עמיר בלבן - התחנה לחקר ציפורי ירושלים

עמיר בלבן, איש החברה להגנת הטבע, מומחה לטבע עירוני, צפר, צלם וצייר, פגש אותנו לשיחה על הפנים הרבות של אדם אחד. את מומלץ מפה הוא קיבל בכלל על התחנה לחקר ציפורי ירושלים, מקום מקסים בלב קרית השלטון, שהוא מנהל בשותפות כבר 18 שנה


יאיר זיידנר | 25.12.2012
צילום: כלנית גרינברג, מערכת מפה
צילום: כלנית גרינברג, מערכת מפה
התחנה לחקר ציפורי ירושלים
מנהל התחנה: עמיר בלבן
איפה? ירושלים
שנת הקמה: 1994


מהי הציפור האהובה עליך?
בז מצוי. בלי להתלבט. איתו התחלתי את הרומן שלי עם הטבע בעיר. הייתי רואה את הבזים בפינת הקינון שלהם בגבעה הצרפתית בדרך לבית הספר, ועוד בהיותי ילד רציתי להיות בזייר, כלומר צייד שמאלף בזים וצד בעזרתם. לצורך כך אפילו צדתי בז ונפתח לי תיק במשטרה. העונש שלי היה להשתתף בחוג צפרות של ד"ר יוסי לשם, וזה גם היה המזל שלי.

מהו אתר הצפרות האהוב עליך?
זה משתנה, בכל שבוע מקום אחר, על פי העונה. בסתיו אגמון החולה ושמורת החולה הם המקומות לראות ציפורים ובחורף הר הנגב הוא מקום נפלא לצפרות.

אלו מחשבות היו לך לפני שפתחת את המקום? מה התוכניות לעתיד?
ככה ראיתי את התחנה, זו היתה הפנטזיה שלי. יחד עם זאת לא המצאנו שום דבר, לקחנו מודלים של מקומות כאלה בעולם, כך שידענו בדיוק לאן אנחנו רוצים להביא את המקום הזה. הרעיון להקים תחנה לחקר ציפורים בירושלים התחיל כשהגענו, גדעון פרלמן ואני, לטבּע כאן ציפורים. בשלב כלשהו הבנו שאנחנו מתעדים כאן מספיק מינים מעניינים כדי לפתוח תחנה קבועה. אחר כך הבנו שלמקום יש משמעות רחבה יותר מאשר הציפורים. זוהי נקודה שבה נפגשים הטבע והעיר מהיבטים כל כך רבים עד שמתברר, למשל, שאי אפשר לנתק את התחנה מבית הקברות הסמוך ומהמאמינים בקברי הצדיקים שבו. בעתיד אנחנו צריכים להוסיף חדר שירותים לנכים, אבל התוכניות הגדולות הן במקום אחר, גם בעמק הצבאים.

עמק הצבאים הוא שטח טבעי וירוק בדרום ירושלים שכלוא בין כבישים ושכונות, ומסתובב בו עדר צבאים שהולך ומתמעט. בזמנו ניטש מאבק בין אלה שרצו להפוך אותו לשכונה לבין אחרים, ובהם בלבן, שביקשו להשאיר אותו ריאה ירוקה.

איפה עומד היום המאבק הסביבתי להצלת עמק הצבאים?
המאבק סביב עמק הצבאים הוא טבע נובלה. דרמה מאוד קשה שהובילה להזדמנות מדהימה בכל הנושא של טבע עירוני. כרגע, על פי חוק, במקום מה שהיה אמור להיות פרויקט בינוי יש תוכנית להקים פארק טבע עירוני-קהילתי, 240 דונם, ו- 13 מיליון ש"ח שמוקצים על ידי העירייה רק לשלב א'. ככלל, הנושא של טבע עירוני מחלחל יותר ויותר למודעות הכלל. התחלנו לעשות סקרי שטח שכיום כבר מעצבים מדיניות. יש מחלקה בחברה להגנת הטבע בנושא. רמת גן, נתניה, ירושלים וחיפה משתפות איתנו פעולה בצורה מאוד מספקת, כפר סבא והוד שרון גם בדרך. אנחנו משתפים את העיריות במידע ומקבלי ההחלטות מחליטים אחר כך מה לעשות איתו. אתרי טבע עירוני צריך לנהל, צריך להיות בהם אקטיביים, לחזק את המערכות הטבעיות. ברוב המקרים לא מספיק ששומרים על הטבע ועוזבים אותו לעשות את שלו, וודאי במקומות קטנים ומוגבלים בתוך העיר.

אם לא היית בחברה להגנת הטבע ובתחנה, במה היית עוסק?
אני מאוד אוהב לצייר, אבל קשה לי לדמיין את עצמי מצייר כל הזמן, זה דורש שלווה ושקט שלא תמיד נמצאים. לאהבה האחרת שלי, צילום, אני מקפיד להקצות לפחות יום בשבוע. אני יכול לשבת במסתור יום שלם או לתעד עדר צבאים בתנועה, זה מסדר את בן האדם.

לאורך הדרך, מה גרם לך להמשיך הלאה, למקום גבוה יותר? מה מניע אותך בעצם?
אני לא לבד בעסק הזה, והשותפות היא חשובה, מחפים אחד על השני. יש צוות ועוד אנשים שמצטרפים להגשמת החלום. יש כאן המון מקום ליזמות מכל הסוגים.

במפה אנחנו נותנים במה לביקורות של הגולשים, שחוזרים מבילויים עם התרשמויות ודירוגים. אנחנו רוצים להאמין שהביקורות משפיעות ותורמות לשיפור האתרים השונים. קרה לך שמבקרים השמיעו באוזניך ביקורת או רעיון שאחר כך יושם על ידיך?
כל הזמן. הצוות עצמו, שמורכב ממתנדבים מכל הגילאים, כל הזמן מפציץ ברעיונות. חלקם מיושמים. הביקורות מהמבקרים הן בדרך כלל חיוביות כי אנשים לא משלמים בכניסה, אז אין להם אכזבה או אנטי. יש צלמים שאומרים שמסתור התצפית גבוה ומואר מדי, אז בעמק הצבאים נעשה מסתור יותר טוב שיתאים גם להם. על הגג החי של מרכז המבקרים אמרו שהוא לא יפה, הוא הרי לא ירוק מחצית מהשנה, אבל כאן הלכנו עם האמת שלנו – זה גג חי ולא גג ירוק. אנחנו שמחים לקבל ביקורת ולענות על שאלות ששואלים המבקרים.

אתה בודק את אתר מפה? מתעדכן בדירוגי הגולשים?
לא כל כך, אבל לקסיקון הציפורים של הוצאת מפה הוא best seller פה. נמצא כאן עכשיו בחור חרדי שמגיע לתחנה בכל פעם שהוא צריך להתאוורר מהישיבה שלו. הוא שואל אותי המון שאלות ולא תמיד יש לי את הפנאי לענות, אז אמרתי לו לפני כמה ימים: תקרא את הלקסיקון, תלמד אותו בעל פה, ואם יהיו אחר כך שאלות תבוא אליי...

מה יש לך להגיד על הקהל הישראלי?
רק דברים טובים. בתחנה מבקרים כ-50 אלף איש בשנה. מספר מקרי הוונדליזם פה מזערי אבל תדירות הדברים הנפלאים שקורים כאן היא על בסיס שבועי. אתה מגיע ערב אחד ואתה רואה זוג עם כנר ורב מקיים כאן חתונה. המקום הזה יותר מורכב מאתר תיירות, יש פה פעילות מחקר, פעילות קהילתית, גלריה לאמנות בנושא ציפורים, ויש פה כל כך הרבה דברים מעבר, כך שהמבקרים מבינים שהם מקבלים פה הרבה.

יש דור המשך?
כן, המון. יש צעירים שכבר עכשיו אני יכול להגיד בוודאות שיתעסקו בשמירת טבע.

יש אתר טבע עירוני אחר שאתה ממליץ עליו?
נחל עין הזהב בקריית שמונה. זה בניאס בתוך העיר. עצי דולב וצפצפה, מי מעיין צלולים שזורמים בתוך העיר. אין חיות כאלה... מקדמת את המקום עמותה של תושבי קריית שמונה ששומרים על האתר ומפיצים את הבשורה כי תושבי העיר עצמם לא מכירים את המקום. גם בעכו, למשל, יש אתר לינה של סנוניות בסלעי הכורכר שמזדקרים מהמים, בקנה מידה שלא ראיתי. בנתניה יש את שלולית החורף - בריכת דורה, ושמורת אירוס הארגמן. העירייה שם הופכת את המקומות האלה לחלק מהמיתוג העירוני ולחלק מהמרקם העירוני וזה נהדר.

מאמרי מערכת