ניקו ניתאי ודורית ניתאי נאמן - תיאטרון קרוב

בתחנה המרכזית החדשה, אחד המקומות מעוררי הסלידה ביותר בתל אביב, פועל תיאטרון קרוב שהקים ניקו ניתאי לפני 12 שנים. ניתאי הוא שחקן ותיק מאוד, שהצגת היחיד שלו "הנפילה", מוצגת כבר כמעט 40 שנה. מאחוריו ניסיון עשיר גם בבימוי, בתרגום ובכתיבה, ועל אף שהוא כבר לא צעיר, נראה שהאנרגיות שלו לא נשחקות, או כמו שהוא אומר: "המשחק מחייה אותי". המנהלת האמנותית של תיאטרון קרוב היא בתו של ניקו, דורית, שחקנית ששיחקה בתיאטראות הגדולים בארץ. כיום היא עוסקת בשילוב של אוכלוסיות חלשות בעולם התיאטרון ומפיקה פסטיבלים שמשלבים תיאטרון עם העצמה אישית


ירון רוולסצ'י וענת סורקין | 25.12.2012
צילום: עדי אלון, מערכת מפה
צילום: עדי אלון, מערכת מפה


תיאטרון קרוב
בעלי העסק: ניקו ניתאי, מייסד התיאטרון, ובתו דורית ניתאי נאמן - המנהלת האמנותית
איפה? התחנה המרכזית החדשה, תל אביב
שנת הקמה: 2001

איך התבצע המעבר ממשחק בתיאטראות הגדולים להקמת תיאטרון עצמאי?
ניקו: שיחקתי בהצגות שונות בתיאטרון הרפרטוארי והרגשתי שאני צריך לעשות משהו שונה, בשביל הנשמה. התחלתי לתרגם את הנובלה הנפילה של אלבר קאמי, הרפתקה שנמשכה 3 וחצי שנים. כשחשבתי להעלות אותה כהצגת יחיד, לא העליתי בדעתי שהיא תרוּץ יותר מכמה עשרות פעמים. כך התחלתי לגעת בחומרים שלא נמצאים בתיאטרון הרפרטוארי. לאחר מכן הציעו לי לנהל מעין מתנ"ס ביפו, מה שהפך מאוחר יותר לתיאטרון הסמטה שנחשב לתיאטרון הפרינג' הראשון. השאיפה שלי הייתה למעשה להתעסק בחומרים שבתיאטרון הרפרטוארי מפחדים מהם, כי חשבתי וגם הוכחתי שהקהל צמא לתיאטרון אחר. כיום אני אמנם לא עושה כול מה שאני אוהב, אך אני לא עושה שום דבר שאני לא אוהב. אני מתעסק בדרמטורגיה מכל העולם, ותומך בשחקנים ובמחזאים ישראלים צעירים.

למה דווקא התחנה המרכזית, ואיך המיקום הזה משפיע על התיאטרון?
ניקו: הייתה תקופה של שנה וחצי שהתיאטרון היה בבית מרכזים בתל אביב, אך לאחר שנה וחצי הייתה שם שריפה גדולה וכול הציוד של התיאטרון, כולל כל הביקורות שנכתבו עלי אי פעם ושהבאתי לשם – הכול נשרף. כאן בתחנה צריך להתמודד עם הרבה מאוד סטיגמות וסנוביזם. אנחנו נלחמים בזה יום יום. דווקא אנשים שמגיעים לכאן מחו"ל מגיבים בצורה חיובית, משום שלהם אין את הדעות הקדומות הללו.
דורית: השם תיאטרון קרוב מגיע בין היתר מהעובדה שהוא בא ממקום נמוך. אנחנו מאמינים שמקום כזה יכול להרים ולהביא לשינוי. כשבאתי לראות את המקום שאבא מצא, ושבו הוא משקיע את כול כספי הפנסיה שלו, הזדעזעתי וחשבתי שזה טירוף. בשלב מסוים הבנתי שיש משמעות לזה שאני כאן. יש לי מתנה והיא היכולת לביים, לשחק ולהדריך במשחק. בתיאטרון קרוב אנחנו משלבים שחקנים וותיקים עם תושבי השכונות ועוזרים להם בקידום והעצמה אישית. זוהי שליחות.

איך קמים וממשיכים הלאה אחרי הטראומה של השריפה?
ניקו: זו אכן הייתה טראומה. לילות שלמים לא ישנתי כי כעסתי על עצמי שהבאתי לשם את כל הביקורות והחומרים שנכתבו עלי. אני זוכר שצפיתי בבניין נשרף ומתמוטט כמו בניין קלפים, אבל רק בבוקר הבנו שהשריפה הגיעה גם לתיאטרון. מספר דברים שרדו את השריפה: כובע ברט שהיה שייך לאבי ואני עדיין משתמש בו בהצגה פינוק מטריף, צעיף וכוס פלסטיק עם פרחים. חוץ מזה הכול נשרף וחיפשנו מייד איך להמשיך, איפה אפשר להציג. כמה תיאטראות גדולים הציעו לארח אותנו אבל אז מצאתי את המיקום כאן בתחנה, כשעוד היה כאן סוּפרמרקט גדול שנסגר.
דורית: לשנינו יש דרייב דומה, שכשקורה משהו נורא, אנחנו מיד קמים וממשיכים. זה משהו שקיים אצל שנינו, כמו השחייה היומית בכל מזג אוויר.

ומה הדרייב להמשיך וליצור כל כך הרבה שנים ולהישאר בשוליים?
ניקו: הדרייב הוא מהטירוף. אבל באמת, אני מתעסק במה שאני אוהב: חומר כתוב, שזה הטקסטים וחומר אנושי, שאלו הקהל והאמנים. התיאטרון הוא לא רק מקצוע ופרנסה בשבילי - אלא ייעוד והצדקה לחיים. התיאטרון מחזיק אותי בחיים. אני יכול להתחיל הצגה חולה ולסיים אותה בריא. דווקא הופעות מול קהל קטן (בתיאטרון קרוב 100 מושבים בלבד), מאפשרות קרבה אינטימית בין הקהל לשחקנים. הופעתי בפני קהלים גדולים יותר - של 300-400 איש - אבל חוסר היכולת לזייף, של שני הצדדים, מביא למודעות ולהישגים גדולים עבור השחקנים.

איזה חוויות יוצאות דופן יש לכם מהתיאטרון?
ניקו: אין חוויות שאינן יוצאות דופן. זה מעייף, אבל מחזיק אותך ער כל הזמן. אין שגרה, וצריך להילחם על כול דבר. חוויה שאני בכל זאת זוכר כחוויה יוצאת דופן, היא כשהגיע מבקר מסוים לאחת ההצגות, שהוצגה בפני נוער בסיכון. מאוד חששתי, כי קשה להציג בפני נוער בסיכון, זה קהל קשה שלוקח לו זמן להיכבש ולהיכנס לעולם של ההצגה. ובאמת, בהתחלה בני הנוער ישבו ושיחקו עם הטלפון שלהם, אך לאט לאט הם נשאבו להצגה והמבקר שם לב וכתב על זה. זה דבר גדול, ששווה את כול הקשיים.
דורית: אני מאוד מסכימה שאין שום רגע דל. אחת החוויות הזכורות לי היא כשמישהי כאן מהשכונה התקשרה לתיאטרון ואמרה: "ראיתי הצגה מדהימה, אני רוצה עוד אחת כזאת". התרגשתי. האישה הזו סיפרה שזו הייתה הפעם הראשונה שהיא הייתה בתיאטרון - ודווקא בהצגה הנפילה שהיא הצגת יחיד פילוסופית - היא מאוד נהנתה וביקשה המלצות לעוד הצגות "כאלו", כך היא קראה להן. זה מה שנותן את התחושה שאפשר להגיע לאנשים דרך התיאטרון ולחולל שינוי. זוהי תרבות גבוהה שאינה מתנשאת.

מהן השאיפות לעתיד לגבי התיאטרון?
ניקו: יש לי המון תכניות. השנה אנו מציינים 100 שנה להולדתו של קאמי, ואני רוצה לעשות מחזהמאוד חזק שלו שנקרא "אי הבנה". בנוסף דורית עושה את אירוע "היא" שמתקיים כל שנה, שבו התיאטרון מחולק לחללים קטנים והקהל מחולק לקבוצות ועובר ביניהם. השנה האירוע מוקדש ליחסי אבות ובנות, וזה מעניין מכיוון שדורית תביים אותי לראשונה - סוף סוף. חוץ מזה יש לחץ מצד הנכדים שאעשה הצגות לילדים, וגם אז אני מתכנן לשבור תבניות ולעשות חומרים שונים.
דורית: השאיפה שלי היא שהצגות התיאטרון יצאו יותר החוצה, שנופיע יותר במקומות בפריפריה ונגיע לעוד אנשים.

אם לא הייתם עוסקים בתיאטרון, לאיזה תחום הייתם פונים?
ניקו: כשהייתי בכיתה ה' כתבתי במחברת מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול. כתבתי שחקן, כדי לרפא את נפש האדם, או רופא כדי לרפא את גוף האדם... תמיד ידעתי שאעסוק בתיאטרון, אבל לולא התיאטרון אולי הייתי כותב יותר, שזה קשור למה שאני עושה כיום.
דורית: אני קמה כל יום לעבודה בכיף, אבל אם הייתי עושה משהו אחר, הייתי מתמטיקאית. אני מאוד אוהבת מתמטיקה, ומשתמשת בזה גם בתיאטרון כשאני מדריכה קבוצות. אני משתמשת בהיגיון של נוסחאות וברבדים של הבנה כדי להעביר את מה שאני רוצה.

אתם יכולים להמליץ לנו על מופעים והצגות שראיתם ונהניתם?
ניקו: אני מעריץ גדול של איתי טיראן, ואני ממליץ גם על ההצגה "ריצ'ארד השלישי" וגם על המחזמר קברט שבכיכובו, ועל ההצגה "סרטו האחרון של קראפ" עם דורון תבורי. עוד הצגה שמצאתי מעניינת גם מבחינת המשחק וגם מבחינת הבימוי היא מיין ג'רוזלם של תיאטרון תמונע. גם על סרטו של גודיס שניידר ריח פועלים אני ממליץ.
דורית: אבא רואה המון תיאטרון, בכל ערב פנוי הוא הולך לראות הצגות, ולא משנה אם זה פרינג' או בתיאטרון גדול. זה מאוד מרגש כי הוא אוהב תיאטרון באמת, לא רק כיוצר אלא כצופה. אני באופן אישי ממליצה על ההצגה יוליסס על בקבוקים וההופעה החיה של שולי רנד, שאיתו שיחקתי בעבר.
מאמרי מערכת