טיול רכב בעמק הירדן - מכפר תבור לכינרת

1 הגדל תמונה
שפת הכינרת
הועלה על ידי מערכתמפה
2 הגדל תמונה
חצר כינרת
הועלה על ידי מערכתמפה
3 הגדל תמונה
הכינרת נגלית מהכביש
הועלה על ידי מערכתמפה
4 הגדל תמונה
כפר כמא
הועלה על ידי מערכתמפה
5 הגדל תמונה
כפר תבור
הועלה על ידי מערכתמפה
6 הגדל תמונה
כיכר השומר בכפר תבור
הועלה על ידי מערכתמפה
 

ממסחה לארמון רב תפארת

הכביש היורד מאזור התבור לכינרת חביב עלינו בעיקר בגלל ההפתעה שבו. אף על פי שהיא צפויה, היא עדיין מפתיעה. אנחנו הרי יודעים שבשלב מסוים תתגלה לפנינו לפתע הכינרת במלוא הדרה, ואנחנו נעצור את הנשימה מרוב התפעלות. אנחנו רק תמיד שוכחים מתי זה קורה. כשנדמה שכבר סיימנו את הירידה התלולה מתברר שהגענו אל בקעת יבנאל, ולא אל בקעת הירדן, כך שאפשר ליהנות מירידה נוספת, תלולה ומפתיעה לא פחות, עד שהכינרת מופיעה. בקיצור שתי מדרגות, והדרך ביניהן רכה ומענגת. שדות רחבים וניחוח חציר, ואיתם הניחוח ההיסטורי של ימי העלייה הראשונה והשנייה, מלווים אותנו לאורכה של הדרך כבר מתחילתה

סוג: רכב רגיל, טיולים בצפון
מקום: כפר תבור
אורך המסלול (ק"מ): 18
משך הטיול: עד שעתיים
תיאור המסלול
מסחה
מהמרכז נוסעים בכביש 65. חולפים על פני הר התבור העגול, מביטים אל הכנסייה הבולטת שעל כיפתו ועל בתי הכפרים שיבלי ודבוריה, המצטופפים על מדרונותיו, חולפים על פני צומת גזית, ונכנסים לכפר תבור 1 בדרך המלך. פעם כינו את המקום "מסחה", על שם הכפר הערבי שבקירבתו הוקם. המושבה כפר תבור נוסדה ב-1901 על ידי 28 משפחות צעירות מן המושבות ה"וותיקות" של העלייה הראשונה - זכרון יעקב, מטולה וראש פינה. החקלאים לא ראו ברכה בעמלם, נזקקו לתמיכתו של הברון רוטשילד, וסבלו מגניבות ומעימותים עם בני השבט הבדואי הסמוך, ערב א-סביח. הדיון בסוגיית השמירה וההתגוננות העברית עורר את חברי האירגון הצבאי החשאי "בר-גיורא" להיפגש כאן ב-1909 ולהחליט על פירוק האירגון ועל הקמת אירגון צבאי גלוי, הוא אגודת "השומר". כפר תבור הוא אפוא חלוץ השמירה העברית בארץ ומרכזו הראשון של האירגון.
ביישוב יש מוזיאון מקומי הממחיש את אורח החיים של האיכרים, והוא צמוד לחצרות האיכרים. נשמר בו בית הספר הראשון (כיום הספרייה) והבית שהכריזו בו על ייסוד "השומר". אבל "הרחוב במסחה", שהונצח בשירם של "התרנגולים" כמרכזה של מושבה עצלה ומנומנמת שמגרשת זבובים (בקיוסק של הג'ינג'י, ליד תחנת הדלק, עדיין נשמר משהו מהאווירה הזו), נראה כיום לגמרי אחרת. תנופת הפיתוח שהתחוללה בו החל בשנות ה-1980 שינתה את פניו לחלוטין: ממושבה רדומה שעברה הוא גאוותה נעשתה כפר תבור למעוז בורגני אמיד ומבוקש, ועברה המפואר הוא רק עוד אחת מהסיבות לעליית ערכה הנדל"ני. אח, מסחה מסחה, אשרייך שזכית להפוך לשכונות "בנה ביתך" מטופחות ועטורות גינות.
מסחה
מהמרכז נוסעים בכביש 65. חולפים על פני הר התבור העגול, מביטים אל הכנסייה הבולטת שעל כיפתו ועל בתי הכפרים שיבלי ודבוריה, המצטופפים על מדרונותיו, חולפים על פני צומת גזית, ונכנסים לכפר תבור 1 בדרך המלך. פעם כינו את המקום "מסחה", על שם הכפר הערבי שבקירבתו הוקם. המושבה כפר תבור נוסדה ב-1901 על ידי 28 משפחות צעירות מן המושבות ה"וותיקות" של העלייה הראשונה - זכרון יעקב, מטולה וראש פינה. החקלאים לא ראו ברכה בעמלם, נזקקו לתמיכתו של הברון רוטשילד, וסבלו מגניבות ומעימותים עם בני השבט הבדואי הסמוך, ערב א-סביח. הדיון בסוגיית השמירה וההתגוננות העברית עורר את חברי האירגון הצבאי החשאי "בר-גיורא" להיפגש כאן ב-1909 ולהחליט על פירוק האירגון ועל הקמת אירגון צבאי גלוי, הוא אגודת "השומר". כפר תבור הוא אפוא חלוץ השמירה העברית בארץ ומרכזו הראשון של האירגון.
ביישוב יש מוזיאון מקומי הממחיש את אורח החיים של האיכרים, והוא צמוד לחצרות האיכרים. נשמר בו בית הספר הראשון (כיום הספרייה) והבית שהכריזו בו על ייסוד "השומר". אבל "הרחוב במסחה", שהונצח בשירם של "התרנגולים" כמרכזה של מושבה עצלה ומנומנמת שמגרשת זבובים (בקיוסק של הג'ינג'י, ליד תחנת הדלק, עדיין נשמר משהו מהאווירה הזו), נראה כיום לגמרי אחרת. תנופת הפיתוח שהתחוללה בו החל בשנות ה-1980 שינתה את פניו לחלוטין: ממושבה רדומה שעברה הוא גאוותה נעשתה כפר תבור למעוז בורגני אמיד ומבוקש, ועברה המפואר הוא רק עוד אחת מהסיבות לעליית ערכה הנדל"ני. אח, מסחה מסחה, אשרייך שזכית להפוך לשכונות "בנה ביתך" מטופחות ועטורות גינות.
כפר כמא
כ-300 מטרים אחרי מרכז הכפר פונה ימינה כביש 767, ואיתו נרד לכינרת. הכביש עובר בשוליה הצפוניים של המושבה, מתעקל מעט צפונה, עובר בצל האקליפטוסים, ואחרי כשלושה קילומטרים מתעקל בחדות ימינה. משמאל לעיקול הכניסה הססגונית ליישוב הצ'רקסי כפר כמא 2 . צ'רקסים, בקווקזית, הם "אנשי הרים". ואכן, הצ'רקסים חיו בהרי קווקז אלפי שנים. 12 שבטים של לוחמים מיומנים ופרשים מעולים שכינו את עצמם "אּדיגים", כלומר מושלמים, כלילי מעלות. תחת השלטון העות'מאני, שהעריך את אומץ ליבם וכיבד את רצונם באוטונומיה, קיבלו עליהם הצ'רקסים את האיסלאם. אבל בשנות ה-1880, כשצבאותיו של הצאר הרוסי שטפו את הקווקז, נאלצו גם הם לברוח. הסולטן עודד אותם להתנחל באגן הים התיכון, כדי להיעזר בהם לבלום את התפשטותם של הבדואים המקומיים. שלושה כפרים צ'רקסיים נוסדו בארץ ישראל באותה תקופה, ומהם שרדו עד היום שניים: ריחאניה בגליל העליון, וכפר כמא בגליל התחתון. הצ'רקסים הם מוסלמים, אבל לא ערבים. הם כותבים באותיות קיריליות ושומרים על מסורתם, אבל מתערים בסביבתם ונאמנים למדינה ללא סייג. אמנם בכפר כמא כתובים שלטי הרחובות בקירילית, אבל בית הספר שם הוא בית הספר המוסלמי היחיד בארץ ששפת הלימוד בו היא עברית.
כדאי לבקר במרכז הכפר ולראות כיצד הבתים משמרים את סגנון הבנייה האופייני להרי הקווקז: חצרות רחבות, מוקפות בגדרות שתוחמות את נחלתה של כל משפחה; שילוב של בתי חווה נפרדים עם הצורך להתקבץ יחדיו, וזאת כדי להתגונן מפני שבטי הבדווים, שהתקיפו את היישוב בשנים הראשונות לקיומו. במוזיאון המקומי לשימור המורשת מוצגות תלבושות הקרב המסורתיות: הלוחמים הצ'רקסים נדרשו לעמוד בהיקף מותניים של חמישים סנטימטרים - נמצא שזו המידה המבטיחה את גמישותם ואת יציבתם על הסוס. בחנויות המכולת שברחוב הראשי, המכונה "רגז", אפשר לקנות חלוז' (מאפה ממולא גבינה) וגבינה צ'רקסית מעושנת.
מושב שרונה
כביש 767 יורד אל ערוצו של נחל קמה ועולה ממנו בצידו השני, בסמוך למגרש הכדורגל של כפר כמא. עוד כ-2.5 קילומטרים, משמאל, מושב שרונה 3 . ראשיתה של שרונה בחווה חקלאית שהוקמה בימי מלחמת העולם הראשונה, והיא נקראה על שם ח'ירבת סרונה, הסמוכה אליה. החווה נעזבה ויושבה מחדש כמה פעמים, עד שב-1938 הוקם היישוב הנוכחי במסגרת יישובי "חומה ומגדל". כיום זהו מושב עובדים שפרנסתו על מטעים, רפתות ותיירות. בקצהו המזרחי של המושב יש צוק חד, חביב על גולשי רוח, שמנצלים את זרמי האוויר כדי לדאות מעל בקעת יבנאל והלאה. הצוק הזה הוא "המדרגה" הראשונה. קצה בקעת יבנאל הוא המדרגה השנייה בירידה לכינרת.
עין שרונה
כחצי קילומטר אחרי שרונה פונים ימינה לדרך עפר מסומנת כחול ואחרי חמישים מטרים פונים ממנה שמאלה לדרך מסומנת שחור. דרך זו מגיעה עד החורשה הקטנה שליד עין שרונה 4 . מעיין עין שרונה נובע כל השנה. לצידו יש חורשת אקליפטוסים קטנה ופינת ישיבה, ותענוג להצטנן כאן בימות הקיץ הלוהטים. המעיין נמצא בשיפוליה של ח'ירבת סרונה הקדומה. לפי מימצאים שהתגלו במקום נראה שבתקופה הרומית היה כאן יישוב יהודי.
יבנאל
משרונה יורד הכביש בתלילות. את הכינרת עדיין לא רואים, אבל לאן יורדים אם לא אליה? הירידה נותנת תחושה מטעה שהדרך אליה קצרה, אוטוטו, הושט היד וגע בה. ערוץ נחל שרונה, מימין לכביש, צהוב בקיץ וירוק עז בחורף. לאחר שני עיקולים חדים רואים משמאל את סמדר - בעבר מושב עובדים ועולים וכיום חלק מיבנאל. הכביש נוטה ימינה. הירידה הסתיימה לעת עתה, ועכשיו משייטים בבטחה, בכביש ישר כסרגל כמעט, ברחוב הראשי של המושבה יבנאל. בתים גליליים רחבי ידיים, ישרי קווים, עם מרפסת רחבה לשבת בה בערבי קיץ בצד וילות מודרניות יותר. פה ושם טרקטור חונה בחצר, פרות גועות ברפת, מתבן ישן. השילוב של חום בקעת הירדן, שכבר מורגש כאן, ושל מדרונות הבזלת החשופים של רמת יבנאל, נותן תחושה של ימים אחרים, איטיים יותר, תחושה שמתגברת ככל שמתקרבים למרכז המושבה 5 .
יבנאל, שהיתה בשנות ה-1930 המושבה הגדולה בגליל, הוקמה ב-1901 בסמוך לחורבת ימה, יישוב יהודי קדום המוזכר בתלמוד. חרף המחסור במים, העימותים עם השכנים ותנאי האקלים הקשים, קלטה המושבה עולים, ממזרח-אירופה בעיקר, ובהם סובוטניקים מרוסיה (נוצרים שומרי שבת, שחלקם התגיירו במרוצת השנים): חזקים, חרוצים, ועקשנים לא קטנים. בשנים האחרונות השתקעו ביבנאל חסידי הרב שלמה אליעזר שיק הברסלבי, והם מכנים אותה "עיר ברסלב בגליל". היחסים בין החרדים החדשים לבין המתיישבים הוותיקים ידעו תקופות מתוחות למדי, אבל אפשר שמזג האוויר החם הוא שהרגיע מעט את היצרים הלוהטים. נוסף למוזיאון המושבה הקטן ולבתים הישנים שהשתמרו או שומרו לתפארת ההיסטוריה, כדאי לסור לראות את "בית הבוץ". בית זה הוקם מטיט ומחומר טבעיים ב-1904, ועדיין עומד על כנו ליד בית משרדי פיק"א, קרוב לבניין המועצה. אקולוגים וחסידי פרמקלצ'ר ימצאו בו בוודאי עניין.
סוף סוף הכינרת
ממרכז המושבה 5 (פנייה אחת אחרי הרחוב שבו ניצב בית הבוץ) פונה הכביש הראשי שמאלה, ממשיך בירידה מתונה וחוצה את בקעת יבנאל. אחרי כשלושה קילומטרים מגיעים לצומת אלומות. בסמוך לכביש הקצר המוביל לאלומות יש חניון קטן המציין את מקומה של ביתניה עילית, מקום שבו חלוצי העלייה השנייה מרטו את עצמם בשיחות נפש לוהבות וכואבות. מהצומת ממשיכים ישר בכביש 767. עוד כמה עשרות מטרים, והכינרת נשקפת במלוא יופייה. הגיוני אפוא לעצור בחניון שבצידו הימני של הכביש 6 , מעט אחרי צומת אלומות, ולהשקיף. קל מאוד לזהות את היישובים שלמטה: המושבה כינרת משמאל, קבוצת כינרת והדגניות מימין, צומת צמח בהמשך. ממול, קרובים להפתיע, עין גב, האון והרי הגולן. שפך הכינרת לירדן יוצר בקעה ירוקה, דשנה, מתפוצצת משפע.
חלום כחול
שלושת הקילומטרים שבין צומת אלומות לכינרת הם ירידה שמורכבת מסידרה של מתלולים. האחרון שבהם הוא עיקול חד, כמה מאות מטרים לפני הכניסה (שמאלה) למושבה כינרת 7 . בתיהן של שמונה משפחות המייסדים נמצאים משני עברי רחוב המייסדים. בתחילתו, מימין - חצר כינרת המשוחזרת. ב-1908, לאחר ש"תוכנית אוגנדה" הוסרה מעל סדר היום הציוני, החליטה ההסתדרות הציונית להקים כאן חוות הכשרה לבני העלייה השנייה, שהיו אמנם שטופי אידיאלים, אך חסרי ידע מקצועי בסיסי בעיבוד אדמה. בחוות כינרת נולד רעיון הקבוצה והקיבוץ. החווה היתה מקום סוער, תחנת חובה לכל חלוץ גלילי. אנשי רוח, פעילים ופועלים, שביום חצבו בכביש טבריה-צמח, ובלילה חצבו רעיונות על התיישבות וסוציאליזם, וגם הספיקו לרקוד ולעשות עוד כמה דברים על הגורן. בין הבתים הבולטים במושבה: המרפאה (כיום מוזיאון המושבה), בית הספר (כיום בית המועצה המקומית) ובית טריידל - בית בן שתי קומות, עשוי אבני בזלת שחורות. הבית שימש כבית מלון, ובין אורחיו - רוטשילד, רופין, יוסף קלוזנר, מי לא - היה גם המשורר יעקב פיכמן. המסורת המקומית מספרת שהנציח את בית המלון בשיר הידוע "על שפת ים כינרת ארמון רב תפארת". וזה הארמון.
עוד כ-300 מטרים ואנחנו בצומת כינרת שבכביש 90, בקטע המיתולוגי המכונה כביש טבריה-צמח. קרוב מאוד לכאן, עוד 150 מטרים דרומה, בצידו הנגדי של הכביש, שוכן בית הקברות של קבוצת כינרת 8 . אחרי הירידה מהתבור אל הכינרת, קרוב לשפת המים, ליד קברה של המשוררת רחל, מובנות הרבה יותר מילותיה המשתאות: "הוי, כינרת שלי, ההיית או חלמתי חלום?"


סימני המסחר "שביל ישראל" ו"מלבן לסימון השבילים" מוצגים באתר מפה באדיבות החברה להגנת הטבע.
למידע נוסף היכנסו www.teva.org.il
מפת המסלול – גרסה להדפסה

רוצים להיות המדרגים הראשונים?

דרגו עכשיו
עוד טיולים מומלצים


פארק גורןפארק גורן מומלץ מפה9.3פארק גורן הוא מקסימום היער שאפשר לצפות מחורש ים-תיכוני. סבוך ולא גבוה במיוחד. וזו לא ביקורת, זה פשוט מה שיש. הפארק הזה הוא גם אחד מאתרי הפיקניק המסודרים ביותר בגליל העליון. הוא משתרע על-פני 2,000 דונם של חורש וצופה אל הערוץ היפה של נחל כזיב, שראשיתו בהרי מירון וסופו ליד אכזיב. יש בו המון פינות סתר, ושווה להסתובב מעט כדי למצוא אחת כזאת. מבקרים רבים באים לכאן כדי לטייל בשבילים הצרים שבחורש, המשולטים היטב בשלטים בצורת בלוט, פרי עץ האלון. אחרים באים אל פארק גורן כנקודת יציאה לטיול למבצר המונפור ונחל כזיב. אם אתם אוהבים ללכת, כדאי לכם לנצל את הפיקניק כדי לטייל בנחל, שנחשב לאחד הנחלים היפים בארץ. למרות השם כזיב, שרומז לכאורה על נחל אכזב, זורם כאן פלג מים כל השנה. לצד הפלג אפשר לראות שרידים של טחנות קמח עתיקות, וגם עצי דולב ענקיים עם עלים בצורת כף יד ושיחי ער אציל, שעליו היבשים משמשים לבישול וידועים כעלי דפנה. אם הירידה אל נחל כזיב, בשביל המסומן אדום, מילאה אתכם מרץ, אולי תבחרו להמשיך ללכת בשביל האדום ולעלות איתו במעלה ההר אל שרידי המבצר הצלבני מונפור שמשמעותו ההר החזק. ואם תטפסו לשם, תוכלו לקרא עוד
עוד טיולים