פאוזה בשאר ישוב

גבי אלדור התארחה בפונדק הקולינארי הגלילי, התענגה על ארוחה ושיחה עם חברים חדשים, למדה להעריך את הטבע מחדש והרגישה שזה בדיוק המקום בשבילה


גבי אלדור | 4.5.2014
פאוזה בלועזית זו הפסקה או השתהות כמו במוסיקה, וכך בדיוק הרגשתי כשהתארחתי באחוזת פאוזה. מדובר במקום שמאפשר נשימה עמוקה, הפסקה, פסק זמן. הרגשתי כאילו חזרתי מביקור אצל ידידים ותיקים שקיבלו אותי במאור פנים, שהפגישו אותי עם חבריהם, שפתחו בפני את ביתם.

עונג מהדברים הפשוטים
אביגדור ועינת רותם הם האנשים שמתגעגעים אליהם כשמדברים על "ארץ ישראל הישנה והטובה", מלח הארץ, מייבשי ביצות ומפריחי שממה. הסיפור כיצד הקימו, ניקו, עיבדו, שתלו וזרעו את הגן המניב והפורח הוא סיפור הרפתקאות של חלוציות שאין בה צדקנות וסבל ואידאלים נוקשים, אלא נוסח חדש של עונג מהדברים הפשוטים. לא במובן ההמוני אלא להיפך - בוויתור על כל מה שלא באמת נחוץ וכל מה שיש בו רמז לזיוף או העמדת פנים. אין באחוזה רהיטים עתיקים, וילאות תחרה או פסלי קרמיקה. אין אמנות מלבד זו שפוסלה בידיהם האמונות של אביגדור ועינת במדשאות בהתאם לצורכי הטבע – הצמחייה המבקשת צל או שמש, פריחת ההדרים והגפנים, הפרחים המפנים ראשם לעבר האור ולול התרנגולות היפיפיות המטילות ביצים בעונתן.

מפגש של אנשים
ארוחת הערב סביב השולחן הגדול מזמנת יחדיו אנשים שרובם לא הכירו קודם. אורחים ממקצועות שונים, חברים מהסביבה, פילוסוף שמייצר שמן זית ובנאי המייצר שלג בנווה אטיב. המפה לבנה, הכלים לבנים והצבע היחיד הוא הוורוד השקוף המבעבע בכוסות השמפניה והאדום העמוק שבגביעים במרכז השולחן. מיני מתאבנים מסודרים על שולחן צדדי - פרחי צלפים שמנמנים כבושים וחמצמצים, קוביות חלומי מטוגנות ומתובלות וכפות עם מה שנראה כרסק פרי אך אינו אלא קובה נייה טעים להפליא. מרימים כוסית שמפניה לברכה. אל השולחן מסיע אביגדור עגלה עם מטעמי פטריות בתבנית אסקרגו מדיפה ניחוחות שום ופטרוזיליה. אחר כך מעדן של גבעת אורז וסורימי ועליה כתר של שרימפס ורודים ברוטב לימון כבוש בתוספת גבעול אזוב ריחני.יש זמן בין מנה למנה לשיחה, לשתיית כוס יין נוספת. העגלה, שאביגדור מוליך פנימה בגאווה, כוללת הפעם מנה עיקרית של צלי על הגריל עם אספרגוס ירוק שנצלה לרגע ונקטף עם בוקר בגן. לידו תפוחי אדמה אפויים וסלט פלאי העשוי מעלי ריג'ילה, פלחי צנונית לבנה ואדומה דקיקים, שבבי פומלה בשרניים ושסק מקולף וחתוך. כל זה מעורבב בשמחה, בחדוות ההמצאה. עינת, שכולה מאור פנים, עוזרת ומוזגת עוד יין לכוסות. בשיחה, לפני סורבה הלימון המוגש בלימונים גדולים וקפואים, מספרים השכנים לשולחן על חיפושיות המכרסמות את גזעי התאנה ועל פטריית בוטריטיס שנחשבה למזיק עד שהתגלה שהיא משבחת את יינות צרעה המפורסמים. אף מילה על מנהיגים מושחתים, על טעויות היסטוריות, על מה כתוב בעיתון על מי אמר מה למי בטלוויזיה אלא שיחה על מרטין בובר, איך גורדז'ייב המציא את ריקודי הפולחן המוזרים שלו, איך אביגדור למד פעם לרקוד בלט בגלל איזו רקדנית יפה ואיך במקרה שנינו יודעים איפה צומח עץ של תותים לבנים מתוקים בפינה אחת ביפו. זה מפגש של אנשים וכך אביגדור ועינת אוהבים את זה.

כאן אני רוצה להיות
בחדר השקט יש שולחן כתיבה ועליו אגרטל עם ורדים ריחניים וטריים בצהוב ורד וכתום, ומנורת קריאה כחולה. מיד כשנכנסתי וראיתי את השולחן, ידעתי שכאן אני רוצה להיות. אחר כך המיטה הטובה והשמיכה הטובה, הכריות הנדיבות ורשרוש הצמרות בחלון. בבוקר ארוחת בוקר סביב שולחן גדול ובו כל טוב הארץ – גבינות, ריבות ומיני מטבלים, לחמניות חמות וירק, מלון כתום וקפה חזק בספל יפהפה ביציקה כסופה כי פעם לאביגדור היה בית חרושת כזה. כלב התחש מציץ, בודק והולך לדרכו. שני החתולים מחכים לנס שאולי ייפול משהו מן השולחן ארצה. הייתי נשארת פה.

חיוך של חתול צ'שייר
אני נפרדת מעץ האלון הענק שרק חצי מגזעו נותר ורעמת עליו וענפיו קרסה ומתה יום אחד אחרי 400 שנים של עמידה בתלאות הרוח, היובש והגשם. הציור היחיד על הקיר הוא של מה שהיה פעם אלון מפואר. בחוץ בשורה ורדים אדומים כמו של המלכה באליס בארץ הפלאות. הדשאים שקטים והכל מלבלב. עץ תות משתפל כמו ערבה בוכיה - בוודאי עוד פנטזיה של אביגדור שהופכת להיות ממשית. אני שולחת את ידי אל תות שהבשיל והרי החרמון מולי. הדרך חזרה בלי רדיו. הייתי בפאוזה ואני לא צריכה כלום עכשיו. החיוך של חתול הצ'שייר, גם הוא מארץ הפלאות, נותר על פני.
מאמרי מערכת