פותחים עונה: כל מה שצריך לדעת לפני שיוצאים לטייל בשביל ישראל

עונת האביב של שביל ישראל יוצאת לדרך! בשבועות הקרובים יצאו עשרות שבילסטים צעירים, יפים ומלאי עזוז לדרך, מאילת כל הדרך לקיבוץ דן, אז נתחיל בכמה טיפים של אלופים ליוצאים למסע כולו, וגם לאלו ההולכים בשביל במקטעים.


שי יגל | 16.2.2017
שביל ישראל, צילום:
עונת האביב בשביל ישראל שמתחילה בימים אלה היא העונה שבה צועדים מאילת ועד קיבוץ דן. העונה מאופיינת בדרך כלל במספר גדול יחסית של מטיילים פורשים. תנאי השטח הקשים והחורף שעוד כאן הופכים את המסע המאתגר ממילא, למאתגר הרבה יותר. כדי שתצליחו לשרוד את ההתחלה הקשה, ותגיעו לקיבוץ דן אחרי חוויה של פעם בחיים, קבלו כמה עצות ממי שכבר היה שם.

קל ומהיר
באנגלית כמו תמיד זה נשמע קצת יותר טוב, אבל המשמעות זהה. פה טמון סוד ההצלחה האמיתי. תיק קל הוא המפתח להליכה מהנה, בריאה, ומהירה. קחו רק מה שאתם באמת צריכים ואז קחו קצת פחות. אתם תרגישו כל גרם במיוחד בימים הראשונים שהגוף עוד לא רגיל להליכה ארוכה עם משקל על הגב.

גומרים נחים
נכון, כולנו רוצים ללכת בקצב שבא לנו כרגע, להביט בציפורים ובהרים ולשתות קפה תחת כל שיח. אבל לשביל יש דרישות משלו, ואל חניון הלילה חייבים להגיע, וחייבים להגיע אליו בזמן. הליכה בקצב טוב ואחיד תביא אתכם אל חניון הלילה רגועים, ופנויים למנוחה שהגוף צריך כדי להמשיך ללכת גם מחר. אין צורך לרוץ, אלא פשוט למעט בעצירות וללכת בקצב אחיד, זה לא טיול שנתי, זה אתם והמדבר.
מטיילות על שביל ישראל,
מטיילות על שביל ישראל, צילום: יוסי קראוס
קשה באימונים קל בקרב
בעוד שבעונת הסתיו שבה מתחילים מצפון, אפשר להתחיל ללכת לאט לאט, לעשות ימים קצרים יותר בהתחלה, לישון אצל מלאכי שביל, ובכלל להתחיל רגוע. באביב אין רגעי חסד, יש הליכה במדבר עם ימים ארוכים בלי נקודות מים בדרך ובוודאי שבלי מקלחת או מיטה בסוף. הפתרון הטוב ביותר הוא לבוא אחרי אימון קצר, שבו התרגלתם לתיק ולנעליים, הזכרתם לגוף איך זה ללכת יום שלם, ואז עוד אחד ואז אפילו עוד אחד. גם תרוויחו עוד טיול בארץ, וגם תבואו מוכנים הרבה יותר.

תאלתרו מדי פעם
תוואי השביל אינו תורה מסיני. הסתכלו מסביב וצאו מדי פעם מהתוואי המרכזי, כנסו לירושלים, עברו בנצרת, אל תדלגו על זיכרון יעקב. לא צריך להמציא את הגלגל מחדש, רק מדי פעם כל כמה ימי הליכה או כל שבוע, תפתחו את המפה ותראו איפה אתם יכולים לצאת מהתלם, ולהפוך את החוויה לאישית קצת יותר.

לא בבת אחת: את שביל ישראל אפשר ללכת גם במקטעים

רבים מהולכים בשביל ישראל לא עושים את המסע כולו בפעם אחת, אלא כל כמה שבועות יוצאים ללכת במקטע אחר, ומשלימים את ההליכה על פני כמה שנים. ההליכה בקטעים היא ללא ספק חוויה שונה מהליכה רציפה, אך לא פחות מיוחדת. דווקא העובדה שלא מדובר על חוויה אחת רציפה אלא אל תהליך איטי המתפרש על שנים מאפשר למידה משמעותית על עצמנו כמטיילים בשביל, על השביל עצמו, ועל הארץ שהשביל חוצה. קבלו כמה רעיונות שיעזרו לכם לסיים את הפרויקט וגם להנות ממנו קצת יותר.
מטיילים בשביל ישראל, צילום:
מטיילים בשביל ישראל, צילום: שאטרסטוק
מהרו למדבר
תנועת האנשים על שביל ישראל משולה לנהר הזורם למדבר. בצפון תמצאו עשרות רבות של צועדים בכל סוף שבוע, ואיפה שהוא באזור הרי ירשולים עם הגעת השביל אל המדבר, מתחיל הזרם לרדת ולרדת עד שרק מעטים משלימים את ההליכה בחלקו המדברי של השביל. סוד כוחו של השביל הוא במדבר, פה עוברים מטיול נינוח בתוואי מוכר אל הקשה, הפראי. שיברו את המחסום המנטלי שמושך את כולנו אל אזורי הנוחות שלנו, וצאו אל המדבר כבר באחת ההליכות הראשונות שלכם, ביחרו קטע שאתם כבר מכירים, שנוח לכם בו, ותגלו שהקשיים הפיזים והולוגיסטים של ההליכה במדבר שווים את המאמץ.

שלבו סיפורים ומפגשים
היתרון הגדול בהליכה על השביל במקטעים היא אפשרות להתמקד כל פעם בחלק קטן, להתכונן אליו, ללמוד אותו, ולחוות בפני עצמו וגם כחלק מהסיפור הגדול של השביל. נצלו את היתרון הזה וקיבעו בדרך אל הטיול או בחזרה ממנו פגישה עם אדם מהאזור או סיור מעניין שאנו קשור באופן ישיר לשביל, המפגשים יאירו את ההליכה עצמה באור מעט שונה, אחרי שיש לכם כבר הכרות מעט יותר אינטימית עם האזור בו אתם צועדים.
על הסכין בדרך לאילת,
על הסכין בדרך לאילת, צילום: יוסי קראוס
בדד: עם עתיד עם תקווה עם חלום
עשו ניסוי, ביחרו קטע אחד שאתם מרגישים בו בטחון, ולכו בו לבד. כן, פשוט לבד! בלי קבוצה, בלי משפחה, רק אתם והשביל. אל תסתפקו בהליכה קצרה, לכו על יום שלם, מהבוקר עד הערב שבו אתם הולכים לבד, שותים קפה לבד ומביטים בנוף לבד.

אי אפשר לנחש איך יסתיים הניסוי. חלק מהאנשים סובלים מכל רגע. בדידות שיעמום, פחד הן רק חלק מהתחושות. חלק אחר יהנה מכל רגע, חופש, עצמאות, ותחושות מסוגלות ילוו אותם, והם פשוט לא יצליחו להבין איך הם לא עשו את זה לפני. הרוב יהיו כנראה איפשהו באמצע: קצת מפה וקצת ומשם, מה שבטוח זה שאף אחד לא נשאר אדיש לחוויה של התבודדות.

בואו מוכנים
ההליכה בקטעים אומנם פשוטה יותר לביצוע, ודורשת פחות מאמץ רציף, אבל זה בהחלט לא אומר שהיא קשה פחות. מי שהולך בשביל ברצף נכנס לכושר הליכה טוב כבר אחרי כמה ימים, הגוף שלו מתרגל למשא, מי שהולך בקטעים לא זוכה להתרגלות הזו, החיים תחת אורות הנאון ובמזגנים גורמים לגוף לשכוח די מהר את מה שהשביל מלמד אותו. וכך נוצר המצב שכל פעם שיוצאים לשביל כאילו מתחילים ללכת מההתחלה, בחלקים הקלים יותר הבעיה פחותה אבל כאשר מגיעים לחלקים היותר קשים לא מבדיל השביל בין מי שהולך ברצף לזה שרק בא לסוף שבוע, העליות אותן עליות והשמש קופחת במידה שווה. ולכן אם לא קראתם את הטיפים למטייל הרציף חיזרו לתחילת הכתבה.
מאמרי מערכת