מדינת נהריה

בדיוק לפני שמרגישים שכבר עוד מעט יוצאים מתחומי המדינה, מגיעים לנחל, שממנו זורמת לה עיר. נהריה היא מבודדת ומיוחדת, עיר שצבועה בלבן וברחוב הראשי שלה נשמעות טפיפות סוסים. יום של טיול בה ובאזורי הספר שלה משלב בהצלחה הנאה ועניין עם התנתקות מטרדות היומיום או מכל דבר אחר. אם אתם רוצים לראות דברים אחרים בגליל המערבי במהלך הביקור, תוכלו להישאר ללון בצימרים מעוף הציפור שבמושב נתיב השיירה הסמוך.

סוג: רגל, רכב רגיל
מקום: גליל
אורך המסלול (ק"מ): כ-11
משך הטיול: עד שעתיים
מפת המסלול
תיאור המסלול
כאשר ציירו אנשי ועדת החקירה של האו"ם את גבולות "החלוקה" בשנת 1947, עבר הגבול בין השטח היהודי לערבי מצפון לעיר עכו. נהריה, אז מושבה בת עשור של עולים מגרמניה, נותרה מבודדת מחוץ לגבולות המדינה הציונית.
עיר מדינה
פרנסיה מיהרו להכריז עליה כעל מדינה עצמאית ונבדלת, "מדינת נהריה". הם אף התחילו מתחמשים ומתאמנים למקרה שיידרשו להגן עליה. פעולות הפלמ"ח הרחיבו את גבולה של ישראל עד לראש הניקרה, ומנעו את הצורך בביסוסה של מדינת נהריה, אבל הג'וק הבדלני טמון היטב באדמת קו החוף הצפוני ביותר של ישראל. קילומטרים ספורים מצפון לעיר הקימו אלי ורינה אביבי בחצר ביתם המשקיף לים את "מדינת אכזיב", מתחם קטן בחוף אכזיב, ועד היום הם שמחים להחתים את דרכונו של מי שיבקש זאת.
מה קורה כשמגיעים לנהריה באותה חגיגיות בה מגיעים לארץ זרה? האם הלב משתף פעולה? ההתחלה טובה. הרכבת עוצרת ברציף בלב העיר. זו תופעה כל כך לא אופיינית לישראל, שבה נהוג להשליך תחנות רכבת בפרדסים מבודדים בשולי אשקלון ונתניה, שמייד מתעוררת התרגשות מסוימת. שני צעדים – ואתם על גדות הגעתון, "הנחל" של נהריה, שמותג ע"י המקומיים לנהר. גדרות לבנות מלוות את גדותיו וכרכרות רתומות לסוסים חולפות לצידו. העצים הענקיים הגדלים לאורכו של הנחל מקשים על ההליכה לגדותיו ממש, וזה לא נורא, כי הגעתון הוא במיטבו במבט מרחוק. מקרוב מדובר בתעלה מרוצפת בטון, יבשה ברוב ימות השנה. בכיכר שמול בית העירייה 1 אפשר לשבת על ספסל מוצל, ולספוג את אווירת העיר החופית הכי צפונית בארץ.
היופי בביקור בכל ארץ זרה הוא שבירת המוסכמות. רוצים לגלות את נהריה שמעבר לייקיות ששולטת בה, לנקניקים, לכרכרות ולקרבה ללבנון. איך מגלים את ליבה האמיתי של האומה? על אופניים. ברחוב הרצל, הניצב לשדרות הגעתון, מתנוסס שלט פשוט מעל לחנות צנועה של אופניים 2 . הגלגלים אינם מוצעים למכירה בלבד, אלא גם להשכרה. אוחזים בכידון ויוצאים לחשוף את אזורי הספר של נהריה ולגלות מה יש בהם.
כאשר ציירו אנשי ועדת החקירה של האו"ם את גבולות "החלוקה" בשנת 1947, עבר הגבול בין השטח היהודי לערבי מצפון לעיר עכו. נהריה, אז מושבה בת עשור של עולים מגרמניה, נותרה מבודדת מחוץ לגבולות המדינה הציונית.
עיר מדינה
פרנסיה מיהרו להכריז עליה כעל מדינה עצמאית ונבדלת, "מדינת נהריה". הם אף התחילו מתחמשים ומתאמנים למקרה שיידרשו להגן עליה. פעולות הפלמ"ח הרחיבו את גבולה של ישראל עד לראש הניקרה, ומנעו את הצורך בביסוסה של מדינת נהריה, אבל הג'וק הבדלני טמון היטב באדמת קו החוף הצפוני ביותר של ישראל. קילומטרים ספורים מצפון לעיר הקימו אלי ורינה אביבי בחצר ביתם המשקיף לים את "מדינת אכזיב", מתחם קטן בחוף אכזיב, ועד היום הם שמחים להחתים את דרכונו של מי שיבקש זאת.
מה קורה כשמגיעים לנהריה באותה חגיגיות בה מגיעים לארץ זרה? האם הלב משתף פעולה? ההתחלה טובה. הרכבת עוצרת ברציף בלב העיר. זו תופעה כל כך לא אופיינית לישראל, שבה נהוג להשליך תחנות רכבת בפרדסים מבודדים בשולי אשקלון ונתניה, שמייד מתעוררת התרגשות מסוימת. שני צעדים – ואתם על גדות הגעתון, "הנחל" של נהריה, שמותג ע"י המקומיים לנהר. גדרות לבנות מלוות את גדותיו וכרכרות רתומות לסוסים חולפות לצידו. העצים הענקיים הגדלים לאורכו של הנחל מקשים על ההליכה לגדותיו ממש, וזה לא נורא, כי הגעתון הוא במיטבו במבט מרחוק. מקרוב מדובר בתעלה מרוצפת בטון, יבשה ברוב ימות השנה. בכיכר שמול בית העירייה 1 אפשר לשבת על ספסל מוצל, ולספוג את אווירת העיר החופית הכי צפונית בארץ.
היופי בביקור בכל ארץ זרה הוא שבירת המוסכמות. רוצים לגלות את נהריה שמעבר לייקיות ששולטת בה, לנקניקים, לכרכרות ולקרבה ללבנון. איך מגלים את ליבה האמיתי של האומה? על אופניים. ברחוב הרצל, הניצב לשדרות הגעתון, מתנוסס שלט פשוט מעל לחנות צנועה של אופניים 2 . הגלגלים אינם מוצעים למכירה בלבד, אלא גם להשכרה. אוחזים בכידון ויוצאים לחשוף את אזורי הספר של נהריה ולגלות מה יש בהם.
מדינה עולם
מרחיקים במורד שדרות הגדוד ה-21 (הגדוד העברי), וחולפים על פני הכניסה לשדרות הגעתון, שם ניצב המזנון המפורסם לחיילים. כאן היו מתפנקים גדודים ודיוויזיות לפני עלייתם לדרום לבנון בימי "רצועת הביטחון" המאוד לא עליזים.
הלאה משם, אל מתחת לגשר הולכי רגל ואל הכניסה הדרומית לעיר, ניצב בית יפהפה. מגדל קטן עשוי אבן מזדקר מעליו ושדרה של ברושים מובילה אליו. בית ליברמן 3 בן ה-70 מכיל בתוכו את המוזיאון לתולדות נהריה. כאן אפשר ללמוד משהו על ההיסטוריה של האומה הזאת, ראשית כל באמצעות סרט פטריוטי המוצג בגב המוזיאון. הסרט חינוכי ומעניין, הוא מספר את סיפורם של העולים שהקימו כאן מטעים ענפים, בהם מטעו של פיליפ ליברמן, שהקים את הבית בסוף שנות הארבעים, אבל שב ב-1938 לפולין, נספה בשואה ולא זכה לגור בו. עיקר יופיו של הבית בקומתו השנייה. מדרגות האבן הישנות המובילות אליה מבהילות בשבריריותן. מפה נהדרת של הארץ בגרמנית משנת 1889 תלויה מעליהן. למעלה מוצג אוסף של תמונות היסטוריות מרתקות. כותרות של זכוכית צבעונית מעטרות את החלונות ומאלה ניתן להשקיף על שכונותיה הרעננות של העיר.
אלא שדווקא לא הרחק מכאן נמצאת אווירת קדומים מרשימה. הכפר מזרעה 4 צמוד לשדרות הגדוד ה-21, ממש בסמוך לבית ליברמן ולקניון כוכב הצפון. עם אופניים קל לבקר שם ולהתפעם משרידיה של אמת המים הנהדרת המתנשאת מעל בתיו. זוהי אותה אמה עוסמנית החולפת לצד קיבוץ לוחמי הגטאות ומגיעה עד לעכו. כאן היא מרשימה במיוחד, בעיקר משום האופן הנינוח שבו היא משתלבת בנוף: טרקטור חונה לרגליה; צינורות השקיה מגולגלים בין עמודיה; חסה וכרוב צומחים סביבה. המעבר מנהריה למזרעה מחזק את תחושת הביקור בארץ אחרת, ההבדל בין השתיים באווירה, באדריכלות, בדת, בלבוש, במתווה הרחובות ובשפה חד כל כך שנדמה כאילו כל יישוב בארץ הוא למעשה מעין ארץ עצמאית, מפת ישראל היא מפת העולם.
פינגווין בחזית
שוב אל קניון כוכב הצפון, לכוס מיץ מרעננת, ומשם במורד שדרות שזר אל גבולה המערבי, הטבעי, של האומה. בנקודה הדרומית פוגשות השדרות בחוף. טיילת עוד אין לאורכו, ולמעשה אין לאורכו אפילו נהריה. העיר מתכווצת לה כחצי קילומטר מן המים, בגבו של שדה בור רחב ושל בית עלמין המשובץ בו. המים משתברים על סלעים והתחושה היא אכן של הליכה לאורך חוף לא ישראלי, אלא של אחת הארצות הגובלות בים הבלטי. נעים צפונה לעבר מגדל המים, ובמהרה מגיעים אל טיילת מרוצפת, אל חוף חולי, אל שלל מסעדות מזמינות ואל שפך הגעתון.
מגדל המים 5 עצמו היה עם השנים לגלריה העירונית לאמנות. גם בבת ים משמש מגדל מים כחלק מקומפלקס אמנותי, אבל שם נמנעת הכניסה אליו ואילו כאן ניתן לטפס במעלית מיוחדת אל קומותיו הגבוהות ולהביט מהן בעיר.
אם רוצים לבקר במסעדה מיוחדת, נהרייתית אמיתית, צריך ללכת ל'פינגווין". המקום פתוח מאז 1940 ואין יותר נהריה ממנו. שני פינגווינים מסייעים לאתר את "פינגווין הכיכר" 6 לאורך השדרה. בשנות ה-1960 הזוהרות, זה היה מרכז החיים של נהריה – אתר נופש, שעודו מצוי בידי משפחת אופנהיימר שייסדה אותו. ריקודים בגינה האחורית כבר אין, אבל מסעדת הפינגווין של היום מכילה בתוכה חנות פרחים קטנה וחנות ספרים זעירה. איך האוכל? מתלבטים בין שניצל יקה לדג של עיר חוף ים תיכונית, ובסוף מתפשרים על דג סול מטוגן בציפוי פירורי לחם, שקדים וקצח. הוא טעים בהחלט. ל"פינגווין", כך מגלה המלצר, יש עוד דבר להתפאר בו. "בזמן מלחמת לבנון השנייה זה המקום היחיד שהיה פתוח. לא רחוק מכאן נמצא מלון קרלטון וכל העיתונאים התגוררו בו, אז כל הלילה היה מפוצץ. על הבמה, שהיא פינת המעשנים, הקימו אולפן של יהורם גאון". מסתבר שאולי בכל זאת, אחרי הכל, נהריה היא חלק ממדינת ישראל, ואם כך – היא בהחלט אחד החלקים המוצלחים שבה.
כדאי לדעת
מדינת אכזיב, חוף אכזיב, מצפון לנהריה. 04-9823250, 04-9823219 2 אופניים (וולפוביץ אליעזר), רח' הרצל 63. 9920543-04 3 בית ליברמן, הגדוד העברי 21. 9821516-04 6 מסעדת פינגווין הכיכר, שדרות הגעתון 31. 9928855-04
מפת המסלול – גרסה להדפסה
הורדת קובץ לניווט: GPX TWL
נקודת ציון

רוצים להיות המדרגים הראשונים?

דרגו עכשיו
אתר מפה מעדכן בקביעות שעות פתיחה וטווחי מחירים, אך תמיד מומלץ לבדוק מראש עם המקום.
עוד טיולים מומלצים


עוד טיולים