל מקום הנביעה ותראו את המים מטפטפים בין שערות שולמית. בשביל הילדים זו הרפתקה קטנה - צר, חשוך, רטוב, ותכף יוצאים לאור.
מימין לבריכה עץ תאנה. שם, על משטח סלע חלק, מצאנו כיסא שהשאיר אלמוני במיוחד בשבילנו, וגם כמה כריות להסבה נוחה. רק בגלל טוב הלב הזה חייבים, אבל ממש חייבים, לשבת על הכיסא הזה לכמה דקות. וכמובן, לדאוג שיישאר במקומו. בערבי הקיץ באים לכאן, כנראה, בני הכפרים הסמוכים עין ראפה ועין נקובא. מדורה קטנה, קפה, צ'יזבטים, מה רע?
קצת אחרי עין לימור אנו נפרדים מהדרך האדומה ופונים ימינה לדרך עפר רחבה, טובה גם היא לרכב, המסומנת אך ורק בסימון של שביל ישראל. אחרי עלייה מתונה של קצת יותר מקילומטר, שלאורכה אפשר לצפות אל הבוסתנים היפים של עין ראפה ואל מבשרת ציון ופרוורי ירושלים, מגיעים אל כביש 395 צובה-אשתאול, סמוך לשער הכניסה לקיבוץ צובה 10 . מכאן, שמאלה, למבשרת ציון ולעין כרם ולירושלים, ימינה לבית שמש ולאזור תל-אביב, ואפשר כמובן גם להמשיך ישר על השביל לאילת.
כדאי לדעת
מים בדרך: בנקודת המוצא ובעין לימור (טפטוף, אל תבנו על מילוי מימייה).


סימני המסחר "שביל ישראל" ו"מלבן לסימון השבילים" מוצגים באתר מפה באדיבות החברה להגנת הטבע.
למידע נוסף היכנסו www.teva.org.il
מפת המסלול – גרסה להדפסה
הורדת קובץ לניווט: GPX TWL
נקודת ציון
( 9 )

גולשים היו ודירגו

דרגו עכשיו
  • achav

    achav
    מצובה לשער הגיא (מסילת ציון)|5 19.03.13
    יופי של קטע. הלכנו בירידה. למעט העלייה להר כרמילה. נוף פרוזדור ירושלים, סיפורי שיירות, משלטים וספסל מיוחד. עין לימון מקום נחמד לעצירה. מישהו דאג לנו להפתעה שתיזכר לשנים רבות. פרטים בבלוג הפרטי (הקישור למעלה) .
  • chenmor

    chenmor
    מדהים!|5 24.09.12
    בקיבוץ צובה יש מלאכי שביל-מלאכים!, מקטע דרך יפיפה גם בקיץ וגם בחורף, אך שווה לטייל אותו בשתי העונות, לפעמים נדמה שהמקומות שונים לגמרי..
  • meron16

    meron16
    עליות ירידות ונוף|4 22.12.10
    חזרנו לעיניינים. עליה רצינית בהתחלה עד למשלט 21. חובה עצירה בספסל מתחת לזית (צריך לסטות קצת מהשביל כאשר מגיעים למשלט). עצירה טובה גם במשלט 16. השביל הכחול שיורד לנחל כיסלון הוא שיא המסלול, הליכה בין אורנים באווירה קסומה. יש קטעים קצת תלולים. עצירה במערת בני ברית בחיבור לנחל כסלון. ההליכה בנחל רגועה הרווחנו יום לא חם עם בריזה נעימה שלוותה אותנו לאורך המסלול. בקצה עין לימור: בריכת אגירה עם מים קרים. הניקבה מלוכלכת. סיום בעליה קצרה ומשובחת עד לצובה.
  • goodlife

    goodlife
    קטע מענין ומלא חיים|5 26.09.09
    הלכנו מצובה לשער הגיא כפי שהומלץ. קטע דרך מרתק עם תבניות נוף מענינות והרבה היסטוריה. פרטים לעדכון - בעין לימון הבריכה הייתה מלאה (אפשר להתרחץ), לא היה ריח ביוב כמעט בכסלון, אין נקודת מים במערת בני ברית והמערה סגורה. הטיפוס מהמערה להר כרמילה לא קל וחלק מהדרך פגוע מדרדרות ועצים שנפלו. הדרך בירידה ממשלט 21 לכיוון שער הגיא גרוסה וטחונה ע"י גיפים. הרבה רוכבי אופניים בכל שביל באזור - בעיקר בשבת. צל דווקא יש בשפע במרבית המסלול (למעט בקטע המשלטים). נקודת מיים אופציונלית - כניסה קצרה למושב בית מאיר. ההליכה בכיון זה לקחה קצת יותר מ- 7 שעות. בחלק מהמסלול חודשו סימוני שבילי המשנה - חבל של שביל ישראל.
  • hillam

    hillam
    אין צל בנחל כסלון|4 02.06.09
    המסלול נחמד, אבל, חשוב לציין כי ההליכה לאורך הנחל אינה מוצלת. לדעתי המסלול אינו מתאים להליכה בקיץ.
  • מוטי ברנס

    מוטי ברנס
    ממליץ לעשות הפוך|5 23.07.08
    מסלול יפה בכל עונות השנה, משלב את כל הנושאים האפשריים טבע בכל הנושאים גיאולוגיה ארכיאולוגיה מים היסטוריה והמון ציונות. מסלול קצת ארוך להליכה ביום אחד ניתן לפצל והכי כדאי לרדת מצובה לשער הגיא על שביל ישראל.
  • briza

    briza
    משלטים (וביוב)|4 11.02.08
    קבוצת "זואי ארצנו" הלכה קטע זה בפברואר. כבר בפתיחה טיפוס לשלוחת שיירות והמשלטים. הנוף משם מרומם נפש וקקל משלטת ביד נדיבה. אח"כ יורדים לנחל כסלון. דווקא הקטע המסומן כתלול במפה (שביל כחול 9361) מזגזג בנוחות וזה לפניו יורד "דוך". בתוך הערוץ מחכה מערת בני ברית הסגורה. ההליכה בכסלון ארוכה (10 ק"מ) די סתמית, ומסריחה מקו הביוב הזורם תחת השביל. בעין לימון אפשר לנוח ולשכשך (בעונה) לפני העלייה לצובה. ללא הביוב - חמישה כוכבים.
  • avx1

    avx1
    מסלול נחמד מאוד|4 26.01.08
    מתחילים בעליה לא כל כך קלה, עד שמגיעים למשלטים, ירידה לנחל כסלון (ארוכה למדי). ההליכה בנחל לא הכי נעימה בגלל ריח הביוב העובר שם, ומסיימים בעליה לצובה - עליה ישרה וקצת קשה. כ-7 שעות הליכה
  • guyeran

    guyeran
    חצי בורמה בפיתה, בבקשה|4 24.05.03
    דומה מאוד לטיול "רכס השיירות" רק שאינו מעגלי ומסתיים ב...אוכל! חלקו המערבי של טיול "דרך בורמה", ניתן גם ברכב, ועם למעלה על רכס השירות - אז עדיף ברכב גבוה. חצי יום באיזי ובתענוג, יום שלם ברגל - גם כיף.
- 1
עוד טיולים מומלצים


עוד טיולים