שביל ישראל - ממצד תמר למכתש הגדול

מומלץ מפה
9.2
סוג: רגל
 

ארץ המכתשים

ירידה תלולה לקרקעית המכתש הקטן, עלייה בציפורניים לראש מעלה עלי, ושוב ירידה לקניון העמוק של נחל חתירה. גם מכאן צריך לעלות, בעזרת צ'יזבטים מימי הפלמ"ח וסולם ברזל המטפס על גדת הנחל, וכל זה כדי להגיע אל רגלי העלייה למכתש הגדול. יומיים בארץ בראשית, באחד מקטעי הנוף היפים בישראל
למידע נוסף ולכל מקטעי שביל ישראל היכנסו לעמוד השביל באתר מפה.

סוג: רגל
מקום: ליד דימונה
אורך המסלול (ק"מ): כ- 30
משך הטיול: מעל 8 שעות
מפת המסלול
תיאור המסלול
אם המסלול הקודם היה משעמם לפרקים, ביומיים הקרובים תבינו ללא ספק את תכליתו: הוא נועד להביא אתכם אל המכתש הקטן, שהוא אחד המקומות היפים בארץ. אבל היופי לא נגמר במכתש הקטן. מתכנני השביל לא חסכו מכם אף אחת מתופעות הטבע המיוחדות של האזור. מהמכתש הקטן יקח אתכם השביל לאחיו הגדול, וממנו בהמשך לגדול מכולם, מכתש רמון. מה זה אומר? זה אומר הליכה רצופה של כמה ימים, זה אומר שצריך לקחת הרבה מים, וזה אומר שחשוב להתחיל מוקדם.
נקודת המוצא של המסלול היא מצד תמר 1 . עם שחר חוצים את כביש 25 ועולים בשביל כחול אל ראש הגבעה מולו (נ"ג 455). יש כאן שרידים של מיבנה ריבועי קדום, ותצפית מרהיבה על כל הסביבה: מאחורינו רכס זוהר ורכס כידוד (ביום של ראות טובה אפשר לראות את בתי המלון של ערד), מימין קו הרכס המקיף את המכתש הגדול, משמאל הערבה והרי מואב ואדום (אח, אח, הכביש לאילת כל כך קרוב), ולפנים הקניון של נחל צפית והמכתש הקטן. הערבים קראו למצד תמר קסר אל־גוהיניה - מצודת התועים. אנחנו לא נתעה. יש לנו שביל מסומן כחול, והוא יקח אותנו איתו כמעט לכל אורך המסלול של היום הראשון.
אם המסלול הקודם היה משעמם לפרקים, ביומיים הקרובים תבינו ללא ספק את תכליתו: הוא נועד להביא אתכם אל המכתש הקטן, שהוא אחד המקומות היפים בארץ. אבל היופי לא נגמר במכתש הקטן. מתכנני השביל לא חסכו מכם אף אחת מתופעות הטבע המיוחדות של האזור. מהמכתש הקטן יקח אתכם השביל לאחיו הגדול, וממנו בהמשך לגדול מכולם, מכתש רמון. מה זה אומר? זה אומר הליכה רצופה של כמה ימים, זה אומר שצריך לקחת הרבה מים, וזה אומר שחשוב להתחיל מוקדם.
נקודת המוצא של המסלול היא מצד תמר 1 . עם שחר חוצים את כביש 25 ועולים בשביל כחול אל ראש הגבעה מולו (נ"ג 455). יש כאן שרידים של מיבנה ריבועי קדום, ותצפית מרהיבה על כל הסביבה: מאחורינו רכס זוהר ורכס כידוד (ביום של ראות טובה אפשר לראות את בתי המלון של ערד), מימין קו הרכס המקיף את המכתש הגדול, משמאל הערבה והרי מואב ואדום (אח, אח, הכביש לאילת כל כך קרוב), ולפנים הקניון של נחל צפית והמכתש הקטן. הערבים קראו למצד תמר קסר אל־גוהיניה - מצודת התועים. אנחנו לא נתעה. יש לנו שביל מסומן כחול, והוא יקח אותנו איתו כמעט לכל אורך המסלול של היום הראשון.
השביל יורד במתינות על השלוחה ומגיע לאחר כקילומטר אל אחד מיובליו של נחל צפית. הוא הולך על הצלע הימנית של ערוץ הנחל ומוריד אותנו בירידה עקלתונית אל האפיק הרחב של נחל צפית. באפיק הנחל מצטלב השביל הכחול שלנו עם שביל מסומן שחור, היורד בערוץ הנחל לכיוון ים המלח. כדאי לסטות כאן משביל ישראל, ולפנות ימינה אל השביל השחור.
הליכה של 300 מ' בסך הכל, והשביל יביא אותנו אל עין צפית. בסוף הביקור בעין צפית חוזרים לשביל הכחול, יוצאים איתו מערוץ נחל צפית וממשיכים דרומה באחד מיובליו של הנחל. העלייה בערוץ הנחל מתונה, והצמחייה בו רבה להפתיע וניחוחית: אלה הם שיחי הזעתר שמשפיעים עלי כל כך, וזה אומר שעוד מעט נכין לעצמנו כוס תה. לא כאן, אלא בראש מעלה חצרה 2 , כ- 3 ק"מ מדרום לעין צפית: המראה מראש המעלה נפלא.
כל המכתש הקטן (מכתש חצרה) נפרש לרגלינו: עשרות ערוצים קטנים, סלעים בשלל צבעים, מצוקים זקופים המקיפים את המכתש מכל עבריו, ושער הניקוז דמוי האות וי שפרץ נחל חצרה בקיר המזרחי של המכתש. מכאן ממש קשה לזוז.
הסתערות על מעלה עלי
השביל יורד בסידרה של עקלתונים אל המכתש הקטן. בסוף הירידה אנחנו מגיעים אל קרקעית המכתש, ומתחילים לחצות אותו דרומה. השביל ברור, ועובר בין קירות של אבן חול בשלל צבעים. אדום וצהוב, ורוד וסגול ואפור. לאחר כ־2 ק"מ השביל מתרחב לדרך נוחה, מעין טיילת המוגבלת באבנים משני צידיה. בסמוך לנו נראה צינור חום עבה, ובקרוב נראה את תחנת השאיבה שממנה הוא יוצא. מכיוון שהמכתש אינו גדול, רואים כל הזמן את המצוקים הזקופים המקיפים אותו מכל עבריו, כאילו הלכנו בתוך אמבטיה עצומה.
עוד מעט ואנחנו עוברים ליד תחנת שאיבה. ליד שער המכתש יש בארות של מים מליחים. מתחנת השאיבה מעלים את המים באמצעות משאבת סניקה וצינור אל גבעת צפית, לשימוש מפעלי הפוספטים במישור רותם. ליד תחנת השאיבה נפגש השביל שלנו אל שביל אדום 3 , שחוצה את המכתש ממערב למזרח. אם תפנו שמאלה, תגיעו אל שער המכתש ואל הכביש היורד אל פתח המכתש. אנחנו נפנה ימינה, כדי לחצות את המכתש. אבל לפני כן כדאי לעצור ולהביט. המצוקים היוצרים את הקיר המזרחי של המכתש הקטן ניצבים בזווית של כמעט 90 מעלות ויוצרים מראה יפה ומוזר. צריך רק תקרה של כמה עשרות דונמים והמקום הזה יהפוך לאיצטדיון הגדול והיפה בעולם.
עכשיו אנחנו הולכים מזרחה בשביל המסומן אדום. השביל הולך על קו רכס נמוך והעליות והירידות בו מתונות. תחילה הוא עוקף סכר עפר שנועד למנוע שטפונות בנחל חצרה, ומיד אחר־כך מטפס על שתי מדרגות סלע. החוקרים אומרים שזוהי השיכבה הקדומה ביותר במכתש, והסלע שאנחנו דורכים עליו הוא זקן מופלג בן 120 עד 130 מיליון שנה. מכאן מצפים לנו כ־4 ק"מ של עשרות ערוצונים נמוכים המתנקזים אל נחל חצרה, אבני חול במיגוון של צבעים, ושביל נוח שהולך ומתקדם אל הקיר האימתני הסוגר על המכתש מצידו המערבי.
את המיפגש עם הקיר אי אפשר למנוע, והשביל מסתער עליו פשוט ראש בראש. זו עלייה לא ארוכה, אבל בהחלט תלולה. השביל מתפתל על קיר המכתש, נאחז בו בציפורניים ואף נעזר בחלקו העליון התלול ביתדות ברזל. לקראת הסוף אנחנו כבר כמעט זוחלים על מדרגת סלע, ואחרי עוד טיפוס קטן אנחנו מוצאים את עצמנו על שפת המכתש, ליד שלט המודיע לנו שהשביל התלול שטיפסנו בו הוא מעלה עלי. עם סיום הטיפוס כדאי להפנות את הראש לכיוון שבאנו ממנו: שוב המראה הנפלא של המכתש תחתינו, ובאופק הרי מואב והרי אדום.
עם סיום הטיפוס הולך השביל על שפת המכתש. הרחק מימין נראית כיפת הכור של דימונה. עוד כ־200 מ' ואנחנו במצפה המכתש, המעניק תצפית רחבה יותר על המקום שבאנו ממנו. אחר־כך ממתינה לנו ירידה של כ־1.5 ק"מ בשביל מפולס שמרגיע את הנשימה, ובסופה מגיעים לחניון לילה 4 . משמאל שביל שחור שהולך לנחל עקרבים, ומימין אנטנות של מתקן צה"לי. כביש 227, היורד למעלה עקרבים, נמצא במרחק של כחצי קילומטר מכאן. כדאי להתחיל להתארגן לשינה.
האם הפלמ"ח טיפס על קני רובים
היום השני של הטיול מתחיל בהליכה בדרך מסומנת אדום אל כביש 227. חוצים את הכביש, ומטפסים מיד עם השביל האדום אל קו רכס גבוה. דרך מפותלת בראש קו הרכס תביא אותנו בעוד כשעה וחצי, עם אי אילו עליות זניחות ובעיקר ירידה מתונה, אל מצד צפיר 5 . בדרך נוכל ליהנות מנוף הערבה, ממראה עיקוליו של מעלה עקרבים (כביש 227), וגם מהצצה מרחוק על קניון נחל גוב.
מצד צפיר הוא חורבה לא גדולה המצויה בראש מעלה צפיר (מעלה עקרבים הרומי). קירות המצד מתנשאים לגובה של 2.5 מ', וגרם מדרגות בקיר הפנימי של המצד מעיד כי היה בן שתי קומות. בתקופה הרומית היתה כאן עמדת משמר קטנה, שהגנה על הדרך הקדומה. הערבה נמצאת הרחק מתחתינו, והרי אדום נראים מעבר לה במזרח. כשרואים את הבדלי הגובה כאן, קשה לקנא בבהמות שעלו כאן בדרכן מהרי אדום לממשית או לירושלים.
לרגלי המצד יש הצטלבות של ארבעה שבילים: שביל ישראל ממשיך מערבה בשביל המלווה בסימון כחול, ומתחיל לרדת על שלוחה סלעית לכיוון ראש מעלה ימין 6 . השביל עולה לאוכף קטן המשקיף על רכס חתירה, ומעט אחר־כך הוא מגיע אל ראש מעלה ימין . במקום מצוק תלול המתנשא מעל נחל ימין, וכדי לעקוף אותו השביל יתחיל לרדת בתלילות מימין לנחל ימין. בסמוך לנו מתנשא המצוק, ובו סדקים צרים, שעומקם נראה מפחיד. רק שלא נהיה כאן כשתהליכי הבליה יקחו עוד פיסת סלע מהמצוק.
זוהי ירידה תלולה של קילומטר בקירוב, ותעבור כחצי שעה עד שנגיע אל ערוצו של נחל חתירה. בערוץ הנחל עצמו שוב הצטלבות של שני שבילים - אדום שמאלה וירוק ימינה. אנחנו פונים ימינה אל השביל הירוק, והולכים כשעה וחצי באפיק הקניוני של נחל חתירה. קירות הנחל גבוהים, וכדאי למצוא פיסת צל למנוחה ליד אחד מהם. עוד מעט, מה לעשות, נצטרך לטפס שוב.
לאחר הליכה של כ־2 ק"מ בנחל נראה מימין מפל ענקי 7 . גובהו קרוב ל־100 מ' ואין שום סיכוי לטפס בו. משמאל מתנשאת שלוחה די גבוהה, שגם היא אינה קלה לטיפוס. מה לעשות? זה בדיוק מה ששאלו את עצמם (כך מספרת המסורת) חיילי פלוגה ג' של הפלמ"ח, שיצאו ב־1944 למסע מים המלח לרביבים. על־פי הסיפורים, המעלים צמרמורת בגוום של חניכי תנועות הנוער שמגיעים לכאן, בנו הפלמ"חניקים סולם ששלביו היו הרובים שלהם, וטיפסו בעזרתו בנחל. לעזרתכם יעמוד סולם מוצק יותר, מברזל, ובו יותר מ־20 שלבים.
אנחנו חוצים את הנחל ומגיעים אל גדה השמאלית שלו. אחר־כך עולים בזהירות בסולם וממשיכים לטפס בעקלתונים על קיר הנחל. עכשיו אפשר להכיר תודה למי שהיו כאן לפנינו: לא רק סולם השאירו, אלא גם מעין מעקה הנותן תמיכה ואחיזה. עוד כ־300 מ' על השביל, עכשיו בלי עליות תלולות, ומגיעים אל מעין דרגש סלע גדול הצופה מלמעלה על המפל ועל הקירות הזקופים שעליהם טיפסנו. כאן, ולא בשום מקום אחר, המקום לעשן סיגריה ולשפות פינג'ן.
מכאן ממשיך השביל בערוץ של נחל חתירה. הנחל עדיין קניוני. יש בו מפלים יבשים וקרקעיתו חולית וסלעית לחלופין. מזמן לזמן יוצא השביל מהאפיק ואז חוזר אליו. כ־1.5 ק"מ לאחר מעלה פלמ"ח עובר השביל מימין לעין יורקעם, ואפשר לראות ממנו את הקנים העוטרים את המעיין. כדאי לסטות מעט משביל ישראל, ולרדת להשתכשך במי המעיין. עוד טיפוס קטן, ואנחנו מגיעים אל השרידים המעטים של מצד יורקעם 8 - עוד עמדת שמירה עתיקה ששמרה על הדרך מהערבה דרך נחל צין לממשית.
עכשיו כבר שומעים את המשאיות הנוסעות בכביש 206 מדימונה למפעל אורון. הליכה קצרה, והנה הכביש ומסילת הרכבת שמאחוריו. והנה גם הרכבת - שורה ארוכה של קרונות משא עמוסים בפוספטים. אפשר להתארגן כאן ללינת לילה, אבל עדיף לסטות מעט משביל ישראל ולהמשיך לחניון חולות צבעוניים בכניסה למכתש הגדול: הולכים כחצי קילומטר צפונה לצד הכביש, עד למקום שהוא נפגש עם כביש 225. כאן פונים שמאלה עם כביש 225, ואחרי כ־2 ק"מ מגיעים לחניון לילה שיש בו סככות וגם חולות צבעוניים שאפשר לאסוף בבקבוק מזכרת 9 .


סימני המסחר "שביל ישראל" ו"מלבן לסימון השבילים" מוצגים באתר מפה באדיבות החברה להגנת הטבע.
למידע נוסף היכנסו www.teva.org.il
מפת המסלול – גרסה להדפסה
הורדת קובץ לניווט: GPX TWL
נקודת ציון
( 7 )

גולשים היו ודירגו

דרגו עכשיו
  • trattnh

    trattnh
    מסלול יפה אך קשה|5 09.04.14
    8-04-2014 הלכנו ממצד תמר עד כביש מעלה עקרבים - סה"כ 19 ק"מ. המכוניות בשני הצדדים נשארו שלמים. אין לטייל אם הטמפרוטורה בחוץ מעל 27-28 מעלות כי אין צל לאורך המסלול. מומלץ לתכנן את המסלול כך שהעליה במעלה עלי תיעשה שקיר המכתש כבר מצל על עצמו - בסביבות 3 שעות לפני השקיעה. למיטיבי לכת
  • achav

    achav
    מצד תמר לחניון עקרבים|5 16.11.13
    15-11-2013 מסלול יפיפה. הנופים מרהיבים ועוצרי נשימה. לקחנו מונית מדימונה (לא בטוח להשאיר רכב חונה במצד תמר) התחלנו ללכת בשש וחצי בבוקר - סיימנו כעבור שבע וחצי שעות. שווה לבקר בעין צפית הסמוך לשביל. מראש מעלה חצירה יש תצפית נהדרת. ההליכה בקרקעית המכתש מזמנת הפתעות חול צבעוניות, ותצורות סלע מיוחדות .מעלה עלי תלול אכזרי וקשה. בסוף מגיעים למעלה. הנוף הנשקף מראש מעלה עלי בשעות אחר הצהריים מדהים. השמש בגב, מאירה את המכתש ואת מצוקי קירותיו, בצבעים מיוחדים. לטעמי - אחת מנקודות התצפית היפות ביותר בישראל.
  • dalitkogan

    dalitkogan
    טיול משגע|5 22.02.13
    עשינו חלק מהטיול: מנקודה 1 ועד לפתחו של המכתש הקטן, בסה"כ 12 קילומטר. הלכו ילדים מגיל 3 ועד מבוגרים בני 50. טיול נהדר! מדבר במיטבו. טיול לא קשה, עם עליות סבירות. הירידה למכתש הקטן נהדרת. הטיול מומלץ בחום לאוהבי המדבר. לא ללכת ביום חם כי כל המסלול חשוף לשמש.
  • kgold

    kgold
    בין המכתשים|5 15.04.12
    אנחנו עשינו את החלק השני וכנראה הקל יותר של המסלול: מחניון הלילה שבנקודה 4 ועד לעין יורקעם. 12 ק"מ קלים למדי עם נוף מדברי עוצר נשימה. מעלה פלמ"ח נראה מפחיד מלמטה אבל הוא קצר (עשר דקות טיפוס עד הסולם ולאחר מכן עוד כעשר דקות עלייה עם תמיכה של יתדות).
  • meron16

    meron16
    2 מכתשים,2 מעלים ומדבר מדהים|5 21.12.11
    שני מכתשים בטיול אחד – מה עוד אפשר לבקש? המכתש מדהים במיוחד בצידו השני. מעלה עלי מטורף, עליה של כ-40 דק אך תלולה מאד. חשוב להסתכל אחורה כי המראה עוצר נשימה. התצפית מראש המעלה שווה את כל הקושי. יום שני התחלנו מוקדם. בראש מעלה ימין יש מרפסת סלע מדהימה עם נוף לכיוון נחל חתירה. הנחל מרשים ומפתיע. מעלה פלמח תלול ולא קל. עין יורקעם לא היה מלא מים אבל זכינו לראות שני יעלים שבאו לשתות. כדי לקצר את הפעם הבאה עלינו את הסנפיר. עליה תלולה מאד על שלוחת סכין. מהצד השני של העליה נשקף המכתש הגדול גם הוא במלוא הדרו. הדרך מלאה במאובנים. סיימנו באורון. ישנו בחוות ממשית. אריאל בעל החווה עזר לנו עם ההקפצות.
  • nadavlevin

    nadavlevin
    מסלול מדברי נהדר|5 12.02.11
    אחד הקטעים היפים בשביל ישראל. אנחנו חילקנו אותו ל-2 קטעים, האחד ממצד תמר לכביש מעלה העקרבים (כ-18 ק"מ), והשני מכביש מעלה העקרבים לאורון (כ-17 ק"מ). הקטע הראשון כלל תצפית נהדרת על המכתש הקטן מראש מעלה חצרה, וטיפוס מפרך במעלה עלי. הקטע השני כלל ירידה במעלה ימין, קצת גשם, עליה במעלה פלמ"ח, ביקור בעין ירקעם ועליה לסנפיר הגדול. מומלץ בחום.
  • briza

    briza
    קטע מדהים של השביל|5 26.12.08
    אנחנו חילקנו את המסלול ליומיים (עד נקודה 4). בגלל גודלו הנוף משפת המכתש הקטן העוצר נשימה. מעלה עלי אכן תלול ואכזרי. כדאי להתחיל מוקדם את ההליכה במיוחד בימי החורף הקצרים. למיטיבי לכת. לא להחמיץ!
- 1
עוד טיולים מומלצים


עוד טיולים