הפתעה בעיר התחתית

מי שמזדמן לדרך יפו 78 צפויה לו הפתעה. כשאתה חולף ברחוב, תתקשה לנחש מה מצפה לך אם תיכנס פנימה, ותתקדם במעבר צר ליד חלון שמוביל למטבח ודלפק. המסדרון מוביל לחצר מקורה, ובה שולחנות וכיסאות שזורים בינות לעצים.


יורם מארק-רייך | 25.1.2018
מנות על השולחן.
בניגוד מוחלט למיקום הלא אטרקטיבי בדרך יפו בעיר התחתית, כשאתם נכנסים לתוך החצר הפנימית של סאלוט צפויה לכם הפתעה נהדרת. מה שהתחיל לפני כשנתיים כביסטרו-בר איטלקי, הפך לקפה-בר איטלקי ים-תיכוני. הימרנו על כמה מהמנות מתוך תפריט ההרצה, ויצאנו מרוצים מאוד.

לפני כשנה וחצי, ואולי לפני שנתיים וחצי, הזמן הרי חולף כה מהר, הוזמנתי לפתיחה החגיגית של סאלוט ביסטרו בר, שממוקם בדרך יפו 78, לא בדיוק הרחוב הכי חגיגי בעיר. הוא לא רחוק משדרות בן גוריון, וגם לא רחוק מהחלק המטופח של העיר התחתית, זה שהעירייה השקיעה בו עשרות מיליונים, אבל העובדה שהוא לא רחוק לא ממש עוזרת לו. תיירים לא מגיעים לאזור, וסתם עוברי אורח לא חולפים ברחוב. עדנה יש לו רק בעת אירועי החג של החגים בדצמבר ובפסטיבל האוכל א-שאם.

ובכל זאת, מי שמזדמן לדרך יפו 78 צפויה לו הפתעה. כשאתה חולף ברחוב, תתקשה לנחש מה מצפה לך אם תיכנס פנימה, ותתקדם במעבר צר ליד חלון שמוביל למטבח ודלפק. המסדרון מוביל לחצר מקורה, ובה שולחנות וכיסאות שזורים בינות לעצים. אם תגיעו לעת ערב, מובטחת לכם אווירה רומנטית קסומה.

באותה פתיחה חגיגית, שתוזמרה היטב על ידי יחצנית חיפאית נמרצת, התוודענו לראשונה לסאלוט שהוצגה כביסטרו-בר איטלקי, ולשני השותפים בה - אנשי העסקים סמי זחלאווי וסמי סיאם. בהזדמנות החגיגית ההיא גם הכרנו את שף המסעדה ג'ורג' זחלאווי, בנו של סמי זחלאווי. מהמטבח יצאו אז מנות שף מושקעות ומוצלחות, להנאת האורחים הרבים.

השבוע חזרנו לשם, וגילינו שהמקום עבר מקצה שינויים. כעת הוא מוגדר כקפה-בר, ומהמטבח האיטלקי נותרו בעיקר מפות שולחן עם משבצות אדום-לבן וכמה מנות בתפריט החדש, שמוגדר כתפריט הרצה. מסתבר שהקהל החיפאי לא נהר בהמוניו אל המטבח האיטלקי, ובאופן טבעי צומצמה איטליה ופינתה מקום לאוכל הים תיכוני, שמתאים גם לאזור וגם לבעלים.

המסעדה הוקמה במבנה אבן עתיק, והסועדים יושבים בחצר מוקפת מבנים. החצר כוללת פינות ישיבה מגוונות, עצים, צמחייה פורחת ותאורה קסומה. מי שאחראי על העיצוב הוא נביל זועבי, אדריכל בוגר הטכניון. הוא השכיל לעצב את חצר המסעדה כחלק אינטגראלי מהמבנה ההיסטורי העתיק, ואפשר לסכם ולומר שבהחלט הצליח לו.

סמי זחלאווי הינו ספק של מוצרי מזון וצריכה לחנויות וסופרמרקטים בצפון ובמרכז. שותפו במסעדה, סמי סיאם, הינו לקוח שלו, שיש לו סופרמרקט בעיר לוד. לשניים היה חלום משותף – לפתוח מסעדה. הם איתרו את המבנה שבדרך יפו 78. החצר הייתה מלאה בגרוטאות וג'אנק, והוציאו ממנה קונטיינרים מלאים בפסולת. בתום עבודה קשה הפך המקום מחורבה שלא הייתם מעיפים לעברה מבט שני למבנה יפהפה. אל ההשקה הגיעו אז כ-250 אנשים, ביניהם אנשי עסקים וחברה, תעשיינים, נשות חברה וקריירה, עורכי דין, חברי מועצת העיר ונציגים בכירים מהתקשורת הארצית והמקומית. רבים מהם נמנו על המגזר היהודי. למרבה הצער, אחרי החשיפה הראשונית הלך ופחת מספרם של היהודים שהגיעו אל המסעדה, וכיום רוב הסועדים הם מהמגזר הערבי, מה שמסביר את השינויים שעברה סאלוט בהגדרת זהותה ובתפריט.

הגענו ביום חורף גשום, והמעבר מהרחוב הקר והסתמי למראה אל חצר המסעדה החמימה והמקושטת עדיין באורות וקישוטים שנותרו מחג המולד היה חד ומהמם. וגם הבר המקצועי שצץ בחזית החצר היה מקושט ומואר. איזה יופי של מקום!

המלצר ששירת אותנו היה מתלמד, כנראה יומו הראשון שם, כך שהתייחסנו אליו בסלחנות ובסבלנות. התפריט הודפס על נייר רגיל שיצא ממדפסת ביתית. תפריט בהרצה. הוא כלל 8 סוגי סלטים, מיוחדים (פלטת מטוגנים, חמישיית טאפאסים, הום פרייז, קרפצ'ו, פלטת נקניקים, פטריות מוקרמות, שניצלונים, שרימפס בטמפורה, שווארמה, פיצה, בייגל טוס וכריכים), ועיקריות (חזה עוף בגריל, סינייה בשר, פילה דג סלמון, שרימפס, קבב, חומוס, פסטות, רביולי, סטייק אנטרקוט). המחירים סבירים בהחלט.

לא איתרנו מרק בתפריט, אבל הבחנתי שבשולחן אחר לוגמים מרק. ביקשתי מהמלצר לפצוח במרק, והוא מיד חזר עם קערת מרק ירקות טעים ומהביל, שהיוותה פתיחה נהדר לארוחה. יחד עם המרק הוא הניח על השולחן גם את לחם הבית, פוקאצ'ה חמימה וטעימה בליווי שני מטבלים, וגם 5 סלטים קטנים: חומוס, חומוס גרגרים, טבעות גזר, ציזיקי וכרוב אדום.

אני לא מתיימר להיות חומוסולוג מומחה. לא מבין גדול בחומוס, וחיפה הרי ידועה בחומוסיות שלה, שיש מי שמוכן להרוג ולהיהרג למענן. אבל גם בלי להבין בחומוס, זה של סאלוט היה טעים לי, ובתוספת שמן זית שביקשתי וקיבלתי, נהניתי לנגב אותו באמצעות פיסות הפוקאצ'ה. מחומוס הגרגרים, לעומת זאת, התלהבתי פחות. זה בסדר, אשתי הופקדה על חיסול חומוס הגרגרים ושאר הסלטים. והיא עשתה זאת בהנאה רבה.

אחרי פתיחה שכזו, תהינו מה להזמין מבלי להגזים. התפריט שידר לנו תזכורת ממה שהגישו פאבים באייטיז בשילוב מנות של בית קפה משודרג. שהרי מזמן קיימת מגמה בה בתי קפה הפכו לכמעט מסעדות. אגב, גם השף ג'ורג' זחלאווי, שזכרנו אותו לטובה, כבר לא שם. במקומו מפעיל את המטבח איאד חוסיין, שבדיעבד נוכחנו שגם הוא יודע את המלאכה היטב.

וזה מה שהזמנו:

סלט סאלוט (54 ₪) – הכיל שני סוגי חסה בייבי בשילוב פירות העונה: תפוח עץ, רימון, תפוז, אגס, קיווי, אגס וערמונים). היו שם גם פרוסות של גבינת עיזים טובה ועיטור של שומשום שחור. התיבול היה של ויניגרט וצ'ילי הדרים. שילוב בהחלט נחמד ומרענן, שיתאים נהדר גם לעונת הקיץ, כמובן עם פירות אחרים. אני זוכר את הפעם הראשונה בה הגישו לי סלט ירקות ששולבו בו פירות. זה היה חידוש מוחלט עבורי, שהעיף לכל הכיוונים את מה שספגתי בבית. להגנתי, אדגיש שזה היה באייטיז...

כריך רוסטביף (44 ₪) – טוב, אז המלצר חזר מהמטבח ובישר שאין רוסטביף, אבל יש כתף בקר. זרמנו עם זה. הוא הגיע עם סלט ירקות קטן באותה צלחת: מלפפון, עגבנייה, גזר וחסה עם תיבול עדין של זעתר. יחד עם שני המטבלים (אלף האיים, שום ושמיר), זה היה כריך נהדר, שהכיל בנוסף לבשר גם חרדל דיז'ון ומלפפון חמוץ.

פילה דג סלמון (79 ₪) – את המנה הזו אפשר למצוא כמעט בכל מסעדה ובית קפה. בעיקר משום שדגים ניתן להגיש גם במסעדות כשרות, חלביות ובשריות. אני אוהב את הסלמון שלי רך מבפנים, ולא שיהרגו אותו בפעם השנייה. הימרתי על המנה הזו, ולשמחתי הוא הגיע ורדרד ועסיסי בפנים, קריספי בחוץ. הדג היה אפוי בתנור עם רוטב שום ולימון. לפי התפריט הוא אמור היה להיות מוגש עם רצועות פלפלים. במציאות, הוא הגיע עם עלי חסה ופלח לימון. כתוספת לדג בחרתי בצ'יפס (אופציות אחרות היו פירה או אורז). גם כאן לקחתי הימור, כי במקומות רבים מקבלים צ'יפס תעשייתי שיוצא מהמקפיא. לשמחתי, קיבלתי צ'יפס טרי, חתוך במקום, פריך ולא שומני.

כתובת: דרך יפו 78, חיפה. טל: 077-4560157

המקום פתוח 7 ימים בשבוע. בימי החורף, משעה 17:00 עד חצות. באביב יחזרו לפעול מ-12:00 בצהרים ועד חצות.

לא כשר.

נגישות מלאה לנכים.

מאמרי מערכת