 |
||
|
 |
 
|
 |
 |
|
|||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
|
ים סוף אורך: 1,930 ק"מ שטח: מפרץ אילת כ-2,880 קמ"ר, ים סוף - כ-450,000 קמ"ר עומק מרבי: 1,830 מטר במפרץ אילת, 2,850 מטר בים סוף טווח טמפרטורות: 26-20 מעלות צלזיוס במפרץ אילת, משתנה מאוד בים סוף מליחות: 4.1 אחוזים במפרץ אילת, המליחות הולכת ויורדת ככל שמדרימים עבר ועתיד ים סוף (הים האדום) הוא למעשה אוקיינוס צעיר בהתהוות - לשון ים מוארכת, ההולכת ומתרחבת בעקבות התרחקות הלוח של חצי האי ערב מיבשת אפריקה, התרחקות שהחלה לפני כ- 25 מיליון שנה, והיא חלק מתנועת היבשות הגלובלית. מפרץ סואץ ממיצר באב אל- מנדב שבדרומו נמשך ים סוף צפונה לאורך כמעט 2,000 ק"מ, ומסתיים בשני מפרצים מוארכים, התוחמים את חצי האי סיני משני צדדיו: מפרץ אילת (מפרץ עקבה) ממזרח ומפרץ סואץ ממערב. מפרץ סואץ הרדוד (שעומקו המרבי עומד על 73 מטר) תחום בדרומו במיצר גובאל הרחב, ומדרגת עומק חוצצת בינו לבין ים סוף, העמוק ממנו בהרבה. חפירת תעלת סואץ בצפון המפרץ הפכה אותו ואת ים סוף לאחד מנתיבי השיט החשובים בעולם, מעבר נוח בין האוקיינוס ההודי וארצות המזרח הרחוק אל ארצות הים התיכון ואירופה. בנוסף, מאפשרת התעלה תנועת בעלי חיים בין הים האדום לים התיכון, תנועה שנודעת לה השפעה כבירה על האקולוגיה של הים התיכון דווקא. מפרץ אילת 12 הקילומטרים המוכרים והאהובים של חופי אילת הם קצה- קצהו של מפרץ אילת, שבעצמו מהווה שלוחה קטנטנה בלבד של ים סוף. אורכו של המפרץ, שאותו חולקות עימנו מצרים, סעודיה וירדן, הוא כ- 180 ק"מ ורוחבו הממוצע כ- 16 ק"מ (באזור ישראל וירדן רוחבו כ- 6 ק"מ בלבד). במשך רוב ימות השנה נושבות במפרץ אילת רוחות צפון- מערביות עד צפון- מזרחיות בעוצמה בינונית. כיוון שמרחק הנשיבה משפיע על עוצמת הרוח, הים בצפון המפרץ שקט בדרך כלל, אך ככל שמדרימים הוא עולה ונעשה גבה גלי. הרוחות הדרומיות, המנשבות באזור בין החודשים אוקטובר ואפריל, מביאות עימן לעיתים ים סוער וגלי ענק, המתנפצים בעוז על החופים הצפוניים. בימים כאלה, הידועים באילת כימים של "סערה דרומית", כדאי לשמור על מרחק מהים. ההפרש בגובה המים בין זמני הגאות והשפל יכול להגיע באילת עד מטר, דבר העלול לגרום בקיץ לתנאי יובש באזור הכרית (שתחומיו הם קו המים העליון בזמן הגאות והקו התחתון בזמן השפל), ואף לגרום לחשיפה מסוכנת של חלק משונית האלמוגים לאור שמש ישיר. גם רוחות המונסון, הנושבות בקיץ מים סוף לעבר האוקיינוס ההודי, ו"דוחפות" עימן כמויות מים גדולות, תורמות להורדת מפלס המים במפרץ, שבקיץ עשוי להיות נמוך בכ-30 ס"מ מבחורף. שיפוע הקרקעית לאורך חופי מפרץ אילת תלול מאוד ומשווה למפרץ המוארך צורת אמבטיה. כתוצאה מכך, חלקיקים החודרים לים ושוקעים לקרקעית אינם מורחפים בחזרה לעמודת המים (המים שבין הקרקעית לפני השטח), והמים נשארים צלולים ונקיים במשך רוב ימות השנה. באביב, לעומת זאת, מתרחש במפרץ "הערבול העונתי": שכבת המים העליונה שהתקררה במהלך החורף שוקעת, ומי עומק עולים לפני השטח, כשהם נושאים איתם חומרי הזנה וגורמים לפריחת אצות ירוקיות, המעכירות את המים ודומיננטיות גם באזור השונית. בסביבת המפרץ שורר אקלים מדברי חם ויבש. כיוון שגם כמות המשקעים במקום זניחה, אספקת מי הנגר אינה מצליחה לפצות על האידוי הרב, והפיצוי מגיע מים סוף. ממיצר טיראן שבדרום המפרץ, המהווה מפתן תת ימי צר ורדוד, חודרת אל תוך מפרץ אילת מים סוף שכבת המים העליונים, החמים והעשירים בחמצן. זרם המים נודד צפונה לאורך צידו המזרחי של המפרץ, וחוזר דרומה לאורך צידו המערבי, עד שהוא יוצא בחזרה ממיצר טיראן כזרם תחתי. טמפרטורת המים בפני השטח, הנעה במשרעת צרה יחסית, מאפשרת את קיומן של מערכות ביולוגיות הרגישות לטמפרטורות נמוכות, כשונית האלמוגים. שונית האלמוגים שונית האלמוגים היא בית הגידול העשיר ביותר במינים, צורות וצבעים על פני כדור הארץ. הניגוד המושלם בין הגוון הכחול האחיד של המים הצלולים לבין שלל הצבעים והצורות של השונית מרתק ומגרה את העין. השונית מתהדרת בעשרות מינים של אלמוגים, ספוגים, אצטלנים, סרטנים, תולעים, כוכבי ים, חלזונות, קיפודים, שושנות ים, תמנונים, בלוטי ים, צדפות ועוד רבים אחרים, המוקפים בשפע אדיר של דגי שונית. מקורו של כל העושר הזה בזחל זעיר בשם פלנולה ("פגית"), מספר מילימטרים אורכו, הנישא בזרמי המים כחלק מהפלנקטון. הזחל הוא אלמוג צעיר בראשית חייו, המחפש מקום לגדול בו. עם הזמן שוקעת הפלנולה על גבי מצע סלעי, כזה המצוי לרוב במפרץ אילת, ומכה בו שורש. הריסים המיקרוסקופיים ששימשו את הזחל לתנועה נעלמים, ובמקומם מופיעות זרועות ציד ללכידת טרף; הגוף נדבק למצע והופך לישיב (לא נייד); והפלנולה הופכת לפוליפ- היחידה הבסיסית המרכיבה את האלמוגים. הפוליפ הבודד מתרבה ברבייה א- מינית על ידי חלוקה, עד שנוצרת מושבת אלמוגים שכל פרטיה זהים זה לזה. בשלב מאוחר יותר מתקיימת במושבה גם רבייה מינית חלק מתאי הזרע הרבים המשוחררים למים פוגשים באקראי ביציות ומפרים אותן, וכך הופכים לפלנולות נודדות, שכל אחת מהן מחפשת מקום להקים בו מושבה משלה. במקומות שבהם שוררים תנאים מתאימים - מים רדודים שאור השמש חודר אליהם, והם חמימים ועשירים בחמצן - מצטופפות הרבה מושבות אלמוגים ממינים שונים ויוצרות שונית אלמוגים. מהמים שסביבם מחלצים הפוליפים יונים של פחמן וסידן, והופכים אותם למשקעי גיר קשיח, היוצר סביבם מבנה בצורת גביע. רוב נפחה של שונית האלמוגים מורכב למעשה מגיר המגיע משלדי אלמוגים מתים בני אלפי שנים, ורק השכבה החיצונית ביותר מורכבת מאלמוגים חיים. בכוחות עצמם בלבד לא היו האלמוגים מצליחים לבנות את המבנים הגדולים ביותר שבנו יצורים חיים. רבים מסייעים להם בעבודתם. שותפיהם החשובים ביותר הם הזואוקסטנלות, אצות מיקרוסקופיות החיות ברקמות הגוף של אלמוגי האבן, בוני השונית. האצות מבצעות פוטוסינתזה, תהליך שבו מנוצלת אנרגיית השמש ליצירת מזון וחמצן, ומעניקות לאלמוגים סביבה עשירה בחמצן ובתוספי מזון. זו הסיבה שאלמוגים בוני שונית נמצאים בשכבות המים המוארות ביותר, ואף נלחמים זה בזה על גישה לקרני השמש, בדומה לצמחים ביערות העד. האצות מרוויחות מהשותפות הגנה מטורפים וגישה לאור השמש. אלמוגים שברקמותיהם אצות שיתופיות צומחים ובונים שונית במהירות וביעילות גבוהות בהרבה מאלמוגים החיים ללא שותפות כזו. עוד טורחות על בניית השונית אצות גירניות, היוצרות שכבת גיר משלהן על גבי שלדי האלמוגים ומחזקות אותם במעין חומר מלכד. מלבד האלמוגים ושותפיהם הישירים, ישנם דיירים נוספים בשונית, המשלמים לה "מיסי ועד בית" ומשתתפים בבנייתה ובחיזוקה: צדפות ענק המפרישות חומרי דבק קשיחים, חלזונות מושבתיים המפרישים סביבם גיר כהגנה, אלמוגי אש המפרישים סידן ועוד. מנגד קיימים בעלי חיים הפועלים בכיוון ההפוך: תולעים הקודחות בגיר ויוצרות בו מחילות, צדפות המתחפרות בתוכו, דגי תוכינון הנוגסים בסלע וניזונים ממנו, כוכבי ים טורפי אלמוגים ועוד. המערכת האקולוגית של השונית היא למעשה תוצר של כל תהליכי הבנייה והבלייה הביולוגיים הללו, בתוספת תהליכים לא- ביולוגיים כמו פגעי הטבע והאדם, ובהשתתפות בעלי החיים הנמשכים לבית הגידול הצבעוני והמגוון הזה. האדום האדום הזה שמו המקראי של הים הידוע בעולם בשם "הים האדום" הוא "ים סוף". מקור השם "ים סוף" ברור: צפון מפרץ סואץ, מקום החצייה המשוער של בני ישראל, היה באותה תקופה אזור בוצי, עשיר בסוף. מקור השם "הים האדום", לעומת זאת, ברור פחות. כיוון שהיוונים, שהעניקו לים את השם הזה, לא ציינו מדוע עשו זאת, נותרה הסיבה לכך פרוצה להשערות, מופרכות יותר או פחות: רומנטיקה: השקיעות הקסומות מעבר להרי הגרניט צובעות את השמים באדום עז המשתקף במי הים. בוטניקה: פריחה עונתית בסוף הקיץ ובתחילת האביב של האצה אדומיון צובעת את המים בגוון ורדרד-אדמדם. בלשנות: שיבוש של המילה האנגלית Reed (סוף), שהתגלגלה ל-Red במשך השנים. הבעיה: היוונים השתמשו בכינוי "הים האדום" הרבה לפני שהומצאה השפה האנגלית. היסטוריה: במקור נקרא הים האריתריאני (הוא הים האדום) על שם שליט הממלכה אריתרס, הלא הוא המלך אדום המקראי. |
|
||||||||||||||||||||||||
|
