שביל רמות מנשה: טרק כחול-לבן שחבל שאתם עדיין לא מכירים

אזור רמות מנשה הוא מקום ידידותי למשתמש, מצד אחד הוא נמצא ממש במרכז הארץ, ומהצד השני שטח פתוח רחב ידים שנותן הרגשה של טבע. ועכשיו הוא גם מציע טרק ידידותי למשתמש, בין גבעות יערות וישובים קטנים סומן לו שביל הליכה נפלא שמתאים במיוחד למי שעוד לא התנסה בטרקים ורוצה להתמכר.


שי יגל | 8.9.2016
רמות מנשה
רמות מנשה הוא אזור בעל פוטנציאל לטיולים ארוכים. תוואי השטח נוח ברובו, באזור מעיינות רבים, ובחודשי האביב גם מרבדי פריחה בשלל צבעים. המפורסמים בהם נמצאים בגבעת הרקפות הסמוכה לקיבוץ גלעד, ומרבדי התורמוסים שסמוכים לכביש הגישה לקיבוץ רמות מנשה. נחל השופט, הידוע בנחלי האזור, זוכה לכמות גדולה מאוד של מבקרים לאורך כל השנה, אולם חלקים ידועים פחות של האזור זוכים להרבה פחות תשומת לב. מתכנני שביל ישראל לא כללו את האזור בתוואי השביל, ובכלל מערכת השבילים המסומנים מתאימה בעיקר לרכבים או לרוכבי אופניים. שבילי הליכה כמעט ואין.

האזור הוכר לפני כמה שנים כמרחב ביוספרי ע״י אונסק״ו. המשמעות של מרחב כזה היא תפיסה של פיתוח אזורי בר קיימא שלוקח בחשבון שמירה על ערכי טבע, סביבה והסטוריה לצד מתן מענה לצורכי התושבים תוך שיתופם במשימת השמירה על ערכי הטבע. מרחב יחודי כזה ראוי שיהיה מרכז יציאה לטיולים, וסיורים בדגש על טיולים רגלים.
נחל השופט,
נחל השופט, צילום: מערכת מפה
אל החלל הזה נכנס לפני כמה שנים שלמה ברנד, שהיה בזמנו המנהל האזורי מטעם קק״ל. ברנד החליט להכניס את האזור למפת הטיולים הרגליים של ישראל, וזאת על-ידי הכנסה של האזור לתוואי שביל ישראל. שינוי כל כך משמעותי בתוואי שביל ישראל אינו דבר של מה בכך ויכול לקחת זמן רב. לכן החליט ברנד ליצר מסלול שיוצא משביל ישראל ליד מושב עופר, וחוזר אליו כמה ק״מ דרומית משם, למרגלות רמת הנדיב. המשימה לא הייתה קלה, המחשבה על התוואי, הסיורים בשטח, וגיוס כל הגורמים לסימון השביל לקחו זמן, אבל בזכות נחישות ובעזרת מנה גדולה של סבלנות, יצא פרויקט הסימון לדרך. הוועדה לשבילי ישראל סימנה את השביל בצבע כתום, וכאשר השביל פוגש שבילים קיימים נוספת נקודה כתומה לשבילים הקיימים, כך שאפשר לעקב בקלות אחרי המסלול. מסתבר שתכנון וסימון השביל היו רק צעד ראשון בדרך ליצירת שינוי משמעותי בתחום שבילי ההליכה באזור ובכלל זה שינוי עתידי של תוואי שביל ישראל.
השביל סומן, שלמה פרש לגמלאות, והבאים אחריו לא המשיכו לתמוך בפרויקט. השביל אומנם עלה על מפות סימון השבילים של החברה להגנת הטבע, ולמפות אחרות כולל שלנו באתר מפה, אבל תהודה גדולה לא הייתה לו. פה ושם אפשר למצוא מטיילים, אבל השביל רחוק מלממש את הפטנציאל הגלום בו. מיקומו של השביל במרכז הארץ, ותוואי השטח הנוח הופכים אותו למסלול טיול אידאלי למשפחה שרוצה לצאת להרפתקה של כמה ימים בשטח או למטיילים עצמאים שרוצים להשלים שביל ארוך ואין להם זמן לצאת לשביל ישראל או לשביל הגולן.
הסימון הכתום של השביל,
הסימון הכתום של השביל, צילום:שלמה ברנד
שביל הליכה רב יומי הוא דבר סינרגטי בצורה יוצאת דופן. כנראה שאם נבדוק כל קטע בפני עצמו ירבו מספר הקטעים שאינם עומדים כטיול בפני עצמו ממספר הקטעים שהיינו בוחרים ללכת בהם גם אם לא היה מדובר על הליכה בשביל רציף. אך החיבור בין הקטעים וההכרות אינטימית עם חבל ארץ, על נופיו ומעיינות מצד אחד ועל קוציו וגדרותיו מהן הצד השני, יוצר אפקט גדול פי כמה מסך כל החלקים. הדבר לא מאפיין רק את שביל רמות מנשה, אלא נכון לשבילים רבים. ביניהם אפילו שביל ישראל שרוב חלקיו היו מסומנים שנים רבות לפני שעלה הרעיון לחבר אותם לכדי שביל אחד ארוך. אז בין אם בוחרים ללכת בשביל רמות מנשה בצורה רציפה, ובין אם הולכים כל פעם חלק אחר שלו, מובטח לכל מי שיצא לדרך לראות את רמות מנשה בצורה אחרת לחלוטין.

מקטע ראשון: מיער עופר לרמות מנשה

אורך: 15 ק"מ.
נקודות מים: בת שלמה, קיבוץ רמות מנשה.
נקודות לינה: לאורך נחל שלף.

ההליכה על השביל מצפון לדרום מתחילה סמוך למושב עופר. חלקו הראשון שבין יער עופר להר חורשן, מתגלה (בצורה מפתיעה) כמגוון ומעניין במיוחד. הוא מתחיל בהליכה בין גבעות רכות , ממשיך ברחוב הישן של בת שלמה, על בתי הקפה המקסימים והחנויות הקטנות שבו, דרך חלקת מטעים קטנה אל היער הנטוע עם תוואי השטח האגרסיבי יותר של הר חורשן.
משפחה מטיילת על השביל,
משפחה מטיילת על השביל, צילום: שלמה ברנד
המשך השביל בירידה מהר חורשן לכיוון מזרח אל נחל שלף ולמרכז רמות משנה הוא בעייני אחד החלקים היפים בשביל. ירידה מתונה בשביל הליכה צר, אל מולו נוף הגבעות הפתוח, נותנת נקודות מבט מקורית אל נופים מוכרים. המפגש עם נחל שלף מתרחש מתחת לקיבוץ רמות מנשה, ומדלג בתוך כך על כמה נקודות מים יפות בנחל וחבל. יש אפשרות להצטרף לשביל לאורכו של נחל שלף כבר מתחת לכביש 6 וכך להרוויח עוד קצת הליכה סמוכה למים. לצערנו הבצורת שהייתה בצפון הארץ הורידה בצורה משמעותית את מפלס המים באזור בכלל ונחל שלף בפרט. כולנו תקווה שזה ישתנה בשנה הבאה, והגשם יבוא ואיתו שפיעת המים. בסוף המקטע אפשר לעלות אל קיבוץ רמות משנה להצטיידות במים ואוכל.

מקטע שני: מרמות מנשה למשמר העמק

אורך: 18 ק"מ.
נקודות מים: רמת השופט, הזורע, משמר העמק.
נקודות לינה: יער משמר העמק.

בחלק זה של השביל פוגשים כמה מהחלקים הידועים יותר של רמות מנשה. כמקובל בשבילים בארץ, "שביל ידוע" לרוב אומר מים, ואכן גם בשביל רמות מנשה מדובר על הליכה לאורך שני נחלים שזורמים לאורך השנה - נחל שלף ונחל השופט. נחל שלף כולל כמה פינות יפות לצד המים הזורמים, ועין שלף מציע אפשרות לטבילה צנועה. אחרי הליכה קצרה וקלילה על הרמה שבין הנחלים, גולשים אל נחל השופט, שהפך בשנים האחרונות לאחד המטוילים בארץ, ובהחלט מדובר בפינת חמד, שכוללת הליכה בין מקורות מים, פינות צל והרבה מנוף הגבעות שמלווה אותנו לאורך כל הדרך.
גשר עץ על נחל השופט
גשר עץ על נחל השופט צילום: מערכת מפה
דווקא כשהולכים בשביל ארוך שכולל הרבה קטעים שאינם מוכרים, והסיכוי לפגוש בהם מטיילים נוספים הוא נמוך, כייף פתאום להתחבר אל מסלול מוכר שכל השנה מושך אליו מטיילים רבים. את החלק בנחל השופט נסיים ממש בתוך קיבוץ הזורע, והליכה קצרה בתוך הקיבוץ תחזיר אותנו שוב לבדידות יחסית על השיפולים הצפון מזרחים של רמות מנשה. הנוף כאן שונה, לא עוד גבעות מתונות מכל עבר אלא נוף פתוח מאופק ועד אופק שבמרכזו עמק יזראעל והוא תחום בין הגלבוע מדרום להרי נצרת והגליל מצפון. ההליכה אומנם יפה אך השביל רווי צמחיה וניכר שהשימוש בו מועט. חציית הכביש שמחבר את משמר העמק ועין השופט מסמנת את סיום המקטע הזה, על מימיו ונופיו.

מקטע שלישי: ממשמר העמק אל בקעת אלונה ונחל תנינים

אורך: 20 ק"מ.
נקודות מים: עין השופט, גבעת ניל"י, בית קבורת אלונה.
נקודות לינה: על נחל תנינים.

החלק הזה בשביל יעביר אותנו את כל מניפת הנופים של האזור: בתחילתו עוד ילוו אותנו הנופים הפתוחים של עמק יעזראל, אולם ככל שנתקדם מערבה ישתנה הנוף ונצלול שוב אל קימורי הגבעות, וממש בסופו של המקטע יפתח הנוף גם מערבה, והים יתפוס את קו האופק. נתחיל את היום בטיפוס אל הגבעות המקיפות את משמר העמק, העליות מעט תלולות אך קצרות, והנופים כאמור מתגמלים. הממשך כולל ירידה מערבה לאורך אגן הניקוז של נחל תנינים שאותו עוד נפגוש בהמשך הדרך. בחורף ובאביב כולל המקטע הזה כמה נקודות מים שברואשן האגם העונתי הסמוך לקיבוץ גלעד, בקייץ ובסתיו מים ממש יש רק בעין נילי.
שביל בעשב,
שביל בעשב, צילום: שלמה ברנד
לאחר הליכה נוחה ויפה לאורכו של נחל רז, והתרעננות קלה בעין נילי אפשר להתפנות לחלקו האחרון של המקטע, שכולל עליה אל המעבר האקולגי שמעל כביש 6, הנוף היפה הנצפה מהמעבר עומד בסתירה מוחלטת לשאון המכוניות הבלתי פוסק, רק כשעומדים פה למעלה אפשר להתחיל להבין את המחיר שאנו משלמים על הנוחות שבחצייה מהירה של הארץ. הכביש נראה אילו הוא מבקע את השטח הפתוח שהמעברים מעליו ומתחתיו הן זיכרון חיוור למה שהיה פעם מרחב פתוח אחד. ממשיכים מכביש 6 מערבה ירידה קצרה עוד עליונת ואנחנו כבר על רכס מתון שמוביל אותנו אל בקעת אלונה עם הגב להר עם הפנים לים.

מקטע רביעי ואחרון

אורך: 8 ק"מ.
נקודות מים: מי קדם, שוני, בנימינה.

ההליכה פה היא למעשה לאורכו של נחל תנינים עד הפגישה עם שביל ישראל אי שם למרגלות גשר הרכבת הסמוך לבנימינה. ההליכה קצרה ומהירה, אבל שילוב של המקטע יחד עם ביקור באתר מי קדם מאפשר יצירה של יום הליכה ראוי בהחלט. אתר מי קדם שמגיעים אליו באמצע השבוע כאשר הוא לא עמוס במיוחד, הוא מקום מרתק שכולל לא רק הליכה נחמדה בתוך ניקבות מים קרירות, אלא גם הכרה של סיפור מפעל המים המורכב שהוביל מים אל קיסריה בימי הזוהר שלה.
פארק מי קדם,
פארק מי קדם, צילום: eyalsh
הניסיון למצוא פתרונות טובים לבעיית המים בארץ היו שנים רבות לפני שמהנדסי ארצנו עמלו על המוביל הארצי. ההליכה לאורך נחל תנינים אינה חוויה יוצאת דופן. בסופו של דבר מדובר על דרך קורקר רחבה, חשופה לשמש ומונוטונית למדי, אולם לאורך הדרך כמה פינות חמד שמאפשרת טבילה במים קרירים. הצד החיובי של העניין הוא שההליכה על הרורקר מהירה וקלה, כך שהעסק לא נמשך זמן רב. את ההליכה ניתן לסיים בתחנת הרכבת של בנימינה שנמצאת כשני ק״מ צפונית לפגש עם שביל ישראל או כמובן להמשיך ללכת עם שביל ישראל מערבה ואז דרומה, ותוך כמה שבועות בודדים להגיע לאילת.

קצת לוגיסטיקה וירקות אחרים:

החלוקה המוצעת פה ל4 קטעים לחלוטין אינה מחייבת. אפשר לחלק את השביל לקטעים קצרים יותר, וגם לארוכים מעט יותר. ריבוי הישובים באזור, והעובדה שניתן לעשות קמפינג כמעט בכל מקום, יוצרת מגוון גדול של אפשרויות לחלוקה לקטעי הליכה, כך שגם משפחה עם ילדים וגם צעדנים קשוחים, יוכלו למצוא פה את מקומם.

עונות השנה ואופי ההליכה הם שיכתיבו את הציוד הנדרש להליכה. לעומת הליכה במסלול בצורה לא רציפה המאפשרת נשיאה של ציוד מינימאלי שכולל רק מים ואוכל ליום ההליכה הרלוונטי, כמובן שהליכה רציפה תדרוש הערכות מתאימה. בחודשי הקיץ ניתן ללכת במסלול ללא אוהל ועם ציוד לינה קל, אולם מומלץ לקחת כילה או לשקול בכל זאת אוהל קל, מחמת היתושים שעלולים להטריד. הליכה בחורף תדרוש גם ציוד מתאים לגשם, בכפוף לתחזית מזג האויר, בכל מקרה זהו אזור סלחני למדי מבחינת קור כך שאין צורך להגזים במעילים כבדים גם בשיא החורף.

סופו של המסלול נגיש מאוד בתחבורה ציבורית שכן הוא קרוב לתחנת הרכבת של בימינה. ההתחלה היא מעט מאתגרת יותר ולא כוללת פתרון פשוט מלבד לסמוך על התחבורה הדלילה למושב עופר, ולכוון את הלוח הזמנים בהתאם.
מאמרי מערכת