החצר האחורית - ראיון

החצר האחורית הם נבחרי השנה שלנו במוזיקה. ההרכב של יענקל'ה רוטבליט, תומר יוסף, איתמר ציגלר וגדי רונן, הצליח לגרום לנו לצמרמורות גם בהופעה וגם בהאזנה לאלבום. ביקשנו מהחברים להשיב לנו על שאלון קצר


קרן סמואל דלח | 9.2.2014
הטקסטים של רוטבליט לא פשוטים, הן מבחינת המסר והן מבחינת השפה – עברית נפלאה ועשירה במשחקי מילים. בכל זאת נדמה שהלחנים היו שם כמעט לפני המילים, כך שהשירים נופלים בקלות – גם על אוזניים צעירות. ועל זה מגיע לכם שאפו ענק. ספרו קצת על תהליך העבודה. איך נבחרו השירים לפרויקט? איך נגשים לעבודה על טקסט כמו פרזות?

איתמר ציגלר: תהליך היצירה על הפרויקט הזה היה קודם כל מאוד מהנה עבורי. עם כל הכובד שבטקסטים של יענקל׳ה היתה קליחות וקלילות יחסית בעבודה. בניגוד לתהליך העבודה על החומרים שלי, תקליטי הסולו שעשיתי, אותם אני יוצר בבידוד מוחלט, פה הכל היה מאוד שיתופי, וזה היה מאוד מרענן בשבילי.

לגבי תהליך בחירת השירים: יענקל׳ה הגיע עם טקסטים למפגשים, וכל אחד בחר טקסט שאליו התחבר. לפעמים יענקל׳ה כיוון בעצמו ונתן טקסט מסוים ואחד מאתנו באופן ספציפי. ואיך ניגשים להלחנת טקסט כמו פרזות? בוהים בו במשך שעות, ימים, שבועות... ומחכים.

יצא לכם אלבום מצמרר. מהאזנה לאלבום מזהים את העולמות המוזיקליים השונים שמהם מגיעים חברי ההרכב, למשל ב"קודקוד". איך נוצר שיתוף הפעולה? מי יזם את החיבור? מי לא ויתר ודחף כשהיה קשה?

איתמר ציגלר: תודה רבה. גדי ויענקל׳ה עובדים כבר עשור ביחד, ביחד הם הולידו שלושה אלבומי סולו של יענקל׳ה. יענקל׳ה היה בהופעה של תומר, תומר הגיע להופעה של יענקל'ה ונחשף לטקסטים היותר פוליטיים/חברתיים/בועטים שלו, ושם התחיל הדיבור על שיתוף הפעולה. אני בדיוק חזרתי לארץ מניו יורק, תומר ואני חברים ויוצרים ביחד מגיל 17 בערך, אז תומר הזמין אותי לניר צבי לפגוש את גדי ויענקל׳ה, החיבור היה טבעי ומיד התחלנו לעבוד.

הייתי בהופעת הבכורה שלכם בצוותא, שהייתה מצוינת אגב, והתחושה הייתה שאתם ממש נהנים ואפילו משועשעים... שתפו אותנו קצת במה שקורה על הבמה. מה שונה כאן מההופעות של הבלקן או של אחד חלקי אחד?

איתמר ציגלר: התחלנו להופיע לא מזמן ואנחנו נהנים מאוד, תגובות הקהל מחממות את הלב. המשורר איתנו על הבמה, אין דברים כאלה. הטקסטים הם למעשה המרכז, הפוקוס העיקרי. בואו לראות. יש קוסם - יענקל׳ה.

שאלה ליענק'לה רוטבליט: כפזמונאי מוערך וותיק, שבאמתחתו קלאסיקות רבות ועשרות שיתופי הפעולה עם גדולי היוצרים – במה שונה שיתוף הפעולה הזה עבורך? איזו חוויה אתה עובר על הבמה עם ההרכב הזה?

יענקל'ה רוטבליט: אנחנו שמחים להיות אתכם על המפה. בשבילי הפרויקט הוא כיף גדול. היה כיף לעשות אותו במפגשים שהתפרסו על שנה וחצי ויותר. היה כיף לעבוד עם תומר איתמר וגדי כולם מוסיקאים ברוכי כשרון כמלחינים ומבצעים נגנים וטכנאי אולפן. ממש בית ספר. היו אנרגיות מצוינות הרבה שמחה והמון פרגון ושיתוף פעולה לכל אורך הדרך וכעת זה תענוג גדול להיות איתם על הבמה ולקחת חלק בהופעות.

ההופעות מצליחות ומוצלחות מאוד. הקהל מרותק וחוגג איתנו. אנשים מספרים שהיו צמאים לסוג כזה של אירוע. ההקשבה עירנית ועמוקה. גם אנשים שלפעמים קשה להם עם החומר התובעני, מבחינת קשב או מבחינה פוליטית נפתחים במהלך ההופעה נהנים, מוחאים כפיים מתנועעים בקצב וגם רוקדים פה ושם. גם אנחנו על הבמה, משתחררים יותר אחרי ההופעות הראשונות והערב נעשה חי ותוסס. הנאה גדולה לקהל וגם לנו.

אני חייב להחמיא לחברים על העבודה המוסיקלית שנעשתה. גם חמרים "קשים לאוזן" בטקסט קיבלו מעטפת מוסיקלית שמכבדת את המילה ומקלה על המאזין להתחבר. אני מאד גאה בחצרנים שלא פחדו לבחור ולהלחין שירים נוקבים כמו שקראת להם ולהתמודד עם חמרים שאין עוד הרבה זמרים שיעזו להתמודד איתם.

בסך הכל זה ערב מאד ממהנה לקהל שמגיב בהמון התלהבות. האם זו שליחות? כן במידה מסויימת. לאור מה שקורה יום יום בפוליטיקה במדיניות במרחב הציבורי ובחיים בארץ בכלל תפקידנו כנראה לומר את הדברים הלא פשוטים ולא תמיד נעימים האלה לכל מי שרוצה לשמוע ולכל מי שמוכן להתמודד. המצב לדעתי כל כך עצוב והאווירה כל כך עכורה שצריך לא לוותר ולהגיע לכל מקום שנוכל להשמיע את קולנו ולנסות לטהר אותה.

גלגלצ לא ישמיעו את "הסיפור הגדול" או "שי'ח ג'ראח" לצערנו. הם השמיעו משמיעים ונקווה שישמיעו שירים אחרים. הסיפור הגדול מושמע יפה ברשת ג', גל"צ, 88fm ותחנות אזוריות נוספות. בגדול הרדיו מקבל אותנו יפה יחסית. כנראה שגם שם צמאים לשינוי. אנחנו מתקבלים בהרבה אהבה והתלהבות גם מחוץ לתל אביב ומכנים להגיע לכל מקום להשמיע את קולנו בלי לפסול שום מקום או אדם הפתוח דיו להקשיב, גם אם אינו מסכים איתנו.

בסיקורים שונים מתייחסים אל הפרויקט כ"מפגש בין דורי". מה דעתכם על ההגדרה הזאת?

איתמר ציגלר: הגדרה נחמדה. הקהל שלנו הוא גם בין דורי, זה דיי מדויק, ויפה.

שונה, חתרני, אמיץ, בועט – הם חלק משמות התואר שמרבים להשתמש בהם לתיאור הפרויקט שלכם. למה לדעתכם מתארים את הפרויקט ככה? האם גם אתם חושבים כך?

איתמר ציגלר: כמו שיענקל׳ה אמר, הרבה אומנים ישראלים נמנעים מלהתעסק עם חומרים כאלה. אפשר לקוות שהפרוייקט יתן השראה בעניין הזה. אנחנו חיים במציאות כה אינטנסיבית וקשה, מדהים אותי שאנשים בכלל מצליחים שלא להתייחס אליה ביצירה...

הפרויקט מומן על ידי גולשים באמצעות אתר headstart ושם כתבתם: "אנו רואים באפשרות להכתיר אתכם כנותני החסות לעשייה המוזיקלית שלנו זכות גדולה, התחלה של מהפכה קטנה, שדרכה ניתן לדלג על המתווכים למיניהם ולתקשר ישירות: היוצר והקהל".מה חסר כדי להפוך את המהפכה הזאת מקטנה לגדולה?

איתמר ציגלר: שמעי, זה עדיין קשה לאומנים. לא כולם יכולים לגייס מספיק כסף. אבל בהתחשב במצב התעשייה בימינו, זה מבורך.

שיתוף הפעולה הבין דורי יכול להיות אולי דרך שבאמצעותה אמנים וותיקים יוכלו למצוא את עצמם חזרה לתוך התעשייה, כיוצרים משפיעים ורלוונטיים. אתם חושבים על שיתופי פעולה נוספים? יוצרים שהייתם רוצים לעבוד איתם? אולי להמשיך יחד לאלבום הבא? או שכרגע זה משהו חד פעמי?

גדי רונן: החיבור הבין הדורי במקרה שלנו הוא חיבור טבעי ללא הצהרות, הטקסטים של יענק'לה תמיד היו ויהיו רלוונטיים ומעוררי השראה, שירים שצריכים להישמע, זה מה שלדעתי הדליק פה את כולנו . בהחלט עושה חשק להמשיך לעוד אלבום, יש אצלנו הרגשה שהשירים צריכים להגיע לכמה שיותר אנשים, בשביל להשמיע את האמירות החברתיות הבוערות.

מה היה/יהיה ההישג הגדול ביותר עבורכם עד עכשיו מהפרויקט? אלו הפתעות נעימות/לא נעימות היו?

גדי רונן: הישג גדול הוא ששומעים ומשמיעים את "החצר" ומחברים את התכנים למתרחש מסביב, לדוגמא "קורח הטייקון" שרלוונטי מתמיד. אחת ההפתעות הנעימות היא שכבר בהופעה הראשונה יכולנו לשמוע את הקהל שר אתנו את המילים. זה דבר חדש ובכלל לא מובן מאליו.

בשנים האחרונות נדמה שיש התעוררות בעיסוק סביב נושאים חברתיים בקרב מוזיקאים (הדג נחש למשל), אבל לי אישית לא זכור אלבום שהאמירה הפוליטית שלו כל כך ברורה. רוב האמנים מעדיפים להתרחק מאמירות פוליטיות ברורות. מה גרם לכם לנהוג אחרת? איך הפרויקט מתקבל מחוץ לגבולות תל אביב? האם יש סיכוי שנשמע את "הסיפור הגדול" או "שייח ג'ראח" בגלגל"צ?

גדי רונן: הרבה אמנים רוצים למחות, אבל לא יודעים בדיוק איך או על מה או סתם מפחדים להתעסק במציאות, ה"מחאה" קצת הפכה לאופנה. לעומת זאת ,לרוטבליט יש את המילים, הידע, הרגישות והניסיון להיכנס לעומק התמונה וליצור שיר כמו "שייח ג'ראח" או "הסיפור הגדול", שירים שפותחים את הראשים והלבבות, גם מחוץ לגבולות תל-אביב.

איזה שיר מהפרויקט אתם הכי אוהבים?

גדי רונן: הסיפור הגדול

להופעות הקרובות של החצר האחורית
מאמרי מערכת