ענת שבי - מסעדת גלבי - המקום של ענת

המקום של ענת בפינה הכי פחות אטרקטיבית בשוק הכרמל, הוא מקום מפלט לכל מי שצריך בית לשעה קלה. תמיד תקבלו כאן אותו יחס – שירות עצמי או חצי עצמי, אווירה לא מחייבת ואוכל ביתי במובן הטוב של המילה: מנחם וטעים, טעים מאוד. התפריט רשום בגיר על הלוח, ובסירים רוחש ערב רב של תבשילים ועדות - חורשט סבזי, קציצות דגים מופלאות, קעריות ארטישוק עם שומר ואפונה, מרק עדשים, מג'דרה נהדרת וקוסקוס שמונח בקערה עצומה על השולחן הפינתי, ממש כמו בבית.


קרן סמואל דלח | 13.1.2013
צילום: עדי אלון, מערכת מפה
צילום: עדי אלון, מערכת מפה
גלבי - המקום של ענת
בעלת העסק: ענת שבי
איפה? שוק הכרמל, תל אביב יפו
שנת הקמה: 2011

לא קל לנהל מסעדה בישראל בימינו. מה דחף אותך לזה?
נתחיל בזה שגדלתי במשפחה של 15 אחים ואחיות, אז התאווה לאוכל היא משהו שחיים איתו כל הזמן. בשנות ה-90 היה לי מקום ברחוב השומר לא רחוק מכאן. זו היתה מנצ'סייה לילית – ג'חנון, מלאווח, חומוס - הייתי אושיית לילה תל אביבית, כולם הכירו אותי. אחר כך ג'וני, יהונתן, הבן שלי נולד, ולקחתי הפסקה. חזרתי עם המקום החדש לפני שנתיים וחצי.

קוסקוס, קציצות דגים, חמין - גדלת על האוכל הזה?
ממש לא. גדלתי על מרק תימני, חילבה ולחוח.

אז ממי למדת לבשל?
מאף אחד. למדתי בעצמי. אני אוספת מתכונים מאנשים ובכל פעם לומדת משהו חדש. אחד הקליינטים הקבועים שלי, למשל, לימד אותי השבוע להכין חורשט סבזי. לרוב אני עובדת בתבניות אבל מדי פעם יש לי רעיונות למנות חדשות ואני משתדלת ליישם אותם. הכול בהתאם להיצע שיש בשוק, כמובן.

מהי מנת הדגל?
יש הרבה, אבל סלט החצילים מלווה אותי כבר שנים. זה מתכון מהבית, שאימא שלי הייתה מכינה וכל השכונה אהבה ואכלה.

איזה קהל מגיע לכאן?
קהל "אחד, אחד" כמו שאמרה לי פה מישהי. קהל שמלווה אותי משנות ה-90 ושאליו הצטרפו הרבה משפחות.

מה את הכי אוהבת לאכול?
לחם עם טחינה וסחוג. אני אוהבת כשמבשלים לי. כל דבר, אפילו סתם פסטה בלי רוטב.

שוק הכרמל משנה את פניו ונפתחות בו לא מעט מסעדות אוכל, חלקן ממש מסעדות גורמה. אבל המקום שלך הוא משהו אחר. איך את מסבירה את זה?
תמיד הייתי עוף מוזר. זה יותר כמו מועדון חברים. זה לא טרנדי. זו פשטות. המטבח פשוט. כל אחד יכול להיכנס למטבח, להציץ בסירים, לראות מה יש ולבקש מה שבא לו. בעיניי זו לא מסעדה אלא בית, כאילו שאני מארחת אצלי בבית.

היו לך חששות לפני שפתחת את המסעדה?
לא. פתחתי את המסעדה עם 17 אלף ₪ שהיו לי בכיס. זהו. לקחתי סיכון.

יש חלומות על התרחבות?
לא. אני רק רוצה חצר.

זו הפינה הכי פחות נעימה של השוק. אין מחשבות לעבור מכאן למקום קצת יותר נעים?
תמיד יש, אבל אני מאוד אוהבת את הפינה הזאת ואנשים באים וזה הכי חשוב.

יש איזה אירוע או סיפור יוצא דופן שזכור לך?
כל בן אדם שנכנס לפה הוא סיפור. כל מי שבא לכאן הוא כמו ילד שלי. חלק כבר דור שני. יש פה אווירה ביתית שאנשים אוהבים. הם פותחים את הסירים, לוקחים לעצמם סלטים, מפנים את הצלחות. זה בית.

המסעדה מתפקדת גם כמקום מפגש לקהילה הגאה?
לא, היום אנחנו סטרייט פרנדלי. בשנות ה-90 המקום שלי היה בין הבודדים שהיה גיי פרנדלי. עכשיו, בהדרגה אנחנו הופכים להיות סטרייט פרנדלי. אפשר לומר שאנחנו מאוד פרנדלי באופן כללי.

אם לא היית פותחת מסעדה מה היית עושה?
זה מה שהייתי עושה. זו האומנות שלי להאכיל אנשים. אולי הייתי מפיקה כי אני יוצרת קשרים ועושה חיבורים בין אנשים. אז כן, מפיקה כנראה.

יש הערות או ביקורות שקיבלת ויישמת?
כל הזמן. אבל מה שחשוב הוא שאני נשארת אני וכולם מקבלים באהבה את מי שאני גם אם אני צועקת עליהם.

מה המקום האהוב עליך במסעדה?
יש לי פינה שאני קוראת לה שולחן המלכה. רואים מכאן הכול.

איפה את הולכת לאכול?
אמורה מיו,ברבוניה. האמת היא שאני אוהבת עוגות ורק עוגות אז אולי אני צריכה להזכיר גם את piece of cake.

מאמרי מערכת