מיכאל בן דרור - מחבר ספרי טיולים

מיכאל בן דרור לא אוהב ללכת בתלם. תמיד היה בו דחף לגלות נתיבים חדשים בחיים ובשטח. הוא גר בקיבוץ שדה נחמיה כמעט כל חייו ופורץ דרכים מסביב. בשנים האחרונות בעיקר מסלולי מים במקורות הירדן. פתחו אוזניים לסיפור חיים מעניין, קחו מגפיים והתלוו לשיגרה מסעירה


יאיר זיידנר | 9.1.2013
קיבוץ שדה נחמיה הוא הקיבוץ ההולנדי היחידי בארץ. אתה מחובר אליו בעמקי נשמתך, נכון?
כן, בהחלט. אל הקיבוץ הגעתי בגיל 3 הישר מהולנד שהיתה תחת השלטון הנאצי. בעסקת חליפין בין גרמניה ושלטון המנדט הבריטי, פרק מעניין בפני עצמו, הובאו לארץ 222 מיהודי הולנד, שהוחזקו בברגן בלזן תמורת 444 גרמנים טמפלרים שהוחזקו בידי הבריטים במושבות הטמפלריות בארץ ישראל. אני הייתי הילד היחיד ברכבת שעשתה את דרכה לעתלית שבועיים ימים באפריל 1944. מאז אני קיבוצניק. אני גר ממש על גדת הבניאס שזורם באון מעבר לגדר ההיקפית של הקיבוץ. הייתי רכז המדגה של הקיבוץ ואהבתי את זה מאוד, עד שהענף חוסל.
יש עוד הרבה מה לספר, ולא כאן המקום, למשל שגיליתי רק בגיל 26 שיש לי אבא שחי בהולנד. הסתבר שהוא לא נספה כפי שכולנו חשבנו, ואני פגשתי אותו כשכבר הייתי בוגר וגיליתי שיש לי עוד ארבעה אחים שגרים בהולנד. אבי הוציא ספר בהולנדית על תולדות חייו ובימים אלה אשתי מתרגמת אותו לעברית.

מה הביא אותך לעולם הטיולים?
כשאפשר היה להסתובב בסיני, החברה להגנת הטבע שלחה אותי להדריך טיולים. חקרתי שם את השטח ואת הבדואים טוב טוב. הייתי מביא להם שקי בגדים ונעליים מהקיבוץ והם בתמורה היו נותנים לי מידע ומלמדים אותי את סודות המדבר. אם כן, התחלתי דווקא רחוק מהבית, מבחינה פיזית, ומבחינת הנוף והאקלים. כתבתי גם ספרי טיולים על סיני ועל מדבר יהודה ורק יותר מאוחר התמקדתי בצפון, בנחלים ובטיולי המים. ב-1984 הייתי הראשון שהקים חברה שמפעילה שיט אבובים במקורות הירדן. המקום היה איפה שהיום התאי ווילג'. חמש שנים אחר כך כבר התחילו לפעול שם עוד רבים והיום רואים רק קיאקים. שיט האבובים בטבע כבר אינו קיים, בעיקר בגלל עניין הבטיחות.

כשהפסקנו עם האבובים, רציתי להישאר במים ולהמשיך לטייל. בשנים האחרונות אני חושף ומפלס עוד ועוד מסלולים בתוך המים, כותב ספרים בעקבות המסלולים וגם מוציא קבוצות לטיולים בנחלים. יש עוד נישה שפיתחתי והיא טיולים בעקבות אנשים מיוחדים ומשלח ידם. הסתובבתי הרבה בכפרים הערביים בגליל ואיתרתי אומנים, והכוונה לבעלי מקצוע שנעלמים מהעולם, גם מרפאים עממיים ועוד כאלה שאני קורא להם עושי נפלאות. בעקבותיהם כתבתי שני ספרי טיולים.

מה מניע אותך?
האהבה לטבע ולטיולים, הסקרנות לגלות מקומות חדשים. ככלל, אני אוהב לגלות עולמות חדשים ולא ללכת בתלם, ובקטנטנו הארצונת זה דבר לא קל, אבל מאתגר ומדרבן.

חוויות יוצאות דופן? מטיילים שזכורים לך במיוחד?
יש כל כך הרבה. זכור לי שכשהעיסוק המרכזי בחיי היה שיט האבובים, בכל פעם שערוץ 1 היה צריך למלא מהדורת חדשות בתמונות מנחלי הצפון השוצפים, היו מקפיצים אותנו לצילומים. היינו כבר מתורגלים ומרגע שהוקפצנו התארגנו תיק תק וצוות המדריכים היה משייט על האבובים ומשדר הנאה....

תוכניות לעתיד?
אני כל הזמן חושף מסלולים חדשים, לעתים ממש יוצא עם מזמרה ופורץ דרך בין הצמחייה, אז זה גם מה שאמשיך לעשות. לחפש ולהכשיר מסלולים, בעיקר מסלולי מים, ולהביא לשם מטיילים.

מה טיול המים האהוב עליך?
אני אוהב שלושה מסלולים השונים אלה מאלה בתכלית: 1. מנקודה צפונית לגשר אריק ועד ל"אי של רובינזון",דרומית לנקודת הסיום של קיאקי אבו קיאק. הטיול למעשה מתנהל תוך כדי שיט על גבי "סוסוני ים" - מותק של מסלול. (סוסון ים הוא אמצעי ציפה במים שהמציא מיכאל. מדובר בשני מיכלים ריקים של חמישה ליטרים קשורים בחבל. את האחד תופסים בין הרגליים ואת השני שמים מתחת לראש ככרית או מתחת לחזה במקרה שהפנים קדימה. י.ז)

2. תשלובת מסלולי הפלגים עם קטעי הליכה קצרים ועמוסים בפירות הקיץ: פלג "מול דפנה", הליכה שמקשרת למסלול צפון ויאטנם, מעבר במסלול ארץ האגדות וסיום במגלשה בבניאס. מסלול אדיר וייחודי מאין כמוהו.

3.סובב עכו - מהמגדלור לאי השלשלת בעכו העתיקה, רכוב על גבי "סוסון הים" במים, בתנאי שהים לא גלי.

אם לא היית עושה את מה שאתה עושה – לאיזה כיוון לדעתך היו הולכים חייך?
אני כותב בלי הכרה (אולי זו מורשת סבי, הסופר היהודי-גרמני גיאורג הרמן) ובאמת פרסמתי 12 ספרים ועוד אין ספור מסות, פיליטונים, פזמונים ועוד. מרבית חיי שימשתי בקיבוץ גם כרכז תרבות וכמובן כ'משורר החצר'.

יש דור המשך?
יש לנו ארבעה בנים ובת. חלקם מתעניין בתחום ואף נהנה מהשיטוט בטבע. נכדיי, 12 במספר!, משתגעים על טיולי המים. כמובן שרק על השפויים שבמסלולים, שכן אינני לוקח אותם להרפתקאות מסוכנות.

טיולים מומלצים שחיבר מיכאל בן דרור
מאמרי מערכת