נצרת בפיג'מה

העיר נצרת מזמינה ללילה, לא תקפצו על ההזדמנות? בטח תקפצו, תקפצו לכנסיית הבשורה, תקפצו למסעדת אל רידא, תקנחו בממתקי אלמוכתאר ותישנו בפאוזי עאזר. נצרת תספק לכם יומיים נהדרים ואתם תוכלו לראות אותה בלילה, בין הסדינים


יאיר זיידנר | 5.1.2016
לבקר בעיר, לבלות בה את היום ולפנות ערב לחזור הביתה, אל הקן, יכול להיות דבר מאוד נחמד וחוויתי אבל הוא לוקה בחסר. כדי לחוש ממש את המקום צריך להישאר לחשיכה, כשהרחובות מתרוקנים ממבקרים מזדמנים והעיר לובשת פיג'מה. הרי אנחנו לא מכירים באמת אף אחד עד שלא נראה אותו בפיג'מה שלו, נגניב מבט אל הספר המונח ליד המיטה, ונטה אוזן כדי לשמוע אם הוא נוחר בלילה. כך גם עם העיר. עד שלא מסתובבים בין מצעיה, וחוקרים את התנועה הלילית שלה, עד שלא מאזינים לקולות איתם העיר נרדמת ומתעוררים אל הריחות שהיא מתמלאת בהם עם שחר, לא מכירים באמת את העיר. למען האמת, ככל שמאריכים את השהייה במקום כך נקרות בדרך הפתעות וחוויות מעניינות.

תרמילאות בישראל
בנצרת, עם העיר העתיקה שלה, האטרקציות הנוצריות והבקלאוות, החוויה גדולה עוד יותר. יחד עם זאת, יש משהו עצוב בסמטאות הריקות של העיר העתיקה בלילה, ועוד יותר עצוב כשרואים שגם במהלך היום רוב בתי העסק בחלק העתיק סגורים. תושבי נצרת אוהבים את הקניונים החדישים שנפתחו בפאתי העיר ומגיעים פחות ופחות לקנות בעיר העתיקה. על אף כל זאת, הסמטאות לא איבדו את הרומנטיקה האופפת ערים עתיקות. ואיזו רומנטיקה מסתתרת מאחורי הדלת הקטנה של בית פאוזי עאזר. הבית, שקט אמנם, אבל פעיל ומגוון, מפגיש אנשים מכל העולם בסגנון שמזכיר גסטהאוסים בטיולי התרמילאים המוכרים לישראלים היטב. כאן הצליחו ליצור פינה אוניברסלית בתוך האווירה הנצרתית המקומית כך שעם כל הייחוד של המקום הוא אינו נראה זר בסביבתו.

באכסנייה קיימות כמה אפשרויות ללינה בכמה סוגי חדרים. ניתן לישון, ממש כמו בטיול, יחד עם עוד אנשים בחדר בשיטת דורמיטורי או לקבל חדר לבד, התשלום בהתאם כמובן. החדרים בקומה העליונה הם חדרים אותנטיים, עם תיקרות גבוהות, ציורי קיר ודלתות מקוריות מעץ, החדרים למטה יותר סטנדרטיים ופחות מעוררי השראה. במטבח המשותף תוכלו תמיד לעשות לכם תה או קפה, והמתנדבים במקום יוציאו מהתנור כמעט כל ערב עוגה שממלאת בריח אפייה מתוק את כל הקומה. בחלל האירוח המשותף אפשר לגלוש באינטרנט או לשלוף ספר ממקבץ הספרים שבארון, ובעיקר לשבת, להרגע ולהבין שיש תחליף גם בארץ לחופשה בחו"ל. המושג תיירות פנים מקבל פה את המובן הראוי שלו.

בשורה תיירותית
כל בוקר יוצא מההוסטל סיור מודרך בסמטאות העיר העתיקה וממנו אפשר להמשיך, כפי שאנחנו עשינו, אל המקומות הקדושים החשובים של נצרת. לא צריך להיות נוצרי אדוק כדי להתפעל מכנסיית הבשורה. קומה ראשונה אפלה עם אווירה ימי-ביניימית וקומה שנייה עם פאר והדר קאתוליים שמזכירים את אירופה. והכי מרשים, בעיני העין היהודית שלי לפחות, הוא אוסף עבודות האמנות ששלחו מדינות רבות בעולם ומתארות את מרים - מריה - אם ישוע. העבודות שתלויות בחצר הכנסייה, וגם בפנים בקומה השנייה, מציגות מריה יפנית, שחורה, אינדיאנית או ערביה. מעולם לא נראתה מריה כל כך רב תרבותית. כנסיית יוסף הסמוכה, כנסייה קטנה ונעימה היא גם מקום ששווה להיכנס אליו.

הארוחה היא תירוץ לכנאפה
טוב, מספיק עם תרבות, גם לאכול צריך ובנצרת בהחלט יש איפה לאכול. אם עולים עם הרחוב הצמוד לגדר כנסיית הבשורה ממערב, רחוב אל-בישארה, מגיעים במהרה למסעדת אל-רידא. מקום אסתטי, יפה וגם טעים. כדאי להזמין אחד מסוגי המאפים שהם עושים עם בצק ובשר ולמלא את הבטן בארוחה שהיא שילוב של מזרח ומערב. לקינוח צאו, ורדו למטה, אל אחד הרחובות הראשיים של נצרת, רחוב פאולוס השישי. שם חפשו, כמונו, כנאפה ובקלאות בממתקי אל מוכתאר, באבו-דיאב, או פנו שמאלה אל רחוב איכסאל והמשיכו בהליכה משתלמת לממתקי אחמד מח'רום. אופציות לא חסרות.

בדרך חזרה לפאוזי עזאר, הסתובבנו קצת בשוק העיר העתיקה, קנינו קפה שחור טחון באחד מהסניפים של משפחת פאהום, בעלת ההגמוניה על ענף הקפה בנצרת, והצצנו אל המסגד הלבן שבלילה ראינו אותו מאיר באור יקרות. למי שיש עוד זמן כדאי גם לבקר בעוד כנסייה יפה, אינטימית יותר, היא הכנסייה האורתודוכסית באיזור כיכר המעיין, וממש קרוב אליה נמצא גן עדן של תבלינים באל באבור (לא המסעדה המפורסמת).

נצרת למתקדמים
בלב העיר העתיקה יש עוד כנסייה יפה ונסתרת ששייכת לזרם הנוצרי הגדול ביותר בארץ, אם כי לא הגדול ביותר בנצרת. כנסיית בית הכנסת היא נקראת כי כאן המסורת ממקמת את בית הכנסת שבו התפלל ישוע, ואף הרגיז את הקהילה בביקורת שהטיח בפניה על דברי תורה. בצמוד לאתר ההיסטורי נמצאת הכנסייה המודרנית והפעילה של היוונים-קאתוליים של נצרת. כדאי לציין שנצרת היא גם בסיס טוב לטיולים, בין אם בעקבות ישוע עד הכינרת או בעקבות המטיילים הישראלים אל נחלי הגליל התחתון ושמורות הטבע הפזורות סביב הכינרת.

אז ראיתי את נצרת בפיג'מה ואני רוצה להגיד לכם שהתאהבתי בה יותר. כיף להירדם איתה, אני אוהב את הקולות שהיא משמיעה בלילה והיא אפילו יפה בבוקר, ככה כמו שהיא, בלי איפור ולפני מקלחת. ביציאה מהעיר לא לשכוח לעבור בהר הקפיצה, לאחת מנקודות התצפית היפות בארץ.

אז איפה היינו?
בית פאוזי עאזר, כנסיית הבשורה, מסעדת אל-רידא, ממתקי מח'רום, תבליני אל באבור
מאמרי מערכת