ריאיון עם נעמה דביר - חוות האלפקות במצפה רמון

חוות האלפקות במצפה רמון היא מהאטרקציות הוותיקות והאהובות ביותר על משפחות שמטיילות באזור מכתש רמון. דיברנו עם נעמה דביר, שהקימה את החווה יחד עם בן זוגה אילן, על ההתחלה במצפה, על החיים עם האלפקות ועוד


ארז לילה | 5.11.2014
אילן ונעמה דביר בתמונה נוסטלגית עם האלפקות. באדיבות נעמה דביר
אילן ונעמה דביר בתמונה נוסטלגית עם האלפקות. באדיבות נעמה דביר
חוות האלפקות

היי נעמה, קראנו את הסיפור המופלא שלכם על איסוף עדר האלפקות בביקור בדרום אמריקה ורצינו לשמוע עוד קצת פרטים: מתי זה קרה, כמה אלפקות הבאתם, ואיך בכלל הצלחתם לארגן טיסה לעדר אלפקות?
היה לנו מאז ומתמיד חלום לגדל חיות ולחיות לצידן, אבל לא לתעשיית הבשר. נמשכנו לכיוון של הפקת צמר וחיפשנו חיות מיוחדות, לא עוד כבשים אלא משהו חדש שאפשר יהיה ללמוד ממנו. בדרום אמריקה פגשנו את האלפקות והלאמות המקסימות, התאהבנו בהן, ובדצמבר 1987 הטסנו לארץ 180 אלפקות ולאמות. אספנו אותן ממקומות שונים בצ'ילה במשך כחצי שנה וריכזנו אותן בחווה קרוב לשדה התעופה, שם דאגו לכל הצרכים שלהן כולל השגחה וטרינרית. התכנון היה להטיס אותן במטוס מטען של אייר פראנס, אבל התכנונים השתבשו ולבסוף השתמשנו במטוס שעשה כל מיני הובלות ברחבי העולם. לפני כן, למשל, הוא לקח סוסים מאירופה לברזיל.

הגעתם למצפה רמון בחיפוש אחר סביבה מתאימה לאלפקות. איך הייתה ההתחלה?
אנחנו מתל אביב ומשמר העמק במקור וכאמור, רצינו לחיות ליד החיות. לאנשים יש כל מיני חלומות, החלום שלנו היה לחיות בחווה. לא היו אז בכלל חקלאות ותיירות במצפה רמון. רק מרכז מבקרים, הרבה בסיסים של צה"ל וכמה מטיילים משוגעים לדבר. אנחנו הבאנו גם חקלאות בדמותן של האלפקות, גם טיולים עם לאמות למצוקים של המכתש וחיבור לנוף, גם אטרקציה תיירותית. היינו ממש עוף מוזר, אבל דווקא ככה היה יותר קל להתקבל. די מהר החווה הפכה לסמל המסחרי של מצפה רמון, משהו שמזוהה עם העיירה.

ולאמה אלפקה, כמו ששואלים אתכם תמיד?
האלפקות הן חיה לא מוכרת, לא צפויה, מאוד סימפטית, הן מסתובבות פה חופשיות מצד אחד אבל מתקשרות מאוד עם המבקרים מצד שני. הן מוצאות חן גם בעיני אנשים שלא אוהבים חיות או את הריח שלהן או כאלה שחוששים מהן, מתחברים אליהן גם עירוניים וגם אנשים שגדלו בכפר עם חיות אחרות. בקיצור, יש בהן משהו נוגע ללב. אנשים במצפה השתאו אבל קיבלו אותנו בשמחה.

מה החזון שלכם?
אנחנו רואים בחווה מרכז, פינת חמד נופית שממנה אפשר לצאת למדבר ואז להיאסף בה בחזרה, להתכנס פנימה. אפשר לישון כאן ליד בעלי החיים, הרבה אנשים חולמים על התעוררות בבוקר כשהחיות מהמהמות סביבך. וכמובן יש כאן אוכל וקפה, הדרכות והמון פעילויות.

מה השתנה בחווה עם השנים?
החווה היא דבר דינמי – דברים זזים לטובת החיות ולטובת המבקרים. למשל, מרחיקים מהקהל זכרים שרוצים להרביע ומקרבים אלפקות צעירות שרק נולדו ושהקהל מאוד ירצה לראות. לפני 16 שנים התחלנו גם טיולי סוסים, לטובת מבקרים מבוגרים יותר, וזו חוויה בלתי נשכחת שחוזרים אליה כל פעם מחדש. לפני 12 שנים פתחנו צימרים בחווה, בעקבות בקשות של משפחות לשהות בחווה ולא רק לבקר לזמן קצר ואז להמשיך הלאה באילת. ילדים שאוהבים חיות רוצים לפעמים להישאר בחווה כל היום ולעבוד עם החיות, ולעומתם יש ילדים שבהתחלה חוששים מחיות ותוך כדי מגורים בחווה צוברים ביטחון ומתחברים אליהן.

אגב חיות לא צפויות, למה בעצם הן יורקות?
אין מה לדאוג, האלפקות לא יורקות על אנשים אלא אחת על השנייה. זו בסך הכול צורת תקשורת ביניהן. למשל, כשזוג זכרים נלחמים על מעמד בעדר, זה השלב השני בעימות ביניהם. בשלב הראשון יש מחוות סמליות כמו הזזת האוזניים או הרמת ראש. אם המסר לא עובר עוברים ליריקה. אם ההתקוטטות נמשכת רואים מגע פיזי של ממש, צוואר אל צוואר.

אז מה ההבדל בין אלפקה ולאמה?
שניהם סוגי גמלים, ההבדל הוא בעיקר בגודל, האלפקות קטנות יותר. לאלפקה יש פוני וללאמה אין. אלפקות לא נושאות משאות, לאמות כן.

מה מכינים מהצמר של האלפקות?
הצמר של האלפקות רך ונעים מאוד למגע. עובדות אצלנו עולות חדשות שסורגות מהצמר כל מיני מזכרות, בעיקר כובעי צמר בגוונים טבעיים. בפעילויות היצירה כאן מכינים מהצמר עין אינדיאנית, והילדים יכולים לסרוג נחש מצמר, שמכינים בעזרת מתקן סריגה ישן שנקרא מסרבה. זה גליל בגודל של גליל נייר טואלט שעולה כמה שקלים ומאפשר לילד לסרוג באוטו כל הדרך הביתה ממצפה.

מתי כדאי לבקר אצלכם?
חודש נובמבר הוא תקופה מצוינת להגיע לכאן – יש את השקיעות הכי יפות של השנה, הרוח עוד לא חזקה ושעות האור עוד יחסית ארוכות. כמובן מומלץ להגיע באביב לחג הצמר, כשגוזזים את הצמר של האלפקות וזו חגיגה אמיתית לכל המשפחה.

החווה די מפורסמת ונחשבת מיוחדת גם בעולם, נכון?
החווה במצפה היא אחד המקומות היחידים בעולם מחוץ לגבולות דרום אמריקה שאפשר להסתובב בו בין מאות אלפקות, להאכיל אותן – הן סימפטיות ולא בורחות למרות שהן חופשיות, לבוא איתן במגע, לראות את הייצור של הצמר, לרכב על לאמה. כל העולם הזה תחת קורת גג אחת. גם בדרום אמריקה זה לא נפוץ. אתה יכול לראות לאמות או אלפקות מרחוק, או לפגוש אחת כזו בכפר אינדיאני אבל לא לראות את מפעל הצמר, למשל.

יש חוויות, אנשים או חיות שאתם זוכרים במיוחד?
לפני שבוע הייתה אצלנו בר מצווה, משפחה שלמה שהגיעה מתל אביב. לפני שנה הייתה גם חתונה עם תזמורת כליזמרים (הנה כמה תמונות). אנחנו מקבלים המון מכתבים מרגשים ממבקרים וזכור לנו במיוחד המכתב של מעין בת ה-10 מכרמיאל.

מהו האזור האהוב עליכם במכתש רמון?
אנחנו אוהבים את האזור של גן לאומי צבעי הרמון, במרכז המכתש, שאפשר להגיע אליו יחסית בקלות ברכב, וכמובן גם את המצוקים של המכתש.

איפה אתם ממליצים לאורחים לבלות באזור?
במרכז המבקרים רמון כמובן, בחץ וקשת מדברי שקרוב אלינו, ברובע דרכי הבשמים שבו יש יוזמות חדשות וותיקות כמו מפעל הקוסמטיקה הטבעית פארן, האנגר אדמה, מקומות בתחום האוכל כמו לשה והדסער. כדאי גם לבקר בחוות הבודדים שמביאות ניחוח צעיר של התיישבות, חקלאות ואירוח – חוות דרך היין בין באר שבע למצפה שאפשר לטעום בהן גבינות, יין, זיתים תוצרת בית. וגם בכרמים שעוטפים את מצפה רמון – חוות ננה וכרם שיזף.

הכול על מצפה רמון באתר מפה - מסלולי טיול, אטרקציות, מסעדות ולינה
מאמרי מערכת