והפעם חידוש - מיכל האמא ושירה הילדה מדווחות ביחד על הצגה

מיכל ושירה בתה בת השלוש צפו ביחד בהצגה אליעזר והגזר ולהלן התרשמותן המשותפת מפי מיכל


מערכתמפה | 22.7.2010
סביב יום הולדתה ה 3 של בתי שירה, החלטתי שהבשיל הזמן לבקר בהצגה "אמיתית". בחרתי בהצגה אליעזר והגזר מתוך ההנחה ששירה מכירה את הסיפור ולכן יהיה לה קל להתחבר ולעקוב אחר העלילה. כל אחד יודע שילדים אוהבים שמספרים להם שוב ושוב את אותו הסיפור המוכר והידוע. ציפיתי למעין הצגה פשוטה, עם סיפור מוכר וטקסט פשוט, שירים נושנים וידועים ואולי אף מוסר השכל נחמד. במקום זה פגשנו שירה ואני הפצצה של גירויים; הפקה ססגונית וגרנדיוזית משהו, עלילה פתלתלה ומסובכת מדי לגיל קהל היעד, טקסטים ארוכים ומייגעים ושירים בהעמדות בסגנון האירוויזיון והפסטיגל. יש לציין לטובה את התפאורה המצוירת אך ניכרת תזזיתיות בבימוי: שחקנים נכנסים ויוצאים בזה אחר זה מן הבית של סבא אליעזר וסבתא אלישבע. דמות אחת כמעט שלא הספיקה לסיים את המשפט וכבר הדמות הבאה התחילה לדבר. שטף של טקסט ומילים ואז שירים שלא תמיד קשורים לעלילה אלא נראים יותר כ"סתימת חורים". סבא אליעזר שותל גזר ומגלה לקהל שזה סוד ושלא יגלו לסבתא אלישבע, אך הסיפור לא היה ברור. הילדים לא הבינו למה לא לגלות לסבתא. שירה שלי החלה לאבד ענין בעלילה שנסתה להיות יותר מדי מתוחכמת. בשלב מסויום בהצגה התחלתי לחוש את אותות השעמום של שירה ואולי גם איזו תחושת הצפה בשל עודף הגירויים. יחד עם זאת, לילדה שלי יש נטייה לדבר פתאום על החוויות הרבה זמן אחרי שהן קורות וחודשיים אחרי ההצגה היא פתאום הזכירה את הציפורים ואת ה"איש" שבנו כדי לגרש את הציפורים. כנראה ששירה, שזו לה הפעם הראשונה בהצגה "אמיתית", התפעלה משלל הצבעים הססגוניים של התלבושות והתפאורה, מהאורות ומהשירים שהכירה. אני הצטערתי שלא קיבלנו יותר מאשר ארוע פסטיגלי עם עלילה חסרת כיוון ומסר ברור. לא בטוח שאנשי ההפקה והבמאי אדם, מבינים מה ילדים בגיל כה צעיר צריכים. אולי הם חושבים שהם יודעים מה ההורים רוצים...

מאמרי מערכת