איך מגיעים: נוסעים על כביש 1 (תל אביב-ירושלים) ויורדים במחלף הראל דרומה לכביש 3965, עם השילוט לצובה ועין כרם. לאחר כשלושה ק"מ, בכיכר, ממשיכים ישר עם השילוט לסטף. חולפים על פני החנייה העליונה של הסטף, ומתפתלים עם הכביש הצר עד החנייה התיכונה.
מעיינות ובריכות אגירה
עוזבים את החנייה התיכונה 1 , יורדים עם הכביש לכיוון צפון-מזרח, ממשיכים בו עד סופו ועוקבים אחר השילוט למעיין. צעידה של כ-100 מטר תוביל אתכם לבריכת האגירה הגדולה והיפה של עין סטף, שבערבית נקרא עין אל-בלד (מעיין הכפר) 2 . במפלס שמעל בריכת האגירה פעור פתח קטן בצלע ההר, המוביל למקור הנביעה. אפשר להדליק פנסים ולהמשיך מכאן בזחילה בתוך הנקבה, שתסתיים כחמש דקות מאוחר יותר, כשתגיחו ממפלס בריכת האגירה.
לקריאת תיאור המסלול המלא יש להירשם לאתר מפה
איך מגיעים: נוסעים על כביש 1 (תל אביב-ירושלים) ויורדים במחלף הראל דרומה לכביש 3965, עם השילוט לצובה ועין כרם. לאחר כשלושה ק"מ, בכיכר, ממשיכים ישר עם השילוט לסטף. חולפים על פני החנייה העליונה של הסטף, ומתפתלים עם הכביש הצר עד החנייה התיכונה.
מעיינות ובריכות אגירה
עוזבים את החנייה התיכונה 1 , יורדים עם הכביש לכיוון צפון-מזרח, ממשיכים בו עד סופו ועוקבים אחר השילוט למעיין. צעידה של כ-100 מטר תוביל אתכם לבריכת האגירה הגדולה והיפה של עין סטף, שבערבית נקרא עין אל-בלד (מעיין הכפר) 2 . במפלס שמעל בריכת האגירה פעור פתח קטן בצלע ההר, המוביל למקור הנביעה. אפשר להדליק פנסים ולהמשיך מכאן בזחילה בתוך הנקבה, שתסתיים כחמש דקות מאוחר יותר, כשתגיחו ממפלס בריכת האגירה.
הבריכה אוגרת את המים המגיעים מהנביעה, שזרימתם איתנה אך מועטה. בעבר, כאשר הייתה בריכת האגירה מתמלאת, נהגו לפתוח את המגופים ולהזרים את המים בתעלות לטרסות השונות. כל בעל טרסה היה מקבל מים לחלקתו, בהתאם לגובה המים בבריכה, כפי שנמדד בעזרת ענף קנה מצוי, שנקרא "קנה מידה".
לצד בריכת האגירה גדל עץ מַיִש דרומי קשיש, שעליו שעירים, משוננים וא-סימטריים, וצידם התחתון בהיר מצידם העליון. המוסלמים מאמינים כי המיש הוא סגולה להברחת שדים, ולכן הוא נפוץ ליד בתים, מעיינות ושאר מקומות הזקוקים להגנה.
מבריכת האגירה יורדים במדרגות דרומה. לאחר כ-100 מטר מגיעים לפיצול שבילים. בוחרים בשביל הפונה שמאלה, לכיוון עין ביכורה. השביל עובר מעל מערכת משוחזרת של טרסות מטופחות ומושקות 3 , המנצלות היטב את נתוני ההר: מדרון קשה לעיבוד, סחף של אדמת ההרים הטובה לחקלאות והצורך בניצול מקסימלי של מי המעיינות. המדרגות החקלאיות (טרסות) הללו, שבנו הפלאחים בני המקום, מיתנו את המדרון, יצרו משטחים נוחים לעיבוד ומנעו מהגשם לסחוף את הקרקע. התעלות הראשיות והמשניות, שהובילו את מי מעיינות הסטף והשקו את הגידולים בעבר, עושות זאת גם היום. החלקות המשוחזרות מטופלות בטכניקות של חקלאות מסורתית שכמעט עברו מן העולם, והצמחים שנשתלו בהן מאפיינים את החקלאות המסורתית בארץ ישראל. בערוגות גדלים ירקות וצמחי תבלין, עצי פרי וצמחי מרפא. קק"ל מחכירה את חלקות השלחין שבאתר לירושלמים חובבי גננות, המגדלים כאן ירקות ופרחים.
כ-200 מטר אחרי פיצול השבילים מגיעים לבריכת האגירה של עין ביכורה (עין שארקיה) 4 . ביכורה היה יישוב יהודי שהוקם כאן ב-1949 - ניסיון שלא עלה יפה ותם במהרה. כמו בעין סטף, גם כאן יוצאת מנהרה המובילה מים מהנביעה לבריכת האגירה. מצידה המזרחי (ימני) של הבריכה יורדות מדרגות, המובילות למחילה שאורכה כ-15 מטר. חשוך כאן וצריך פנסים, אבל לפחות לא זוחלים. בקצה השני של המחילה יש מערה גדולה וחצובה עם נטיפים קטנים, שמתוכה נובעים מי עין ביכורה, וממנה הם זורמים לבריכה דרך תעלות ניקוז.
מעין ביכורה עולה צפונה שביל מסומן ירוק, עם שילוט לשביל השומרות. בדרך חוצים עוד מערכת של טרסות חקלאיות, שמגדלים בהן גפנים, תאנים, זיתים ותפוחים. אנשי קק"ל הביאו לכאן זנים רבים של עצי פרי, שהיו בשימוש בעבר והוחלפו עם הזמן בזנים מודרניים ועתירי יבול. אם אתם מתגעגעים לפירות בטעם של פעם – כדאי לכם לשוטט כאן בקיץ ובתחילת הסתיו, ולתור אחר פירות בשלים. התאנים כאן מתוקות במיוחד. לאחר כ-200 מטר בשביל היפה מגיעים לפיצול שבילים 5 . בוחרים בזה הפונה לכיוון דרום-מערב (שמאלה) ומסומן בסימון שביל ישראל. הדרך לעין סטף 2 עוברת בין קירות הבתים של הכפר הערבי הנטוש, ומהמעיין חוזרים באותה דרך שהגעתם (לכיוון דרום-מערב), עד החנייה התיכונה 1 .