דוניה רוסה: ממלכת הבשרים

ברוכים הבאים אל מסעדת הבשרים הארגנטינאית, המקום הכי נכון להעלות בו את רמת ה-B12 בדם. הסבתא המיתולוגית שעל שמה קרויה המסעדה, הלכה לעולמה לפני כשנה בשיבה טובה. המסעדה מנציחה את שמה עם הרבה כבוד לסבתא ולמורשת המשפחתית.


יורם מארק-רייך | 18.1.2018
מנה בשרית.
ההיסטוריה של מסעדת הבשרים המפורסמת מעין הוד לוקחת אותנו אל שנת 1937, דרום אמריקה. שם, בערבות ארגנטינה, בין בואנוס איירס ללה פאמפס, מצאו מרכוס ורוסה רוכפלייש, שטח אדמה בן 6,000 דונם, שהיה שייך לברון הירש, ורכשו אותו מיד. בחלקה זו בנה הזוג חווה חקלאית שוקקת חיים. דון מרכוס גידל ראשי בקר ויבולי חיטה, בעוד שרוסה הייתה אמונה על משק הבית ואחזקת החווה. פעמיים ביום התכנסו כל דרי החווה על מנת לאכול ולשתות. השולחן אפוף הארומות והניחוחות המשכרים היה עמוס לעייפה במטעמיה ותבשיליה של בעלת הבית, אשר כונתה בפי כל 'דוניה רוסה', כלומר - גברת רוסה.

ועכשיו, הבה נפליג קדימה בזמן, עשרות שנים אל המזרח התיכון. ישראל, 2003. אורי ודורי רוכפלייש, נכדיה של דוניה רוסה, רוצים לפתוח מסעדה שתשחזר את האווירה, הטעמים והריחות של שולחן האוכל בחווה הארגנטינאית ההיא. דורי ניהל במשך שנים את מסעדת הבוקרים של יוסי טוכנר, אורי בדיוק סיים ללמוד משהו באוניברסיטה. הם מגיעים לעין הוד, ומתלהבים מבית אבן בסגנון ערבי, ששימש בעבר כמסעדה, אבל כבר שלוש שנים עומד נטוש. בכפר האמנים עושים להם ועדת קבלה. שני הבחורים הצעירים מצליחים להרשים את הבוחנים, והשאר היסטוריה... מאז חלפו כבר 15 שנים, והמקום הפך למוסד קולינרי אהוב וידוע.

בדצמבר 2016 נפטרה דוניה רוסה, הסבתא המיתולוגית שעל שמה נקראת המסעדה. היא נפטרה בשיבה טובה, בגיל 97.

ינואר 2018. אנחנו נוסעים לעין הוד בכביש המתפתל מבית אורן. דרך מדהימה עם נוף מקסים, אבל מומלצת לשעות האור ולא לשעות החשיכה כפי שעשינו אנו. כשנצא מכאן, נבחר בכביש 4 כדי לחזור אל חיפה.

חנייה מצאנו בשפע בחניון שמול הכניסה לכפר. חניון חינמי גדול, שמיועד לאורחים. המסעדה עצמה ממוקמת קרוב מאוד לכניסה, הליכה של 50 מטר בערך.

בתוך המסעדה מקבלים את פנינו האחים דורי ואורי. יש ביניהם חלוקת עבודה, למרות שכאשר נוצר הצורך – כל אחד מהם יכול לעשות הכול. דורי הוא הגרילמן ומתעסק עם ענייני המטבח, התפריט, הספקים והדרכת הצוות. אורי עוסק בניהול, שיווק, הנהלת חשבונות, וגם בשיפוצים. יש להם עוד עסקים שקשורים לאוכל ומסעדנות.

על הקיר תלויה תמונת פורטרט של הסבתא מהימים בהן הייתה צעירה בת 83. אורי מספר עליה באהבה רבה: "סבתא גידלה אותנו, כי ההורים שלנו היו קרייריסטיים, רופא ואחות שהירבו לעשות משמרות. היא תמיד חיכתה לנו כשחזרנו מהגן ומבית-הספר עם אוכל טעים והרבה בשרים, וזה היה טבעי לגמרי שנקרא למסעדה על שמה."

מסעדת דוניה רוסה היא ממלכת בשרים. תרגום שם המשפחה Rauchfleisch מגרמנית הוא 'בשר מעושן'. אם אתם תוהים לגבי מצב הכולסטרול והשומנים בדם, הרי שאביהם של אורי ודורי הוא קרדיולוג בבית החולים בני-ציון בחיפה, שיצא לפנסיה ואחרי חודשיים חזר לעבוד שם במחקר. בעבר הוא שימש כמנהל טיפול נמרץ לב. "אנחנו אוכלים המון בשר ושומן," מעדכן אורי. "בשר הארד-קור. אסאדו וכאלה. לא תתפוס אותי עם פילה בצלחת. זה חייב להיות משהו עסיסי. אני לא עושה בדיקות דם. לא מוכן שידקרו אותי. פוחד מזה. מה אבא שלי אומר על דיאטת הבשרים שלי? הוא לגמרי בעד. אין לו בעיה עם שומנים ובשרים. בדרך כלל, זה עניין של גנטיקה."

שני האחים שומרים על גזרת גוף דקיקה, מה שמוכיח עוד יותר את התיאוריה של אביהם. אורי: "לא יוצא לי לאכול ארוחה מסודרת, אבל מטבע הדברים אני כל הזמן טועם. להערכתי, בכל יום יוצא לי לטעום כ-500 גרם בשרים."

ואחרי כל הדיבורים האלה מגיע גם שלב האוכל. במסעדה מתפשטים ניחוחות מגרים של בשרים צלויים. רק קרניבורים אמיתיים יבינו זאת.

בתפריט מופיעים לצד הבשרים גם דג סלמון ודג היום. דגים הם מה שאני מזמין כשאני במסעדה חלבית כי זה הדבר הכי קרוב לבשר, אבל במקום כמו דוניה רוסה דגים הם הדבר הכי קרוב לחסה. הבה נודה באמת – טבעונים לא ימצאו כאן את מקומם. צמחונים יכולים למצוא אופציות טובות, ואכן לא פעם יש סועד צמחוני שמתלווה אל משפחה או חבורה שמגיעה לטרוף בשר, והוא לא ייצא מכאן רעב.

על הלוח שתלוי על הקיר ממול, אנו קוראים שהמסעדה מציעה מעין ארוחות עסקיות. טוב, לא בדיוק עסקיות, אלא מה שקרוי Menu del dia. ארוחה שלמה לבחירה, שמוגשת בימים שני עד חמישי, במשך כל שעות היום והערב.

האופציה הבשרית עולה 150 ₪, וכוללת מנה ראשונה, עיקרית (סינטה / אנטרקוט / אנטניה) + תוספת, קינוח וגם שתייה חמה וקרה.

האופציה של ארוחת הפסטות עולה 110 ₪, וכוללת מנה ראשונה, עיקרית (כל סוגי הרביולי / ניוקי סלמון), קינוח, וגם שתייה חמה וקרה.

אנחנו מחליטים ללכת על זה. מלבד המנה העיקרית, האופציות זהות. אני בוחר בבשרית – סינטה במשקל 300 גרם בתוספת צ'יפס. זוגתי בוחרת בניוקי סלמון.

זה המקום לציין, שארוחה בדוניה רוסה לא חייבת להיות יקרה. בגלל המיקום בכפר אמנים והצביון האליטיסטי של הכפר הזה, אולי נוצרה לה תדמית קצת פלצנית ויקרה. מה גם שהיא מסעדת בשרים, ובשר הוא מוצר לא זול. אבל זה די מיתוס. הצצה בתפריט מגלה שאפשר לחגוג על ארוחה זוגית במחיר שווה לכל כיס.

המלצרית מגישה לנו לשולחן פוקאצ'ה עם מטבל זיתים, פלפל ומלח גס (16 ₪).

למנה ראשונה הזמנתי סלט, אבל בחורף אין מצב שאפתח ארוחה ללא מרק, אז אני מזמין את מרק היום, שהוא מרק עגבניות עם ירקות. המרק מגיע בקערית חמודה עם מכסה (28 ₪).

ריח נעים של עצים שבערו להם בעליזות באח ממלא את חלל המסעדה הגדולה. כאשר הגענו, קצת לפני שבע בערב, מרבית השולחנות היו מיותמים. ואילו עכשיו הם הולכים ומתמלאים במהירות. יש כאן כ-80 מקומות ישיבה, כולל המרפסת המקורה. כאשר מתקיים אירוע, ניתן לכנס כ-100 מוזמנים. ואגב – פרט חשוב – לא פעם מתקיימים כאן אירועים פרטיים שונים, ולכן מוטב להתקשר לפני שמגיעים ולוודא שהמסעדה פתוחה באותו יום לקהל הרחב.

המרק נלגם מיד, ובפוקאצ'ה כמעט לא נגסנו, כדי להשאיר מקום למנות יותר מעניינות. אגב, כל מה שמוגש במסעדה, למעט גלידה, מיוצר במקום. כן, אפילו הפסטות. ולא מדובר במסעדה איטלקית כמו רפאלו, שבאופן טבעי נצפה ממנה שתייצר את הפסטות של עצמה. מדובר במסעדת בשרים!

בהמשך, הגיעו הסלטים. אני בחרתי סלט פטריות שמפיניון חם. הפטריות היו מוקפצות עם עגבניות שרי וגבינת פטה על מצע עלים ירוקים. אלא, הייתי מזמין אותו שלא במסגרת הארוחה הכמו-עסקית, הוא היה עולה לי 48 ₪.

זוגתי הזמינה סלט בואנוס איירס, שהכיל עלים ירוקים, בצל, נתחי סלמון כבוש, ביצה קשה, גבינת פטה ועגבניות מיובשות. הסלט נכלל בארוחה שהזמינה, אילולא כן היה מחירו 49 ₪.

שני הסלטים היו טעימים והקפדנו שלא לאכול לצדם לחם. ניחשתם נכון... על מנת לשמור מקום לעיקריות. ביקשנו מבעוד מועד לתזמן את העיקריות באופן כזה שלא יתנגשו בסלטים. קורה לנו לא פעם שעוד בטרם סיימנו את המנות הראשונות, כבר נוחתות העיקריות על השולחן ומשבשות לנו את מהלך הארוחה. בדיעבד, פשלה מסוג זה לא הייתה מתרחשת כאן. המלצריות וכל אנשי הצוות היו ערים לכל מה שמתרחש במסעדה, נענו לכל קריאה, והיו זריזים, אדיבים ויעילים.

זוגתי בחרה כזכור מנה לא בשרית, וקיבלה ניוקי סלמון בשמנת פטריות עם נתחי סלמון, עגבניות מיובשות וגרדת לימון. ואפילו היה שם קישוט בדמות פרחים אכילים. מחיר המנה 66 ₪. אצלה היא נכללה בארוחה הכמו-עסקית. אני עצמי לא מת על בצקים מבושלים, אבל היות והמנה שלה הייתה גדולה והיא לא הצליחה להתגבר עליה, טעמתי ואהבתי, מה גם שהמלצרית הציעה והביאה גבינת פרמז'ן מגורדת לבזוק מעל.

אותו זמן הגיעה לשולחן גם המנה שלי – סטייק סינטה של כ-300 גרם. לו הייתי מזמין אותו בנפרד היה מחירו 98 ₪. הסטייק היה מונח על גריל פחמים לוחשות. הוא הגיע במידת עשייה מידיום, ואני חתכתי ממנו נתחים והחזרתי אל הגריל, כך שהם המשיכו להתחמם ולהעצים את מידת העשייה שלהם ככל שחלף הזמן. טיפות נטפו מהבשר על הגחלים והשמיעו קול תסיסה בעת שפגעו והתאדו. כל פיסת בשר נטבלה ברוטב צ'ימיצ'ורי לפני שמצאה דרכה אל פי, ולא היה שום צורך להוסיף מלח או פלפל. וכן, היה שם גם צ'יפס, עלי צ'יפס דקים. טעימים, אך מעט שומניים. אכלתי מהם קצת ועצרתי בזמן, על מנת להשאיר מקום לקינוח.

בדרך כלל אני שותה בירה לצד הבשר, אבל הפעם הסתפקתי במים, ואזכיר גם את הסנגרייה הטעימה מאוד אך המתוקה מדי, שקיבלנו במסגרת הארוחה. הגיע לנו גם משקה חם. זוגתי בחרה לשתות תה. אני ויתרתי.

על הקינוח, כמובן לא ויתרתי. הזמנתי טרפלס, ובצד גם גלידת קוקוס. סיום מתוק לארוחה טעימה. הטרפלס כולל 6 קוביות ועולה 26 ₪. את הגלידה ביקשתי וקיבלתי כבונוס.

זוגתי הזמינה את הקינוח שהומלץ על ידי המלצרית – קרמה לה בננה (28 ₪) – שכבות בננה, פרורי ביסקוויט וריבת חלב עם גלידה. וכמובן שטעמתי גם ממנה. בהחלט קינוח מומלץ.

המסעדה אינה כשרה.

נגישות לנכים: נגיש, למעט מדרגה אחת לא גבוהה, שצוות המסעדה תמיד נכון לסייע לצלוח אותה בשלום.

שעות פעילות:

ראשון: סגור.

שני-חמישי: 12:00 - 22:00.

שישי: 12:00 עד אחרון הלקוחות.

שבת: 12:00 - 20:00.

דוניה רוסה. כפר האמנים עין הוד. טל: 053-9345520.

מאמרי מערכת