אוכלים את הטבע

" לא רוצה לבוא !" כך התחיל עוד בוקר שבת טיפוסי. מסתבר שסמכות הורית בזמן הנכון, רצוי אחרי כוס קפה, יכולה לתרום להתפתחות הילד ואפילו להנאתו


חיליק גורפינקל | 9.1.2012
דניאל רובץ מול הטלוויזיה. שבת בבוקר והוא כהרגלו רק רוצה לנוח משבוע הלימודים הארוך והמפרך בכיתה א'. אנחנו מסבירים לו שהפעם זה לא ילך. אין מי שישמור עליו וכבר מאוחר ובכלל, הגיע הזמן שיצא קצת מהבית וישאף מעט אוויר צח. ברבע לעשר אנחנו יוצאים מהמכונית. תוך דקה דניאל כבר ניצב על ראש סלע גדול, כולו חיוכים ואושר. לפעמים שווה להתעקש.

מדריך טוב הכול טוב

בעשר מסתדרת שיירת המכוניות הגדולה ונוסעת על שביל העפר. בסך הכל עוד 300 מטר לתוך היער. בחניון הגדול שבין האורנים אנחנו חונים ומצטרפים לשאר מטיילי השבת של החברה להגנת הטבע. אנחנו מתאספים סביב ה"מדריך". המדריך אינו סתם מדריך. אורי מאיר-צ'יזיק הוא האורים והתמים של צמחי הבר בישראל. בכל זאת, הוא הרי כתב את הספר. הספר- צמחי בר למאכל (הוצאת מפה, 2010) - הוא לא עוד לקסיקון כבד ראש אלא ספר בישול נהדר המעניק לבשלנים בונוס נהדר בדמות מגדיר צמחי בר ומדריך טיולים העונה על שאלת השאלות- איפה אפשר למצוא אותם.

למשל ביער חורשים. רבע שעה מתל אביב מתגלה לנו גן עדן קטן. רק אתמול ירד כאן מבול ועכשיו הכל ירוק ויש אפילו כמה כלניות ורקפות המתחבאות כמו בשיר מתחת לסלע. אורי מחלק שקיות זבל ענקיות לילדים ואני תוהה האם הוא באמת מתכוון לבקש מהם לברא את היער כולו. 'לפני שנתחיל, בואו ננקה את מה שהשאירו כאן בטעות מטיילים שהיו כאן לפנינו...' הוא מבקש והילדים נעתרים בשמחה לבקשה היפה.

בעקבות צמחי המאכל

אחרי שהחניון מבריק ומצוחצח, כמו שאורי מתאר זאת, זה לא לקח יותר מחמש דקות, ככה זה כשיודעים איך לבקש יפה מילדים, הוא מזמין אותנו להידקר קצת. בתוך שיחי הקוצים התוחמים את החניון מסתתרים להם אספרגוסים. כן-כן, אותו צמח יוקרתי בגרסתו הטבעית והטעימה פי אלף. בסוף הסיור יהפכו האספרגוסים, סליחה, אספרגי החורש הללו, לחביתה נהדרת.

אבל עכשיו, אחרי שנדקרנו בחיוך, אנחנו מטפסים איתו על הגבעה הקטנה ולומדים. הנה שומר הבר, על עליו וזרעיו המשמחים כל חובב ערק רציני, אני למשל. והנה גם החוטמית הזיפנית , אותו צמח פשוט למראה שפורח באביב בסגול מרהיב לא רחוק מכאן על כביש שש, ועכשיו אנחנו לומדים איך לאכול את עליו. והנה אפילו הלוף הידוע לשמצה שמי שמכיר אותו יודע שהוא רעיל ומסוכן. לא נכון, אומר מאיר-צ'יזיק. מסוכן אם תאכל ממנו קילו. אם תטעם תדע לשונך מיד שלא לאוכלו. הצריבה תהיה לא נעימה. ואם תבשלו אותו עם צרור עלי חומעה הוא יהיה העלה הטעים מכולם. רק לא לשכוח קצת שמן זית ומיץ לימון.

לא דפוק ולא כבוש

והנה גם זיתים מצומקים, ישר מהעץ. כל המיתוסים נשברים. זית לא כבוש יכול להיות טעים? מסתבר שכן, אם הוא כבר שחור ומצומק דיו, מכוער למראה ונהדר לטעם. לפחות למי שיש לו נטייה קלה לסאדו- מזוכיזם. לי יש. באוכל. כשאהיה גדול אולי אשתמש בזה גם במקומות אחרים. עכשיו תורה של מרוות יהודה. סוף-סוף משהו שגם אני מכיר היטב ויודע לא רק לזהות אלא גם מה לעשות איתה. ממולאים שיגרמו לעלי גפן להחוויר מבושה. אורי לא מסתיר מאיתנו שאפשר לעשות את אותו דבר גם עם עלי רקפת אך מזכיר לנו מיד שזה אסור. צריך להכיר את המסורת, גם אם עכשיו היא אסורה. אם לא נדע, לא יישאר לזה זכר, הוא אומר. וכך זה נמשך. והנה זה פלא. אף מילה על חוביזה או עולש, אלו שכל מטייל מסעדות מצוי שכבר ביקר באל באבור או מסעדת הבית בעין ח'וד כבר מכיר. מסתבר, שיש חיים לפניהם ואחריהם.

על חביתת אספרגוס ועלים אחרים

אחר כך אנחנו חוזרים לחניון, לא לפני שאורי שולח את הילדים ואותנו ללקט קצת בדרך למטה. אורי וזאב, עוזרו, מחממים סירי פויקה, סאג'ים ומחבתות על המדורה וכולנו אוכלים איתם חביתת אפסרגוס, פיתות מרוות יהודה ותבשיל ירקות אורגניים שאל תוכו נזרקים כל שאר העלים. מי שלא ראה את דניאל בן השש וחצי מבקש לחפש עוד קצת אספרגוס בין הקוצים, לא ראה פלא מימיו. בוב ספוג, כך מסתבר, יכול לחכות. לפחות עד שנחזור הביתה.

סיורי הליקוט הבאים של אורי: סדנאות ליקוט למשפחות, שירת העשבים - טיולי ליקוט
מאמרי מערכת