עלמה ואורית - מסעדת ג'וז ולוז

מסעדת ג'וז ולוז קיימת שמונה וחצי שנים. במרוצת שנותיה הפכה המסעדה הלא שגרתית הזו, המעוצבת וגם מתנהלת קצת כמו סלון ביתי מהסוג הפולני הישן, לאבן שואבת לבוהמה התל אביבית החדשה. יחד עם האוכל המגוון, הנהדר והמתחלף תמידית, ישנה איזו במקום התרחשות לא לגמרי ברורה אבל תמיד מרתקת ויוצאת דופן. אם יהיה לכם מזל, תצוץ שם מאוחר בלילה להקה שלמה או זמרת והמקום ייהפך פתאום לבר הופעות ספונטני. אבל בראש ובראשונה מדובר במסעדה מצוינת, מהטובות במקומותינו. עלמה פוגל ואורית רביבו, בנות זוג לשעבר, ניהלו לפני כן מקום קטן בירושלים בשם המרקייה, שקיימת עד היום. עלמה היתה סטודנטית לקולנוע בת 23 ואורית הייתה אז בת 27, שדרנית ברדיו ירושלים


חיליק גורפינקל | 27.12.2012
צילום: אייל טואג
צילום: אייל טואג
מסעדת ג'וז ולוז
בעלות העסק: אורית רביבו ועלמה הראל
איפה? תל אביב
שנת הקמה: 2004


עלמה, מה הדרייב שמניע אותך?
קודם כל הרצון לפגוש אנשים, להכיר אותם ולשוחח איתם. אם לא המקום הזה לא הייתי מדברת עם אף אחד. אורית הרבה יותר חברותית. המפגש עם האנשים הוא הדבר הכי מעניין, למרות שלפעמים הוא גם הכי קשה. את המרקייה פתחנו כי רצינו להיות ביחד ולעבוד ביחד, ולא ידענו כמה זה קשה. את ג'וז ולוז פתחנו כשכבר היינו בידיעה שלא נהיה כאן במטבח כמו שהיינו במרקייה. אנחנו מאד מעורבות במטבח, לא ברמת הביצוע אלא ברמת התכנון והרצונות שלנו. היום השפים שלנו כבר יודעים מה אנחנו רוצות.

אולי בגלל מה שאמרת בהתחלה, אנשים אומרים שהמקום שלכן קצת אנטיפתי ולא ממש מזמין?
הוא קורקטי, לא אנטיפתי. אין לנו הוראה למלצרים להתחנף ללקוחות.

ספרי סיפור מעניין על המקום
כשפתחנו לא היתה לנו גינה בחוץ. רק אדמה. הוריי הביאו לנו עץ רימון ננסי שכמעט הלך לעולמו. היום הוא עץ בגובה של ארבעה וחצי מטר ונותן יופי של רימונים. יותר גדולים מרימוני יד.

אלו מחשבות היו לך לפני שפתחת את המקום? מה התוכניות בעתיד?
ישנם דברים שחשבנו שיהיו אחרת: יצא שהמרכז והלב של המקום הזה הם הלקוחות, וחשבנו שהאוכל יהיה יותר חשוב מהלקוחות. לא חשבנו שנעסיק כל כך הרבה אנשים. יש לנו 36 עובדים כאן ובבתה וגריגה, בית הקפה שלנו. במרקייה יכולנו לסגור ליום או יומיים בלי להודיע מראש כי היינו רק שתינו. עכשיו אי אפשר לעשות דבר כזה. לפעמים הייתי רוצה לחזור לזה, אבל אי אפשר.

אם לא היית עושה את זה – מה היית עושה?
לא יודעת. אולי מתעסקת בצמחים. משהו בחוץ, בשמש, באדמה. אבל אני חושבת שאני מכורה לזה. זה כמו בשתייה: אפשר לשתות פחות אבל אי אפשר להפסיק.

איפה את אוהבת לאכול?
מרגרט תייר, בית תאילנדי, בארוד.

מה הפריט הכי אהוב עליך בעסק?
ציור של הילה לולו לין בשם "הצילו".

מהם החלומות שלך?
לקחת חופש.

האם את מדביקה את מדבקת מומלץ מפה?
לא במסעדה, אבל אורית מדביקה אותן בבית.

האם את מקבלת הערות או הצעות מלקוחות?
קיבלנו מתכונים מלקוחה שלנו בשם אסתי והיא גם טועמת איתנו יינות חדשים. עם עדי ושלי אנחנו מתייעצות המון בכל נושא. אם לעובדים זרים אצלנו יש בעיה, עדי, שהוא מתנדב בארגון רופאים ללא גבולות, עוזר לנו.

מאמרי מערכת