|
|
מי ומי בעולם החי
מערכת הספוגים (PORIFERA)
זוהי המערכה הפרימיטיבית ביותר של בעלי חיים רב תאיים. הספוגים יכולים להיות מעונפים, מסועפים, בעלי צורה של צינורות חלולים, ואפילו קרומיים, והם ניזונים באמצעות סינון חלקיקים קטנים המצויים במים: המים, הנשאבים פנימה דרך חורי הכניסה, מסוננים בתוך הגוף ונפלטים החוצה דרך פתחי הפליטה הגדולים יותר. החומרים הרעילים שברוב הספוגים מרחיקים מהם את מרבית הטורפים הפוטנציאליים.
מערכת הצורבים (CNIDARIA)
מערכה גדולה ומגוונת, שמיניה מתאפיינים בתאי צריבה, המשחררים חץ זעיר, עמוק לתוך גופו של הקורבן, ומשמשים לטרף ולהגנה. במערכת הצורבים שלוש מחלקות עיקריות:
• מחלקת האלמוגאים (Anthozoa). האלמוגים נחלקים לשתי תתי מחלקות עיקריות: אלמוגי השש ואלמוגי השמונה. מספר זרועותיהם של אלמוגי השש (ה"ששאים") שווה תמיד לכפולה של שש. קבוצה זו כוללת, בין היתר, את שושנות הים ואלמוגי האבן, המפרישים סידן פחמתי לשם יצירת שלד חיצוני, הבונה את שוניות האלמוגים. לאלמוגי השמונה (ה"שמונאים"), לעומתם, יש שמונה זרועות ציד לכל פוליפ (הפרט הבודד במושבת האלמוגים), הם אינם מפרישים על פי רוב סידן פחמתי ואינם בונים שוניות אלמוגים, אך בהחלט מהווים נדבך חשוב בשונית המסיבית. בין השמונאים נכללים האלמוגים ה"רכים" למיניהם, הגורגוניות, נוצות הים ועוד. לא כל האלמוגים חיים במושבות גדולות, וחלקם יחידאים (שושנות הים, אלמוגי אבן רבים). מרבית האלמוגים, ובמיוחד האלמוגים בוני השונית, מאכלסים בגופם כמות עצומה של זואוקסטנלות (אצות שיתופיות). האצות נהנות ממקום מחיה נוח ומוגן, והאלמוג נהנה מתוצרי הפוטוסינתזה שמבצעות האצות, המעניק לו תוספי מזון ואנרגיה, ואפילו חמצן.
• מחלקת ההידרתיים (Hydrozoa). ההידרתיים נפוצים בשתי צורות חיים עיקריות: בצורתם הישיבה (קבועת המקום) הם מופיעים כפוליפ בודד או כמושבה של פוליפים זעירים, ובצורתם החופשית (הידרומדוזה), הם נעים בשחייה. כמו מרבית האלמוגים, גם ההידרתיים ניזונים מטרף זעיר שהם לוכדים בעזרת תאי הצריבה שלהם.
• מחלקת מדוזות הסוכך (Scyphozoa). רוב מיני מחלקה זו פלאגיים (חיים בים הפתוח) ונישאים עם הזרמים. למדוזות יש בדרך כלל שלב חיים ישיב (קבוע מקום), אך זה קצר וזניח לעומת השלב המדוזואידי. נציגי המחלקה נפוצים מאוד בכל הימים, וצריבתם של חלק מהמינים קטלנית.
מערכת התולעים הטבעתיות (ANNELIDA)
מערכה רבת מינים של תולעים ימיות ויבשתיות, המתאפיינות בחלוקה של הגוף לפרקים (סגמנטים) זהים. המערכה כוללת גם שלשולים ועלוקות, אבל בים נפוצים בעיקר מינים ממחלקת התולעים הרב זיפיות.
• מחלקת התולעים הרב זיפיות (Polychaeta). המחלקה נחלקת לתולעים ישיבות (קבועות מקום) ותולעים חופשיות, המסוגלות לנוע על פני המצע או במים עצמם. אלו תולעים מפותחות יחסית, ועל פי רוב בעלות ראש מובהק, עם מערכת עצבים ואיברי אכילה וראייה.
מערכת הרכיכות (MULLUSCA)
מערכה גדולה ומגוונת, הכוללת שבע מחלקות שונות, כולן ימיות, ורק לאחת מהן (מחלקת החלזונות) יש גם נציגים יבשתיים. מיני המערכה מתאפיינים בקונכייה מסיבית המגינה עליהם, אם כי במינים רבים אבדה הקונכייה במהלך האבולוציה, והם אימצו אמצעי הגנה אחרים.
• מחלקת הצדפות (Bivalvia). על רוב המינים במחלקה זו מגינה קונכייה בעלת שני חלקים, הנסגרים באמצעות שרירים רבי עוצמה. מרבית הצדפות קבועות מקום, ודבוקות למצע ב"מלט" קשיח (אותו הן מייצרות בעצמן), שאגב כך מסייע לחיזוק השונית, אולם קיימים מינים המסוגלים להינתק ממקומם ולנוע למרחקים קצרים באמצעות סגירה ופתיחה מהירות של שני החלקים, כתגובה לאיום מצד טורף קרוב. מרבית הצדפות ניזונות על ידי סינון מים מהסביבה - זרם מים שנכנס מצינור אחד ויוצא מאחר.
• מחלקת החלזונות (Gastropoda). המחלקה הגדולה ביותר במערכת הרכיכות, המונה כעשרות אלפי מינים ברחבי העולם ומאות מינים בים סוף ובים התיכון. אף שהמאפיין המובהק ביותר של מחלקת החלזונות הוא הקונכייה, קיימות בתוכה כמה קבוצות שבמהלך האבולוציה איבדו את קונכיותיהן. מבין "החלזונות העירומים" הללו מפורסמת בעיקר סדרת החשופיות המרהיבה, שמיניה ססגוניים לא פחות משונית האלמוגים שעליה הם יושבים. צבעי החשופיות נועדו להזהיר את הטורפים כי הן מכילות רעלים מסוכנים, ולספק הגנה חלופית לקונכייה שנעלמה. בקרב החלזונות ישנם מינים טורפים, אך מרביתם ניזונים מאצות.
• מחלקת הראש - רגליים (Cephalopoda). נציגי מחלקה זו מצויים בכל האוקיינוסים והימים, ומגיעים לגדלים מפלצתיים. רוב המינים מצוידים בשמונה עד עשר זרועות הסמוכות לראש, ומכאן השם "ראש - רגליים". לבעלי החיים המשתייכים למחלקה תכונות מופלאות רבות כמו: "הנעת סילון" למנוסה בעת מצוקה, פיזור נוזל שחור דמוי דיו להסוואה, יכולת לשנות את גון העור ומרקמו כהרף עין בהתאם לצבע המצע, שליטה בציפה על ידי החדרת גזים למדורי גוף פנימיים, ראייה משובחת, בלוטות רוק המכילות ארס קטלני וכריות הדבקה רבות עוצמה על גבי הזרועות. שלוש הקבוצות העיקריות במחלקה זו הן התמנונים (octopus), הדיונונים (squid) והדיונוניות (cuttlefish), ובמעמקי האוקיינוסים עדיין משוטט גם נציג של קבוצה קדומה ששלטה בעבר באוקיינוסים - הנאוטילוס המסתורי ובעל הקונכייה.
מערכת פרוקי הרגליים (ARTHROPODA)
המערכה רבת המינים ביותר בממלכת בעלי החיים, בעיקר בזכות מחלקת החרקים, הכוללת את סדרת החיפושיות האינסופית. עוד נכללים במערכה זו העכבישים, העקרבים ותת מערכת הסרטנים, שעיקר המינים בה אקווטיים (החיים במקווה מים כלשהו).
• תת מערכת הסרטנים (Crustacea). תת מערכה מגוונת מאוד, הכוללת את הסרטנים קצרי הבטן, מיני לובסטרים ענקיים, בלוטי ים ישיבים (קבועי מקום), חסילונים (שרימפס) זוהרים, ומינים קטנים החיים בלהקות ענק ונישאים כחלק מהפלנקטון, כמו סרטני הקריל - מזונם של הלווייתנים הגדולים.
מערכת קווצי העור (ECHINODERMATA)
מערכה זו היא אחת המתקדמות והמפותחות בעולם חסרי החוליות. רוב מיני המערכה מתאפיינים בסימטרייה מחומשת (חלוקת הגוף לחמישה חלקים), אם כי במהלך האבולוציה איבדו חלק מהמינים את הסימטרייה המחומשת, ופיתחו במקומה סימטרייה דו צדדית. מינים רבים במערכה זו מתאפיינים בבליטות ובקוצים, המתארכים משכבת העור, ומכאן שם המערכה. במערכת קווצי העור קיימות חמש מחלקות:
• מחלקת כוכבי הים (Asteroidea). רוב המינים במחלקה זו שטוחים ובעלי חמש זרועות (או יותר, בכפולות של חמש) סימטריות בצורת כוכב. כוכבי הים הם טורפים הניזונים מכל הבא ליד - שושנות ים, אלמוגים, רכיכות ואפילו דגים. במקומות מסוימים בעולם, מהווים הכוכבים את אחד האיומים הטבעיים המרכזיים לקיומן של שוניות האלמוגים. הם מתיישבים על פני האלמוג, שולפים את קיבתם אל מחוץ לגוף, ומפרישים ממנה מיצי קיבה הממיסים את הגיר ומאפשרים להם לעכל חומרים מזינים מן האלמוג. כוכבי הים יכולים לפצל את גופם ולהשליך מעצמם זרוע אחת או יותר כהגנה מפני טורף, בדרך כלל כוכב ים אחר. בעוד הטורף סועד את ליבו בזרועות שהושלכו, מציל הכוכב הפגוע את עצמו, ובמהרה משלים את החסר בתהליך רגנרציה (בנייה מחדש של רקמות הגוף). מינים רבים אף משתמשים ביכולת זו לצורך רבייה א- מינית: הזרועות שהושלכו בונות פרט חדש, שאינו פרי הזדווגות והפריה. כך קורה שלעיתים קרובות מבחינים בכוכב בעל שלוש או ארבע זרועות.
• מחלקת קיפודי הים (Echinoidea). הקיפודים נפוצים בסדקים שבין הסלעים במים רדודים, וניזונים מאצות שהם מגרדים מהסלעים בעזרת מערכת שיניים חזקה. קיפודי הים מצוידים בקוצים ארוכים היוצאים מתוך עורם, ולעיתים קרובות נושאים עליהם ארס מסוכן. דגים מסוימים מתמחים בהפיכת הקיפודים על גבם, שבירת קוציהם ואכילת קרביהם.
• מחלקת מלפפוני הים (Holothuroidea). בניגוד לשאר חברי מערכת קווצי העור, למלפפונים אין סימטרייה מעגלית ומחומשת, אלא דו צדדית ומוארכת. הם ניזונים מרקב או מיצורים זעירים שהם אוספים מהקרקעית החולית באמצעות זר זרועות המקיף את פיהם. רוב מלפפוני הים מצוידים באיבר הגנה, שבעת סכנה משחרר דרך פי הטבעת שלהם חוטים דביקים, המקשים על הטורף. אמצעי הגנה נוסף של חלק ממיני המלפפון הוא שחרור איברים פנימיים מתוך גופם, המיועדים להשביע את הטורף מבלי להיטרף בעצמם. את החסר משלימים המלפפונים בתהליך רגנרציה (בנייה מחדש של רקמות הגוף).
• מחלקת חבצלות הים (Crinoidea). לבני מחלקה זו זרועות מנוצות (לרוב בכפולה של חמש), הלוכדות חלקיקים מהמים ומובילות אותם לעבר הפה. זר של זרועות דקות בחלקן התחתון של החבצלות משמש לאחיזה בסלעי השונית.
• מחלקת נחשוני הים (Ophiuroidea). קווצי עור קטנים, בעלי דיסק מרכזי, שממנו מסתעפות זרועות דקות. רוב המינים במחלקה זו חיים על גבי או בתוך בעלי חיים אחרים, כאלמוגים, ספוגים וחבצלות ים. רוב נחשוני הים ניזונים על ידי שליחת זרועותיהם הארוכות למול הזרם וליקוט חלקיקי מזון זערוריים.
מערכת המיתרניים (CHORDATA)
המערכה המתקדמת ביותר בממלכת בעלי החיים, הכוללת גם את תת מערכת החולייתנים, עימה נמנים גם היונקים, ובכללם האדם. כל בני המערכה הזו מתאפיינים במיתר גב, לפחות בשלב החיים העוברי, שאצל החולייתנים מהווה את הבסיס לעמוד השדרה.
• תת מערכת האצטלנים (Tunicata). רוב מיני האצטלנים שאפשר לראות בים הם ישיבים (קבועי מקום), ועל אף שחלק לא מבוטל מהם יוצר מושבות גדולות, הבולטים ביותר בשונית הם היחידאים. האצטלנים מצוידים בשני פתחים שגודלם משתנה לפי הצורך, והם מיועדים לכניסה וליציאה של מים לצורך סינון החלקיקים שמהם הם ניזונים.
• תת מערכת החולייתנים (Vertebrata). בתת מערכה זו נכללים בעלי החוליות שיש להם עמוד שדרה, והיא נחלקת באופן מסורתי לחמש מחלקות: דגים, דו חיים, זוחלים, עופות ויונקים.
מחלקת הדגים. את מחלקת הדגים מקובל להחשיב כעל- מחלקה, שבה שלוש מחלקות: דגי הגרם - הדגים בעלי השלד הגרמי, המהווים את מרבית הדגים שפוגשים בשונית או בים הפתוח; דגי הסחוס - מחלקה הכוללת את הכרישים ואת הבטאים (קרובי משפחה של הכרישים), שהשלד שלהם עשוי מחוליות סחוסיות; וחסרי הלסתות - מחלקה הכוללת כמה מינים פחות מוכרים לצוללים, החיים בדרך כלל בעומק הים.
|
|
|
