המסעדות שאהבנו ב-2015

כמו בכל שנה, גם ב-2015 נפתחו לא מעט מסעדות, ולא מעט גם נסגרו. מעל לכל השאר בלטו מסעדות שחרטו על דגלן את הצגת המטבח המקומי בפני סועדיהן. הנה כמה מהן


חיליק גורפינקל | 7.11.2018
עוד שנה עברה. והנה, הפלא ופלא, אני עדיין כאן. למרות הכולסטרול והסוכר, שלא לדבר על הדקירות והדריסות, העמותות והפסילות. נו, מכיוון שאני תפקידי הוא לנגב לך את הדמעות, לא נותר לי אלא להגיש לעצמכם ובעיקר לי מפית קטנה שעליה שרבטתי אחרי מאמץ רב כמה מסעדות חדשות, ועוד כמה ישנות, שאהבתי לאכול בהן השנה. ומכיוון שאני אמור לחדש כאן חידוש, ולא לנגן ניגון ישן נושן, לא אדבר שוב על מתי המקלל ובר-בוניה שהם בעצם שני המקומות היחידים שאני נהנה להיות בהם חוץ מאשר בבית מתחת לפוך (טוב, בעצם גם אצל עמירם ובפלאפל הקוסם די נחמד לי). כשאני עושה סדר בכל הררי הסושי והמקסיקני (שזה, כך מסתמן, הסושי החדש במקומותינו) יוצא שלא הרבה קרה כאן השנה. אבל בכל זאת, הנה כמה מקומות חביבים במיוחד שהתחילו את דרכם ב2015.

למפת מומלצי מפה לשנת 2016 לחצו כאן

צילום: אבירם כץ
מסעדת ברוט
המסעדה שהכי אהבתי השנה, מהחדשות רוצה לומר, היא לא לגמרי חדשה. בר היין ברוט הוא בעצם גלגול מחודש של בר היין 'בר יין' (כן, זה היה שמו) שגם הוא מצידו הוא גלגול של בר יין קודם שגם שמו היה, ובכן, בר יין. מבולבלים, גם אני. לא נורא. את 'בר יין' פתח לפני כמה שנים עודד זיו (שבינתיים שינה את שמו לעודד חצבני, תוך שהוא נוקט בצעד נדיר ומאמץ את שם משפחתה של זוגתו ולא להיפך). אחר כך קנו אותו בני הזוג עומר בן גל וג'מה נווה. לפני כשנה צירפו אליהם בן גל (אקס מסעדת ליליות והרוח הקולינרית החיה, עדיין, מאחורי שאפה היפואית) ונווה את השף יאיר יוספי שסגר את מסעדת אלבה ואת שני מלצרי היין הנחשבים – אבירם כץ (טוטו) ובן רון (מסה). ביחד יצרה החמישייה הצעירה והמבריקה הזו את אחד המקומות הכי טעימים, יוצאי דופן ולא פחות חשוב מזה, פרועים בתל אביב. התפריט משתנה תדיר אך כולל מנות דגל קבועות כמו פסטה בנוסח מרצ'לה חזן (פסטה 'פשוטה' ברוטב עגבניות), טרטר סלמון 'געגוע ליועזר' ( בר היין המנוח של שאול אברון המנוח לא פחות), תמנון צלוי עם פירה ועוד כמה. לצד אלו מתחלפות כאמור לא מעט מנות, שבהן מככבים שלל חלקי פנים, דגי ים טריים ועשבי בר. אנשי ברוט חרטו על דגלם שימוש נרחב בחומרי גלם ומתכונים מקומיים (עם טוויסט אישי ) וזה מבורך. פעם באיזה זמן מארחים כאן שפים מעניינים, לא מעט מהם ערבים, יוזמה ברוכה וחשובה. גם תפריט היין מרתק ומקורי ובסוף היום לא נדיר לפגוש כאן קולגות שמסיימים פה את הלילה.

מקום נוסף שבו המקומיות הולכת צעד אחד קדימה, היא מסעדת דוק של האחים אסף ויותם דוקטור, בעלי הבית של מסעדת האחים השכנה. בדוק מתעקשים להשתמש אך ורק בחומרי גלם מקומיים ולכן לא תמצאו כאן לא חומץ בלסמי, לא גבינת פרמז'ן ואפילו לא ויסקי סקוטי על הבר. האוכל גם הוא משתנה תדיר אבל שוב, יש כבר מנות שהפכו לקבועות כמו מנה מפתיעה של קולורבי צרוב בפחם או רוסטביף על חלת ויז'ניץ. כמה חודשים אחרי פתיחת דוק עבר גם התפריט של מסעדת האם הגדולה (דוק הוא מקום זערורי במיוחד) מהפך גדול וגם בו יש עכשיו מנות מקומיות מאד כמו פיתת 'ערייס' של טלה או תרד. אחרי ביקור אחד במקום המחודש אני שמח לצרף גם אותו לרשימה שלי.

תומר אגאי היה יד ימינו של חיים כהן, הכהן הגדול של הבישול המקומי. אחרי שנים בצילו של המאסטר, פתח אגאי השנה את מסעדת סנטה קתרינה בסמטת הר סיני הקטנה שמאחורי בית הכנסת הגדול בתל אביב. קטנה- קטנה אבל מלאה במסעדות שהפכו למוסדות כמו פורט סעיד של איל שני ובר השישקו. לאחרונה נפתחה כאן גם מסעדה תאילנדית מסקרנת מאד. בסנטה קטרינה מכבב טאבון גדול (כמו זה המצוי גם ב'יפו תל אביב של כהן) ממנו יוצאות פיצות נהדרות ומנות קצת יותר מקוריות כמו מרק חציל מעושן עם ריקוטה ועירית, בורקס זנב שור, קובה נייה (לא מהטאבון, כמובן) ואחרות שרובן המכריע גם הוא מתכתב עם המרחב שלנו.

צילום: מערכת מפה
מסעדת רולא
מי שלא צריך 'להתכתב' עם המרחב, אלא פשוט לעשות את מה שהוא יודע, הם אנשי מסעדת רולא החיפאית, מועין חלאבי וזוגתו רולא דיב שפתחו השנה את אחת המסעדות הערביות הכי מפתיעות של הזמן האחרון, זמן שבו לא מעט מסעדות כאלה צצות מחוץ לתל אביב. דיב וחלאבי מגישים חומוס נהדר, קבב אדיר ומנות קצת פחות נפוצות כמו שיש בראק שבתוכו משתכשכות גם כמה קובות קטנות ומפתיעות, או פטאת מקדוס – פרוסות חציל מטוגנות עם קרעי פיתה, טחינה, יוגורט, בשר טחון, צנוברים וגרגרי רימון. מנה מקורית ומופלאה ממש. אל תחמיצו את הכנאפה.

אחרון חביב, אבל לא פחות משמח ומרגש, הוא יוסי שיטרית המוכר לסועד המעודכן ממסעדות כמו קיצ'ן מרקט בנמל תל אביב ואונזה משוק הפשפשים ביפו. שיטרית פתח השנה במלון הבוטיק מנדלי, על חורבות מסעדת ארוחות הבוקר של רפי כהן, את מסעדת משייה, מסעדת גורמה שבה הוא לוקח את האוכל הצפון אפריקאי שעליו גדול ומעביר אותו, ובכן, אין מנוס מאשר להשתמש במילה מפוצצת – דקונסטרוקציה. פירוק והרכבה מחדש. כן, מדובר, לפחות בחלק מהזמן, באוכל מולקולרי, משהו שאני אישית לא ממש מחבב. אלא שבניגוד לכמה אחרים (בודדים) שעושים את הקונצים הללו במקומותינו, שטרית לא רק שולט בטכניקה, אלא גם אינו שוכח את הטעם. נסו את המפרום המוזר והמקסים שלו ותבינו.

צילום: יח''צ
מסעדת הירו של אהרוני
אזכיר גם את חזרתו של ישראל אהרוני לסצנת האוכל הסוערת עם הירו מסעדת מרקי הראמן שפתח בשוק שרונה, את התאוששתם המפתיעה והמופלאה של רפי כהן וירון שלו אחרי שנה לא פשוטה, את בועזו מסעדת הראמן הטבעונית של בועז צאירי מסאקורה הי"ד וסליחה אם שכחתי מישהו.

ולפני שתרוצו לאכול אספר בצער רב שהשנה נפרדנו ממסעדות כמו אלדד וזהו, וראצ'ה הירושלמיות, וכמובן מכל מסעדותיו של יונתן רושפלד, כולל זו הירושלמית, מסעדות שלא הוציאו אפילו שנה אחת איתנו. עוד לפני כן נפרד רושפלד במה שהיתה כנראה השנה הקשה בחייו המקצועיים, משותפיו ארוכי השנים , אנשי משפחת שטראוס. נקווה רק שאלו יהיו ה'צרות' שלנו ב2016. שנה טובה.


תוכן מומלץ לעיון: מסעדות בצפון, מסעדות בחיפה, מסעדות בהרצליה
מאמרי מערכת